זושא זאת לא להקה. זושא זאת תופעת טבע. תופעת טבע שלא פוגשים בכל יום, כנראה שגם לא בכל עשור.
אם כל יוצר עושה את מה שהסביבה מבינה שצריך לעשות, ויוצרים הטובים עושים את מה שהם מבינים שצריך לעשות, בדרך שהם חושבים שצריך לעשות, אז זושא עושים את מה שהם לא מבינים. הם עושים את מה שהלב שלהם אומר להם לעשות גם אם אף אחד לא יבין, ואולי גם את מה שהם עצמם לא יבינו.
הם פשוט סומכים על הלב, הנפש, הנשמה, שתבטא את עצמה. ובאותה צורה בה הנשמה מבטאת את עצמה, זאת בדיוק הצורה שבה אתם מקבלים את היצירות שלהם אל האוזניים שלכם. בלי עטיפות, בלי מסכות, בלי לנסות לדחוף כל דבר לתבניות מוסכמות.
וזה מה שקורה בענק בשיר הנוכחי: "באתי לגני". זושא לא מנסים למצוא מסרים, ליצור מהלכים ולהתאים פסוקים. זושא מודעים היטב לכח שיש במילים הקדושות הללו, והם לוקחים את הפסוק הזה כמנטרה, כמקור אנרגיה בלתי נדלה שצריך פשוט לינוק ממנו, ככוח עליון שעצם האמירה והחזרה עליהם מחברת אותך לכוח, לתנועה, ליצירה. לעומק הסוד, לגעגוע לנסתר, לאמת הצרופה.
הם מבינים שאת היצירה עשתה פמליה של מעלה. הם רק מבטאים את זה עד כמה שהלב שלהם מצליח להשיג בהתבוננות במילים, בשינון ההברות, בצורות הניגון, בתנועות הגוף ובהפחת החיות החדשה.
ואם ביצירות הקודמות שלהם ראינו אותם עם גיטרות פשוטות והקשות גולמיות על חפצים מזדמנים, כאן הם מגיעים בענק עם פסנתר, קונטרה בס, בנג'ו, חליל צד, ואפילו הקשה מעניינת על כריכת ספר עתיק עם זוג מקלות מברשת.
אבל משהו היה חסר לנו כאן. אם שלמה גיסין – סולן הלהקה המורכבת ממנו ומזכריה גולדשמידט המתוק יחד עם הרכבים מתחלפים בכל תקופה – טען באחד הראיונות שלו שבילדותו לא זכר מילים של שירים ורק את המלודיות, מה שגרם לכך שחלק ענק מהשירים שלהם מורכב אך ורק מניגונים. כאן, חיכינו וחיכינו לדבר שהכי מאפיין את זושא – הנהמות הווקאליות שמהוות תחליף למילים.
אבל בסוף זה הגיע. כליטוף אחרון למילות הפסוקים, אולי כביטוי ההבנה של הנפש הגשמית שלנו במילים הקדושות הללו. אך זה הגיע, מנגינה רגועה, המושרת בפה כאשר ברקע צלילי הפסנתר בליווי עדין, עד שלבסוף גם הפסנתר נוצר את קלידיו וכל חברי ההרכב הנוכחי נותנים את קולם עד שהקול נדם.
במאי: אורה דקורנפלד
הקלטת סאונד: ג'ון סיל
עריכה אודיו / חזותית: יעקב בלומברג
סידור / מפתחות: אנדרו פרידמן
בס: ג'יימס קווינלן
כלי הקשה: פיל מקניל
חליל: איתי קריס
אמנות עטיפה: אניטה סובל
היי, @האגריד, זיהינו אותך!
אז אתה כן ממשיך את סדרת ה"קליפעס" שהתחלת בפרוג…
תודה על מילה שאתה כותב!
באמת קליפע'ס חזר איזה כייף יאלה פתח פינה יותר ביקורתית נו מחכים האגריד המלך ורוזן המתוק
אם לא כל ההקדמה שכתבת, לא הייתי מסוגל לראות את הקליפ עד הסוף.
הסולן צריך שיפור, גם בסגנון הזה של המוזיקה.