למה מתווה הנשיא הוא שבירה חדה שמאלה?

בארגון ישראל שלי מסבירים מדוע מתווה הנשיא הוא לא מתווה שאפשר להגיע איתו לפשרה. לדבריהם, המתווה שהנשיא הציג מאמץ את האגף הקיצוני של תומכי האקטיביזם השיפוטי, מחמיר את המצב הקיים וזונח לחלוטין נושאים שכבר זכו להסכמה רחבה.

מתווה הנשיא לא מייצג גשרים או הסכמות אלא מבטא שבירה חדה של ההגה שמאלה.

מתווה הנשיא מעצים את בית המשפט, מסכל את האפשרות להשפיע על מינוי השופטים ומחליש עוד יותר את הכנסת, כלומר אותנו.

הנה עיקרי הבעיות במתווה:
א. הוועדה לבחירת שופטים-
כולנו יודעים שבליבת הרפורמה נמצאת סוגיית הוועדה לבחירת שופטים והצורך להפסיק את הוטו של השופטים בוועדה.
רפורמת לוין הציעה לאזן את הוועדה ולהשיב את הדומיננטיות לקואליציה כפי שמונו השופטים בקום המדינה.
מתווה הנשיא שהוצג משאיר את הכוח אצל השופטים ואפילו מחמיר את המצב הקיים היום-

• 3 שרים
• 3 שופטים
• 2 ח"כ מהאופוזיציה
• 1 ח"כ מהקואליציה
• 2 משפטנים שממונים בהסכמת נשיא העליון.
  הרוב הנדרש כדי למנות שופט הוא 7 מתוך 11.
  כלומר: בזמן ממשלת ימין, יש לימין 4 חברים מובהקים בוועדה מתוך 11.
  ובממשלת שמאל-מרכז יהיו לימין 2 חברים בלבד בוועדה מתוך 11.

שיטת הסניוריטי שקובעת שהנשיא יהיה הותיק מבין השופטים- הנשיא מציע לקבע את שיטת הסניוריטי לפיה ותיק השופטים משמש כנשיא ביהמ"ש העליון. השיטה השנויה במחלוקת הזו תבטיח שמתוך 15 השנים הקרובות כ-12 שנים של נשיאים בעלי אג'נדה אקטיביסטית מובהקת.

מתווה הנשיא גרוע אפילו יותר מהמצב הקיים וכלל אינו מתכתב עם נושאים שכבר הוסכמו במסגרת שיחות פשרה שונות.

ב. חוקי יסוד: חוקי היסוד הם חוקים שמאז המהפכה החוקתית של אהרן ברק ב1995 נתפסים כעליונים על חוקים רגילים וביהמ"ש אף פוסל חוקים רגילים שסותרים את העקרונות שנקבעו בחוקי היסוד. הצד השני של המטבע הוא שבית המשפט לא מוסמך לפסול את חוקי היסוד עצמם.

מתווה הנשיא מציע שעל מנת לחוקק חוק יסוד יידרשו 3 קריאות ברוב של 61 וקריאה רביעית בכנסת הבאה ברוב של 70-80 ח"כ.

המשמעות היא שיהיה בלתי אפשרי באופן מעשי לחוקק חוקי יסוד חדשים במציאות הפוליטית הישראלית. כלומר, מקבעים את המצב המשפטי הקיים, את כוחו המופרז של בית המשפט העליון ואת חולשת הכנסת.

ד. סבירות:

כיום בית המשפט מבטל החלטות ממשלה, אף אם הן תקינות לחלוטין מבחינה משפטית, אם בעיני השופט הן אינן "סבירות". כלומר גם ללא כל פגם משפטי אם השופטים פשוט לא מסכימים עם ההחלטה מבחינה אידאולוגית או ערכית- בכוחם לבטל אותה. אין למצב הזה אח ורע בדמוקרטיות המערביות.
הנשיא מציע לשמר את עילת הסבירות ולצמצם אותה רק במעט כך שבפועל היא תמשיך לשלוט ברוב הנושאים שמגיעים בפני בית המשפט.

המתווה מציע לחסן החלטות של הממשלה עצמה וכן ענייני מינוי שרים מפני עילת הסבירות. אך כל החלטה של שר או גורמים במשרדי הממשלה ימשיכו להיות חשופים לשימוש בעילת הסבירות. המשמעות היא, שברוב המוחלט של הדברים, בית המשפט ימשיך לדון בעיוותים שיצרה עילת הסבירות. לדוגמא, בית המשפט ימשיך להתערב במדיניות ההגירה של ישראל ולעקוף את שר הפנים ואת החקיקה הרלוונטית.

ו. מעמד היועמ"ש: כיום היועצים המשפטיים הפכו, בגיבוי בית המשפט, מיועצים למחליטים וקובעי מדיניות. הגישה הזו קיימת רק בישראל והיא פוגעת אנושות במשילות וביכולת של נבחרי הציבור לממש מדיניות.
מתווה הנשיא מחמיר את המצב הקיים. המתווה מבקש לתת תוקף חוקתי להתערבות היועמ"שים במדיניות הממשלתית ולהפוך אותם לגורם מחליט במקום גורם מייעץ. גם כאן הנשיא אימץ את הגישה הקיצונית ביותר באגף האקטיביסטי וזנח עניין שכבר הוסכם שדורש תיקון.

מתווה הנשיא הוא לא מתווה העם, הוא מתווה שמתעלם מהעם. במקום ליצור גשר, הוא הלך לקיצוניות. ממש הזדמנות שהוחמצה.

יש לציין כי המתווה כן מיטב עם הציבור החרדי בנוגע לשימור חוק הגיוס וחוק דרעי.