עיקרי תכנית המאה של טראמפ – תכנית מסנוורת מסוכנת וטפשית – מלכודת הדבש של הימין הישראלי. טור פרשנות פוליטי מאת א. שוורץ

הרמב"ם כותב שהרופא האמיתי מרפא לא רק את הכאב או הפצע המקומי כי אם את המחלה כולה כחלק ממכלול הגוף על כלל חלקיו – להסתכל על המאקרו ולא על המיקרו – להבין את שורש הבעיה ולטפל בה ולא בקוסמטיקה של התסמין.

שחצנות ויהירות להכריז על פתרון למאה שנה הבאות כשאפילו לא יודעים את העבר של המאה האחרונות. אונס הקרוב לפשיעה יהיה זה המנתח את שורשי הסכסוך היהודי-ערבי בסקירה נפרדת ומצומצמת של גיאורפיה מקומית ללא התחשבות בכלל הסכסוך והתסיסה המתמשכת באומה הערבית בכלל מרחבי המזרח התיכון הערבי במאה שנה האחרונות.

להלן יוסברו הנחות היסוד המוטעות בתכנית המאה של ממשל טראמפ אך ראשית כל לתכנית עצמה ולעיקרי תכנית המאה כפי שהוצגה ביום שלישי בבית הלבן מאת הנשיא דולנד טראמפ.

זהו סיכום שמבוסס על דיווח שפרסם העיתונאי חגי סגל ומובא בפניכם בתוספת הערות אזהרה ומסקנות.

עיקרי התכנית

כבר עם חזרתו לארץ הקודש נתניהו מביא כבר בישיבת הממשלה הקרובה את ההצעה להחלטת ממשלה על החלת הריבונות על בקעת הירדן צפון ים המלח וכל היישובים ביהודה ושומרון.

במסגרת פעימה נוספת בהמשך ישורטטו עוד שטחים נרחבים ביהודה ושומרון עליהם תוחל ריבונות מדינת ישראל.

אנחנו הישראלים מקבלים את זה מיד ללא התניות אבל הפלסטינים צריכים לעבוד קשה ולעבור עשרה מדורי גיהנום עד שיגיעו לריבונות אזרחית של מדינה פלסטינית.

על פי חגי סגל שנראה להוט מאוד לדחוף את התכנית בצורה חיובית בדעת הקהל – תכנית המאה מרכיבה בתוכה שני יתרונות מרכזיים לישראל.

היתרון הראשון בציר הזמן כאשר הממשל האמריקאי נותן עכשיו לנתניהו – חודש לפני הבחירות – החלה מיידית של החוק הישראלי ללא שום התניה. היתרון השני הוא בציר האיכות של הכרה בין לאומית בגבולות ישראל חדשים ומורחבים .

על פי תכנית טראמפ תתחילו לראות את מפת ישראל כמו שיקוף רנטגן של מעשן כבד – במרכז הגוף ריאות שחורות מלאות גושים שחורים שנקראים פלסטין. יש גם תעלת ביוב תת קרקעית שמחברת בין גושי הגידול המרכזי לגוש הדרומי של גידול עזה.

חגי סגל ממשיך להתלהב בלהט ציוני וטוען כי תכנית טראמפ הינה פריצת דרך היסטורית עם הישגים כבירים שלא ניתנו לישראל מעולם.

להלן עיקרי התכנית:

