מה עושה זמר שעומד בתחילתה של קריירה ומנסה לתפוס נפח? יש כמה דרכים. אפשר לעשות משהו 'משוגע'. להוציא איזה שהוא סינגל יוצא דופן על גבול הבלתי קביל, להפיק קליפ מוזר, מטורף, סנסציוני, להפוך לאושיית רשת, קבל כמויות היסטריות של לייקים, לגרום לסוג אחד של אנשים לעיניים נוצצות, לגרום לסוג אחר של אנשים לסובב אצבע על הרקה… ואז ליפול לקרשים לאחר חודש וחצי, לחשב מסלול מחדש, לעשות שוב משהו משוגע שיקפיץ את הפרצוף לקדמת המסך, ואז שוב ליפול וחוזר חלילה.
אבל אפשר גם לצמוח מלמטה, לעשות את כל הדרך עד לפסגה, לא לדלג על אף צעד ולקנות ביושר מקום של כבוד על הסקאלה של המוזיקה. אז זה עושים בדרך כלל זמרים שמשתבצים במרכז המיינסטרים של הציבור החרדי. וכך בדיוק עושה את זה שלום ברנהולץ.
ואם עד היום הוא היה 'עוד' זמר חתונות נורמטיבי. החל מהסינגל הזה הוא ממצב את עצמו כזמר שיודע גם לשיר באולפן, שיודע לבטא את המיוחדות שלו בצורה יוצאת דופן, קצת מזכיר את יעקב שוואקי בהתחלה שלו, כך שבהחלט יש לשלום את הכלים להגיע אל מרכז הבמה.
והוא קורץ בשיר הזה לקהלים נוספים אפילו בצורת ההגייה של המילה שחוזרת על עצמה במהלך השיר כמה פעמים: "תמיד". שמבוטא במלעייל כמעט סליינגי. פחות שירה גבוהה, יותר דיבור אל האדם הפשוט.
והשיר הנוכחי: "אתה קרוב" בנוי משלשה מהלכים: הקושי, התקווה והתפילה.
"כל השנים, זה אתה שמכוון שם בדרכים, אתה נותן עוד כוח. כמה ניסים, כששושנה נמצאת בין קוצים, אבל תמשיך לפרוח" – זוהי התקווה בה השיר נפתח. נקודת המוצא המכירה, המאמינה, הבוטחת, ביום יום, עוד לפני הקושי עצמו.
הקושי עצמו מופיע כאן במשפט אחד חזק: "גם כשקמים עלינו הההאאאא".
מה זה ה'ההאאא' הזה?!
תחשבו רגע. הוא היה יכול לומר גם כשקמים עלינו האויבים, הרודפים, השונאים, ויתר הכינויים והדרכים להביע את הקושי, השבר והצער.
אך כאן החליט המשורר לפתוח פתח לכל כיוון ופשוט לבטא את הקושי בצורה הגולמית ביותר, צורה כזאת שכל אחד מאיתנו יכול להתחבר אליה, פשוט עם זעקה של 'ההאאא'!
ומהר מאד ממשיך השיר ולוקח אותנו אל התפילה: "כל המילים, בפסוקי תפילות אליך למרומים, אנא הושיעה נא. כמה לפנים, משורת הדין תזכור ברחמים, אבא הצליחה נא".
שימו לב מה קורה כאן. דבר ראשון הוא אומר לנו במילים פשוטות שהשיר הזה הוא לא התפילה עצמה. הוא אמנם התקווה, אך מה שהוא עושה זה לקרוא לנו להתפלל, ולא, לא במילים של השיר אלא דווקא ב'פסוקי תפילות' שבהם טמונים הבקשות הנכונות על הקושי הספציפי שלנו.
והדבר המעניין יותר זה מבנה הפסקאות של מקטע התפילה בשיר הזה. בדיוק כמו בהלל שבו אנו מבקשים: "אנא ה' הושיעה נא" ואז שותקים. מאפשרים לחזן להמשיך ולבקש את בקשת הכלל כולו. ואז שוב אנו מבקשים: "הצליחה נא", גם כאן אנו מבקשים 'הושיעה נא', מאפשרים לזמר לבקש את בקשתנו: 'כמה לפנים משורת הדין תזכור ברחמים', ואז חוזרים ומבקשים: 'אבא הצליחה נא'.
ומילה אחת על העיבוד החדשני והמדהים של לירן שושן שעיבד בטעם אלקטרוני מעודן וכיף!
