ממתק לשבת – הרה"ג יוסף זאב

בתחילת שנות הת"ש, בעיה"ק ירושלים. העניות והדחקות בתקופה ההיא אצל אנשי ירושלים הרקיעה שחקים והייתה ניכרת בכל בית וחצר, ומצוקתה גדלה מיום ליום במאוד מאוד, עד כדי דחק בלחם לפי הטף. בין אותם עניי ירושלים 'איש חסיד היה' ולייב'ל שמו, זכה אף הוא לאישה חשובה  ולבנים חמשה, אך גם להמשך 'בלי מזון ומחיה' וללא בגד ללבוש…
אולם בכל זאת על אף עניותו כי גדלה הקפיד ביותר לכבד את השבת בכל טוב. מנהג היה לו ללייב'ל ללכת בכל יום שישי ערב שבת, לשוק הפירות ולקנות פירות משובחים לכבודה של שבת, הערבים סוחרי הפירות בתקופה ההיא ניצלו את ההזדמנות וגבו מחיר מופרז, הון תועפות ממש, על הפירות, 'תפוח' בבית היה אוצר של ממש. אך בכל זאת לא איש חסיד כלייב'ל ישית לבו לכאלו, ומשכך לווה מידי שבוע בשבוע מידידיו ומכריו כסף עוד ועוד בכדי שיוכל לכבד את השבת בפירות מתוקין, ואם היה מזדמן לידו פרי חדש 'שהחיינו' כי אז לא היה מאושר כמוהו, ולא היה מסתכל על כלום, גם אם עלה הפרי עשרת מונים משאר פירות, היה תיכף קונה אותה בדמים מרובים תרתי משמע לכבודה של שבת קדשנו.
והנה ערב שבת ולייב'ל מהלך ב'שוק' ורואה הוא פרי חדש שביכרה, 'שהחיינו', בחנותו של הסוחר הערבי, אולם לדאבון לבו לא היה בידו מספיק לרוכשו, לרוב יוקרו, משכך ביקש מהסוחר הערבי שישמור לו את הפרי לכבוד שבת והוא ייצא לחפש הלוואה בכדי לרוכשו. הערבי, שהכיר היטב את לייב'ל וראה מדי שבת בשבתו את עניו מצד אחד ואת מסירות נפשו מצד שני, ניסה לדבר על לבו ואמר לו, לייב'ל לייב'ל, מה לך לטרוח לקנות מה שאין ידך משגת, בא ואראה לך משהו, ואז לקחו הערבי והראה לו בחשאי מכסה גדול שהיה ברצפת חנות הפירות, ובאין רואים פתח הערבי והרים את המכסה והנה נתגלה תחתיו בור גדול חפור באדמה, מלא שטרות ומצלצלין לרוב כחול הים, אמר לו הערבי ראה נא לייב'ל עשיר גדול אני, ואני סוחר הפירות הגדול ביותר הן אצל היהודים והן [להבדיל[ אצל הערבים, ואת כל הוני אני טומן בבור הזה, ועם כל זה אינני מרשה לעצמי לקנות פירות יקרים כמותך, קל וחומר אתה שהנך 'עני ואביון מגוזלו' למה לך במנהגך זה. השיב לו לייב'ל וענה לו, וכי לעצמי אני קונה, לא ולא, לכבוד שבת קודש אני קונה, כפי שציווני ה' אז תתענג, ומשכך אין מקום לחשבונות כלל. הערבי ניסה עוד קצת, אך לייב'ל כבר לא היה שם הוא אץ רץ לדרכו ואחר שעה קלה חזר והלוואה של צרור כסף בידו, וקנה לכבוד שבת את אותם פירות 'שהחיינו', לתמיהת אותו סוחר הערבי שלא יכול היה להבין זאת. לא עבר ימים מרובים, והנה לפתע ביום בהיר שבק אותו ערבי חיים לכל חי. לייב'ל שלא ידע מכלום בא גם באותו יום שישי לקנות פירות כהרגלו מדי שבוע, והנה לתדהמתו כי רבה רואה את החנות סגורה על מנעול ובריח ועליו תולה שלט גדול על מות הסוחר הערבי, ושלכן החנות עומדת למכירה לכל המרבה במחיר, לייב'ל שהיה היחיד שידע מהאוצר המוחבא בתחתית החנות שמר את הדבר בלבו עד אחרי שבת, מיד אחרי השבת הגיש הצעה גבוהה מעל כולם, ותיכף זכה בחנות, משניתנו לו מפתחות החנות, לא נשאר לו כי אם לגשת לבור להוציא משם כסף עבור תשלום קניית החנות, ולאחמ"כ הלך והחזיר את כל הלוואותיו אשר לווה לכבודה של שבת, ועוד נשאר לו אוצר גדול כהנה וכהנה לאין ערוך, ונעשה עשיר גדול נגיד ובעל בעמיו, מעשיריה הגדולים של ירושלים.
" זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ: שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ "
הוא זה שאמר להם הקב"ה לישראל [ביצה טו:] 'בני, לוו עלי ואני פורע'. לוו כסף על חשבוני לכבוד שבת, ואל דאגה, אני אפרע לכם את ההלוואה. וביאור הדבר שזכתה שבת 'שאני פורע', , יען שהשבת הוא מקור הפרנסה וכלשון הזוהר הקדוש [פרשתן פח.] "כל ברכאן דלעילא ותתא ביומא שביעאה "
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, ואני מבקש ליתנה לישראל – לך והודיעם [ג"מ שבת דף י]
הקב"ה אומר שיש לו מתנה טובה שנמצאת בבית גנזיו.
מה זה נקרא בית גנזיו של הקב"ה?,
"בית גנזי" זה המקום שהמלך שם את המתנות הכי יקרות וחשובות שלו את כל הכסף שלו והמון יהלומים וזהב לרוב, זה המקום הכי יקר בכל הארמון, והקב"ה הוציא לנו מתנה מאוד גדולה משם ,
 כל שבוע אנו זוכים לקבל מתנה מהמלך, מבית אוצרות של המלך ולקבל את המתנה הגדולה , "שבת" !
" וקראת לשבת עונג."  וכדברי רש"י כאן שאומר 'תנו לב לזכור תמיד את יום השבת, שאם נזדמן לך חפץ יפה תהא מזמינו לשבת'
ועל כגון דא אמר רבי יוחנן [שבת קיח] כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים. ואשר לכן לוו עלי, שהרי מזה גופא יושפע עליהם השפעות ברוחנית ובגשמיות, וביום השבת שישו ושמחו .
הדברים לעילוי נשמת מור אבי מאיר חי בן גולי"ט זצוק"ל
שבת שלום ומבורך
הרב יוסף זאב
הישיבה הגדולה תל ציון