1. ישראל מקבלת מייד הכרה אמריקנית והחלה של החוק הישראלי בבקעת הירדן וצפון ים המלח וכך נקבע גבולה המזרחי לאלתר.
2. ישראל מקבלת מייד הכרה אמריקנית להחלה של החוק הישראלי ביהודה ושומרון על כל נקודות ההתיישבות ביהודה ושומרון – הכל כלול – דין איתמר כדין תל אביב
3. ישראל מקבלת הכרה אמריקנית בהחלת ריבונות בהמשך התהליך לאורך זמן של שטחים העוטפים את היישובים ומאפשרים את המשך התפתחותם במרחב – לא רק קו הבניה. במסגרת החלת הריבונות ניתנות לכל היישובים עתודות קרקע שמבטיחות את המשך התפתחותם.
4. צה"ל ממשיך לשלוט בכל השטח מערבית לירדן כולל כל היישובים
5. השגת ההכרה האמריקנית מאפשרת וטו ומונעת סנקציות.
6. החלת החוק הישראלית תיעשה בשתי פעימות: ראשית רוה"מ יביא את ההחלטה על החוק כבר בישיבה הקרובה ולאחר עבודת מטה בישראל ותיאום עם ארצות הברית תובא החלת החוק הישראלי גם על שטחים נוספים
7. עם קבלת ההחלטה יבוטל בפעם הראשונה מאז 1967 הממשל הצבאי מעל חצי מיליון אזרחים ישראלים החיים ביו"ש
8. בהסכמת ארצות הברית יוסרו כל ההגבלות הבניה על חיבורי חשמל ומים ועל סדרי החיים של כל התושבים ביו"ש.
9. רוב המאחזים הבלתי מורשים נכללים בשטח שיצורף לישראל ועל כן יישארו במקומם
10. ביישובים הישראלים ובאזורים שעליהם יוחל החוק הישראלי – ישראל תוכל לבנות ללא הגבלה.
11. ארצות הברית מכירה עתה בריבונות על ירושלים המאוחדת מה שבתוך גדר ההפרדה ולפי זה רעיון חלוקת ירושלים נגנז.
12. רעיון זכות השיבה נגנז – אין חזרה של אף פליט אפילו לא סמלי.
13. הדרישות לפלסטינים הן קשות במיוחד – לפני שישראל תהיה מחויבת ליישם את ההסדר על הפלסטינים לפרק את חמאס מנשקו, לפרז את עזה, להתחייב להפסקת תשלום כספים למחבלים, לנקוט בצעדי סיום של כל הפעילויות נגד ישראל בביה"ד הבינלאומי בהאג, הפסקת ההסתה נגד ישראל, אי הצטרפות למוסדות בינלאומיים ללא הסכמת ישראל, הכרה בישראל כמדינה יהודית, הכרה בגבולות ישראל על גבולותיה החדשים אחרי הריבונות, הכרה בירושלים המאוחדת כבירת ישראל, ויתור מוחלט על זכות השיבה – ללא מילוי כל התנאים האלה, אין שום שינוי במעמד שטחי סי.
14. גם אם הפלסטינים יעמדו בכל התנאים – ההסדר שיוצע להם יכלול הגבלה משמעותית של סמכויות ריבוניות: ישראל תשמור על השליטה הבטחונית בים באוויר וביבשה ובמרחב האלקטרו מגנטי ממערב לירדן, ושליטה בטחונית מוחלטת במעברים.

חגי סגל מוסיף לסיום שתי נקודות מעניינות מאוד בתכנית:

הנקודה הראשונה היא כי האמריקנים שוקלים חילופי אוכלוסיות, דהיינו את העברת המשולש וטייבה לפלסטינים – כמין סיפוח מקביל פלסטיני של איזור ואדי ערה דרומית לעפולה למדינה הפלסטינית.

הנקודה השניה עם פוטנציאל הנפץ הגדול ביותר היא כי במסגרת התכנית מתחייבים הפלסטינים לחופש תפילה גם ליהודים בהר הבית.

אולי כדאי כבר לבנות שם את הרחבה השיוויונית לרפורמים ואז גם נוכל לצוד שתי ציפורים במכה אחת – גם לקבל חופש תפילה וגם לקבל טיפול חינם ברפורמים.

פצצה עטופה בממתק הריבונות המסנוורת

אולי לפני אוסלו זו היתה תכנית טובה גם לביצוע אבל מה שנראה טוב היום על הנייר ובמדשאות הבית הלבן פשוט לא יעבוד בשטח ולא צריך להיות חכם כדי להבין את זה. את התכנית הכינו אנשים אינטלגנטים עבור אנשים הגיוניים שמחפשים פשרה בין אינטרסים מנוגדים – הבעיה היא כיום שבמזרח התיכון בכלל ואצל ערביי ישראל זה לא עובד ככה בשטח – אין הגיון, ולא מחפשים פשרה כי לא קיים אינטרס מנוגד.

לצערנו היום, לאחר שטיפות מוח לאומניות אגרסיביות והדחות מסיתות מטעם מנהיגי הערבים – הציבור הערבי באופן כללי בעל מכנה משותף של הרג ורצח כלפי מי שלא חושב כמוהו, לא נראה כמוהו ולא מתפלל כמוהו – העליונות האיסלאמית הקיצונית המתובלת בפורענות לאומית לעולם לא תקבל בהכנעה שלטון שאינו ערבי מוסלמי על שטחי מדינת ישראל. אין לציבור הערבי מנהיגות המחנכת לקיום לגיטימי של מדינת יהודים בחבל ארץ כל שהוא בין הירדן והים.

