איציק דדיה הגיע נחוש. שיר שמתחיל בשלשה הקשות תוף עם צליל רכבת ברקע אומר רק דבר אחד: את השיר הזה אפשר להגדיר כהפתעה גמורה, והזמר הצעיר שהתחיל פה ושם, בעיקר פה, אבל שאף גבוה והחליט שהוא ה'גד אלבז' הבא אבל לעקוף על כל הדרך הארוכה שעשה גד ולהגיע ישר אל הפסגה.
היינו סקפטים. חשבנו שייקחו לו כמה שנים טובות של התבוססות בביצת הבינוניות הישראלית והאמריקאית כאחת, עד שיצליח להגיע אל הפסגה הזאת. כנראה שטעינו. והנה בשיר הזה – "נכספתי" – הוא חושף שהוא אכן כבר ממש שם, על הסף. צעד אחד קטן והוא כובש את קדמת הבמה הבינלאומית.
שיר שרץ קדימה עם ריקוד קלידי פסנתר, משתלב עם חצוצרות וכינורות בדרמה אינסופית. והוא לא גומר להפתיע עם שילוב מהפנט וכמעט חסר תקדים של מוזיקת רגאיי המקבלת נפח חדש בסגנון ג'אזיסטי. התוצאה יותר ממדהימה.
ואז מגיע הקטע הגבוה ומכל הכיוונים פורצת אלינו המוזיקה בהפתעה. תופים, גיטרות קלאסיות, חשמליות פלוס דיסטורשן, ואפילו חליל חלש ברקע. וכל הטוב הזה מגיע כמעטפת חמה שמובילה את קולו הדורש, המתעקש, עם נגיעות מזעריות על רצף הצרידות. הקול שטוען באופן חד משמעי ש: "לעזוב הכול אני מוכן ללכת איתך עד הסוף" – מצד אחד, אך עם כל זאת גם יודע לבקש ולהתחנן: "רק תרחם עלי הרי אני נכספתי נכסוף". ועם כל הכיסופין הללו מסיים דדיה את השיר עם טעם של רצון עז ואש בוערת בתוך הלב.
האזינו:
למה זה לא נפתח גם לא להורדה או לשמיע