לב נשבר הוא מביט לשמיים, פניו ללא ניע, אבל הלב, הלב השבור, פשוט זועק, זועק בדממה אילמת, בדממה שנראה שרק השמיים הדוממים, שנראים רחוקים כל כך, מבינים אותה.
וכך, נושרת לה דמעה, ועוד אחת, והם צורבים, את הלחי, את הלב, את כל כולו. שוטפים את שברי הלב שלו, כמו זורים מלח על הפצעים. בבית המקדש. הוא מהרהר לעצמו, הקורבנות היו צריכים להיות ללא מום, אבל כאן כל בעל מום מיד נהיה זבח.
"זבחי אלוקים רוח נשברה". כנראה שכך ממש מרגיש זבח…… הוא צועק, ושואג בלב נשבר ובצעקה אילמת, אבא, למה??? למה דווקא אני, נשארתי מאחור??? למה דווקא אותי אתה מנסה??? למה כל מי שהיה איתי פשוט היה ונעלם, ואני כאן בודד נלחם לבד,…
הוא כבר חלם על הכל, על החתונה, על היכן יגורו, באיזה כולל הוא ילמד, ואפילו מה הוא ילמד, על ילדים, על משפחה, פשוט חלם על חיים.
אבל, ברגע אחד ובשיחה אחת בת כמה דקות, הפתיל הוורוד הזה, שהצית בו רוח חיים אחר חודשים שהחיים היו כבויים לחלוטין, פשוט כבה באחת. כבה אפילו בלא להותיר עשן, כבה כאילו מעולם לא נדלק כלל.
הוא מכיר את אותם שיחות עידוד, הוא מכיר את הכעס העצום שיפעפע בו רק כשאילו ינסו לחזק את ליבו שבקושי נשאר, אבל נראה, נראה שמעולם לא יבינו את השבר, את השבר על שבר, את השבר על שבר על שבר, את השבר, שפשוט הרס ושבר וניתץ כל חלקה טובה, של חלומות ורודים, של חלומות על חיים, ולא רק גשמיים, אלא גם רוחניים, פשוט שברון לב.
התחושה האפסית הזו שיש בו, של אין אונים אמיתי, של חיים בתוך מנהרה שחורה שנראה שאין לה סוף, שלעולם לא נראה בה אור. וגם כשנראה בה, הוא כנראה האור של ההתחלה.
והוא תמה וחושב, מה יש לי לעשות,? מה עשיתי שלא היה טוב?? או מה לא עשיתי שהייתי צריך לעשות???… ונפשו לא מתיישבת בתשובה.
רבים מאיתנו כלל לא מכירים את התחושה הזו, רבים מאיתנו מעולם לא חלמו שכך, בשעה שהם יושבים ואוכלים ארוחת ערב עם נוות ביתם, יש כאלה שליבם נאכל ללא רחם, על כך שהם רק חולמים, חולמים כבר לחיות את החיים, ללא בדידות, לחיות לצד משהוא, פשוט לחיות…. הספור הזה הוא אינו נדיר, הוא לא קורה פעם בחיים, הוא לא קורה פעם בשנה, הוא קורה יום יום, המכתב הזה, הוא מכתב של אלה שמעולם לא העלו את מסכת חייהם על דף, הוא סיפור על אלה שנראה לנו, שכלל לא עושים סיפור.,,,,, הוא סיפור רח"ל, של הרבה מקורבינו, של חברינו מהעבר, מהישיבה, מהחיים, סיפור של אלו שנשכחו מהחיים, של אלו שמתמודדים לבד, פשוט לבד, מול המלחמה לחיות יחד.
אחים יקרים אל לנו לעמוד בצד, ולחכות שיושעו, לחכות לשיחה שתבשר לכם שנגאלו. בואו נשתתף איתם, בלבד שלהם, בצער שלהם, בחיים שלהם. בואו נעשה מה שכל אחד מאיתנו יכול לעשות, ללא עלות מצידנו, ללא טרחה, פשוט להתפלל, מעומק הלב, שהיחד שלהם פשוט יבוא, ידועים דברי חז"ל "כל המתפלל על חברו נענה תחילה" אין לנו ערבות שהחיים שלנו, או הקרובים ללבנו יראו אחרת, בואו נשתתף איתם ונבטיח להם ולנו, שהבדידות שלהם הוא היחד של כולנו