במצב בו אין מנהיגות חכמה – מיליונים פליטים מנציחים את מעמדם הנחות במחנות פליטים כבר למעלה משבעים שנה. במצב ללא מנהיגות ישרה – גונבים אנשי הממשל המושחתים את הכסף והאינטרסים של אחיהם ורוקדים על צרותיהם של האומללים כל הדרך אל הבנק בשוויץ.

אמנם ישנם פרטים ערבים שמוכנים לחיות באמת בקיום משותף ודו-חיים לאומי עם היהודים אך אותם צריך לחפש היטב כי הם קולות של מיעוט כאשר רוב המנהיגות הערבית דמגוגית ומסיתה ובאין דעת יחרב עם.

כשלונה של תכנית המאה של טראמפ היא בהיותה סדרת חינוך לערבים ולא הסדר מדיני. כדי להיות ראויים להישגי התכנית עליהם לעבור תהליך חינוך חברתי קיצוני בו עליהם להפוך לחברה ממושמעת ומתורבתת עם שיח נטול אלימות.

בהתייחס לעיקרון חברתי זה אכן שמה של התכנית ראוי לה – זהו אכן תהליך שבמקרה הטוב עלול לקחת מאה שנה.

עד שהערבים יחליטו שהם מקבלים את הנוכחות שלנו כמדינה ריבונית ויפסיקו לנסות לשנות את המציאות באלימות וטרור אנו נאלץ לחיות בשטח עצמו ולהתמודד עם אירגונים ותתי אירגונים בשמות משונים שיצמיחו את עצמם מחדש וימשיכו לתקוף יהודים בכל גזרה אפשרית.

עד שתקום מנהיגות ערבית אמיצה שמקבלת את עקרונות התכנית – מי יאכוף את התכנית בפועל ?

מי בדיוק יגרום לפירוז עזה – קציני הפת"ח שגורשו ונרצחו בידי חמאס או אולי המארינס של טראמפ ?

מי יפסיק את ההסתה הלאומנית ברחוב הערבי כלפי יהודים – אל ג'זירה או המואזין של עזה או שסתיו שפיר תתחיל לצעוק ברחובות די לסתה ?

האם זה הגיוני שאלפי תקנים רשמיים של סייעני טרור ומתסיסים לאומניים החיים על חשבון התקציב הציבורי של הרש"פ יפנו את מקומם לתקנים של בנייה ופיתוח יצירתי לטובת העם הערבי ?

מי הגבר הערבי שמוכן לחתום על ויתור זכות השיבה בבוקר ולחכות להתנקשות שתגיע כבר באותו ערב ?

זה מאוד משמח להתעופף בדמיונות של יונות צחורות אבל המציאות בשטח טורפת ונושכת. התכנית נחמדה בתור ניסוי תיאורטי חביב אבל לא מומלץ לנסות את זה בבית.

הערבים אינם בשלים לתהליך חברתי עמוק בכפייה ואין להם הנהגה שמסבירה להם למה בכלל כדאי להם להתחיל את תהליך הנורמליזציה עם ישראל.

המציאות תוכיח שהערבים אינם מסוגלים לקבל את התכנית שפירקה את הסכמי אוסלו לגורמים ואיתו יחד את ההנהגה הערבית ששאבה את כוחה מהסכמי אוסלו. עיקרי התכנית של טראמפ גילגלה כדור שלג במדרון השפל של הפוליטיקה הערבית שיוביל להתרסקות והתפצלות ההנהגה הערבית לרסיסי תנועות ופילוגים..

התכנית למעשה יצרה חלל שלטוני שעלול בקלות להפוך לאזור הפקר בטחוני ריק אותו יהיה צריך למלא במהירות וכפי הנראה ולא יהיה מנוס מחזרה של כוחות צה"ל למרכזי אוכלוסיה בשטחי יו"ש – רק נתפלל שהפיצוץ המתגלגל הזה לא יעלה בדמי אחינו היקרים.

