דמיינו רגע את הדמיון הכי מדומיין שלכם באמצע שיעור. סביר להניח שדמיינתם את עצמכם כשהייתם ילדים, יושבים באמצע שיעור בתלמוד תורה, בבית הספר, חולמים ומדמיינים את עצמכם טסים באווירון, משייטים באונייה, מרחפים בכדור פורח. זה היה הדמיונות של ילדים ושל פעם. היום כשאנחנו מבוגרים אנחנו כבר לא צריכים לדמיין. פשוט מזמינים כרטיס טיסה, סוגרים על הפלגה או שוכרים כדור פורח לחצי שעה.
אז מה קורה כאשר אנחנו, כמו שאנחנו, כיום, באמצע שיעור, מנסים לדמיין את עצמנו הכי רחוק מהמצב הנוכחי שלנו?! יש מצב שנגיע למאדים. אברהם שלום כבר היה שם. בדמיון שלו כמובן. בחיפוש שלו אחר הדבר ההרואי הזה שייקח אותנו הכי רחוק מהמציאות התובענית.
בשיר הביכורים שלו: "עד אליך" אנו מגלים אותו לראשונה בעולם המוזיקה – בוגר וחודר.
ובמהלך השיר והקליפ הוא מנהל דיאלוג עם עצמו, כאשר מצד אחד נעה הדמות במרחב הסקאלה של הבלבול וחוסר הנוחות: "מה אנחנו מה חיינו מקומנו כאן כחלום יעוף". ואילו מן הצד השני ניצבים הפנים הרציניות, השקולות, הנטועות חזק בקרקע המציאות, המישירות מבט למצלמה, המדברות בכנות חשופה: אלוקי "רוצה אני קרבתך, אנא א-לי אל תסתר פניך".
ובחלום נוחתת החללית על קרקע המאדים, יורדת בשלבי הסולם, מחפשת את מקומה: "כמו ילד שנופל וקם, אבא קח אותי מכאן, כי בלעדיך לא יכול. מתוך מבוך של ניסיונות ושרשרת טעויות, נותר לי רק לקוות".
לוקיישן מדהים המדמה את המקום הכי תלוש, מסעיר, מסקרן – מצד אחד. אך ברגע בו הוא מניח את כף רגלו על חלקיקי סלעי הדמיון, הוא לא מוצא מנוח. משהו לא טוב לו. היובש. המדבר, שממה, צייה. אין מים שיחיו את הנפש: "כי רוצה להבין את משמעות החיים, שאין בלעדיך".
כאן נכנס ה'הארלי' שמסמל את הדרך שצריך לעשות בכדי להגיע אל מקור המים החיים. המים לא יגיעו אל המאדים, האדם צריך להגיע אל המים. והוא מגיע אל המקור, בית המדרש. שם הוא פוגש את כל האסטרונאוטים של החיים שבדיוק כמוהו תהו בבורות נשברים עד אשר מצאו את מקור המים החיים.
כאן גם המוזיקה הופכת להיות סוערת יותר, כמו מושפעת היא מהריתחא דאורייתא שבבית המדרש. עוצמתית יותר, זורמת יותר, מביאה אתה פנים שלא ציפינו לפגוש דווקא בקליפ של זמר מתחיל.
ואז מגיע רגע המפגש בין שתי הדמויות המייצגות בדיאלוג הזה את שתי מצבי החיים שלנו. כאשר אנו פשוט מכריחים את עצמינו לאחד בין הדמויות, להבין שזה אנחנו וגם זה אנחנו. ובין אם היום אני שמח או עצוב, יום אהבה או יום שנאה. בכל מקרה אני צריך לקחת את שתי הפנים הללו ולהושיב אותם יחד אל מול הספר.
וכאשר כל זה קורה אפשר סוף סוף לפתוח את הספר ולהתחיל מחדש, מבראשית.
תסריט,
בימוי, צילום, עריכה: ליאל שלום הפקות
עיצוב גרפי: שמחה שלום
יחסי-ציבור: תומר כהן מיתוג תקשורתי ויחסי ציבור
שיווק דיגיטלי לאמנים: עידו שטיינר – עידוס דיגיטל