הריבונות של גושים יהודים בתוך מדינה פלסטינית או של גושים ערבים בתוך מדינה יהודית (תודו שזה מבלבל) תגדיל את פוטנציאל החיכוך בין ערבים ליהודים והמאבק יתפשט על כל סנטימטר. בקצב הגידול האורבני-עירוני בישראל בעוד 30 שנה כבר יגיעו פאתיה של שכונה ערבית אל חצרות השכנים של שכונה יהודית ואז מה יעשו – יחלקו רחובות בחומות ?

מה הגאונות הגדולה בתכנית שכל העתיד שלה מבשר פיצוץ עתידי על רקע גידול דמוגרפי וצפיפות אוכלוסין ?

זה רע לנו ורע להם – זו הנצחת האיבה והעמקת השנאה, זו עילה להמשך של מלחמה ולא שלום ודו קיום.

כל ההסבר הנ"ל רק מתבסס על ההנחה הידועה המקובלת בישראל שאין פרטנר ושותף אמיתי בצד הערבי לקידום תכנית שלום מורחבת וזה עוד לפני שנגענו בנקודות הנפיצות של פרטי התכנית עצמה שמכפילה ומשלשת את היקף גבולות מדינת ישראל הריבונית ועוד סימני שאלה מהותיים בגוף התכנית.

תכנית טפשית ללא עומק

בדור האינסטנט והמסך השטוח גם הראש לא עובד עמוק. בדור של חיצוניות פרועה ללא תוכן מהותי קשה לבקש פתרון אמיתי לבעיה שורשית.

לא ניתן לפתור עוול ורשעות אימפריאליסטית מצד אחד בעוול ורשעות אימפריאליסטית מצד שני.

במהלך מלחמת העולם הראשונה, כחלק מסבך אינטרסים הקשורים למעמדה של בריטניה בעולם כולו – האימפריה הבריטית הצינית והמרושעת מכרה ביודעין את המזרח התיכון כולו בהסכמי אינטרסים כפולים לשלושה גורמים שונים (הערבים, הציונים והצרפתים) ועשתה סיבוב היסטורי על גבם של מיליוני אומללים וצאצאיהם.

בהסכם סייקס-פיקו ב – 1916 בין צרפת לבריטניה ובסיכום חשאי של רוסיה הצארית לקחו הבריטים את ערב הסעודית, ירדן , עיראק, מצרים וארץ ישראל ואילו צרפת קיבלה את סוריה ולבנון . המרחב כולו אז היה ענק ועצום ללא שום סימוני גבולות – זה היה אחד החלקים המרכזיים של עוגת הסולטאן העותמאני שעכשיו התפוררה וחולקה בין היורשים האימפריאליסטים – בריטניה וצרפת.

נשמע מוכר – שוב מדינאים אירופאים צובעים גבולות של של שטחים ערבים בצבעים שונים לפי מפת אינטרסים שלהם.

את רוב השלל הבריטי העצום הם נתנו לאיש אחד שהכתיר את עצמו למלך של כל הערבים – חוסיין בן עלי השריף ממכה ששלט על כל ערב הסעודית. שני בניו, נסיכי הכתר הערבי, קיבלו גם הם נחלות עצומות – פייסל קיבל את עיראק ועבדאללה קיבל את ירדן. הכל היה מדבר שממה כמו זבל, מאות שנים של הזנחה וניצול עותמאני והבריטים חילקו בזול ועוד בזמן שלא היו הרבה קופצים מתאימים לאינטרס הבריטי.

הבריטים לעצמם השאירו את השלטון המנדטורי הישיר את ארץ ישראל וקראו לה פלסטינה.

באותו זמן לא היה שום הבדל בין ערבי מצוי שהסתובב בעיראק או בסוריה, בלבנון או בירדן, במצרים או בישראל – אפילו בערב הסעודית היה אפשר לנהל שפה משותפת עם כל ערבי מכל מקום אחר. הערבים כולם התפללו לאותו כיוון והתרבות הפראית של מדבר וכפר זרמה בעורקי דמם. רוב הערבים בעלי בסיס אתני ותרבותי משותף ואין שום הבדל מנטלי או גנטי בין הערבים בארצות הנ"ל.

אז מהיכן הגיעו החילוקים של האומה הערבית במזרח התיכון בין מדינות ערביות מפוצלות ושונות – רק מאינטרסים איפריאליסטים של גורמים מחוץ למזרח התיכון שאינן מתחשבים בטובת תושבי האזור.

לחלק שטחים של אחרים לפי אינטרסים עולמיים שאינם קשורים ישירות לטובת תושבי השטח – זוהי הגדרת האימפריאליזם.

וכך יש את ירדן של עבדאללה ש 70% מתושביה מגדירים עצמם ערבים פלסטינאים אבל אינם מקבלים זכות בחירה אזרחית בסיסית. ויש את עיראק שהיתה של פייסל וסוריה שהצרפתים לקחו מפייסל בדיוק לפני מאה שנה – שתי מדינות אומללות, שבעות לעייפה ממהפכות צבאיות ומצולקות מדיקטטורים, שעדיין מחפשות את עצמן למי הם שייכות. ויש את המרחבים העצומים של הסעודים משבט סעוד שהעיפו את חוסיין השריף מערב החוסיינית והשתלטו על השטח העצום וקראו לו ערב הסעודית.

ובתוך כל ים השחיתות האימפריאליסטית שסביבנו שניצלה את טפשותו של העם הערבי ופיצלה אותו למדינות של אינטרסים זרים – גם העם היהודי נדרש לשלם את קופון האימפריאליזם ולוותר על אדמות חייו ההיסטוריות כדי לתת מענה להמצאה של אומה ערבית פלסטינית שפתאום גם רוצה שטח מחיה והגדרה עצמית ודווקא על חשבון העם היהודי – כאילו המרחב העצום מסביב שייך למישהו אחר ולא נגזל מהערבים בעצמם.

כל בר דעת סביר והגון עם רקע היסטורי בסיסי מבין שהפתרון לסכסוך הערבי הפנימי והסכסוך עם היהודים הוא דווקא חיזוק הלאומיות הערבית הכללית על בסיס דת האיסלם ללא פיצול מדיני פוליטי בכל שטח המחיה של המזרח התיכון. הכיוון הוא בהקמת שלטון אזרחי פדרלי מרכזי בעל זהות לאומית ערבית אחת המחולק למחוזות שליטה אזרחיים אוטונומיים כפי ההרכב החברתי בכל מחוז וזאת באמצעות בחירות דמוקרטיות.

נכון שדמוקרטיה זו מילה גסה במרחב הערבי שסביבנו אבל אם מפסיקים להתחשב באינטרסים של דיקטטורים מושחתים וחושבים על טובת האומה הערבית – כל תכנית עתידית להסדר באזורנו צריכה לכלול דמוקרטיזציה מלאה ורמת שלטון מוסרית כתנאי לכל שלטון ריבוני.

מדינה ערבית לאומית אחת זו לא הזיה – זה היה החלום של חוסיין בן עלי, זה היה חלומם של הגדולים שבמנהיגי הערבים, זה היה החזון של ג'מאל עבדל נאצר שהקים את קע"מ (קהילה ערבית מאוחדת) ושלט בשם תנועה לאומית אחת גם במצרים וגם בסוריה בין השנים 1958-1961. זה הכיוון הרצוי והאמיתי עבור הערבים אבל כאן נכנסים האינטרסים של המעצמות ממש כמו לפני מאה שנה.

פתרון מרחבי שממשיך לתמוך בדיכוי של רוב העם הערבי תחת מנהיגים פושעים דיקטטורים אינו נחשב פתרון טוב ובטח שלא פתרון לטווח ארוך. עם הפתיל הקצר של המזרח התיכון לא בטוח שהתכנית בכלל תצא לפועל.

פתרון מדיני רחב היקף כל כך שאינו אפילו מתעמק בהבנת ההיסטוריה המקומית ומתחמק מההזדמנות ההיסטורית להגדיר מחדש את גבולות המזרח התיכון אינו ראוי להקרא בשם המגלומני "תכנית המאה" – אם התכנית תחזיק עשור זה יהיה נס בלתי מצוי. אנחנו מסתפקים רק שלא תתפוצץ לכולנו מחר בפנים.

תכנית המאה של טראמפ היא תכנית שממשיכה עוול ורשעות אימפריאליסטית של מאה שנה שעברו – את העתיד היא אפילו לא תראה – חוסר העומק והטפשות צועק ממנה.

סליחה על האופטימיות הזהירה – הפיצוץ של התכנית מובטח – שלום היא לא תביא.