ממתק לשבת – הרה"ג יוסף זאב

על הפגישה אם מושל הכפר בשליחת החתם סופר | הספק של השליחים האם לשתות חלב עכו"ם | הכעס של המושל שהפך להצלת חיים | וגם למה למפרע התעלל המושל ביהודי הכפר | שבת קודש – פרשת שמיני

רבו של כפר קטן הגיע פעם למרנא החתם סופר זצלה"ה, והלין באוזניו שמושל הכפר הנוכרי מתנכל ליהודים בכל עת מצוא, וממרר את חייהם. הרב ביקש ממרנא החתם סופר שינצל את ההשפעה הגדולה שיש לו בשמים ובארץ, כדי להביא לשינוי במצב, כי יהודי הכפר כבר לא יכולים עוד לשאת את הרדיפות הבלתי פוסקות מצד המושל האכזר. שיגר מרנא החתם סופר שניים מבכירי תלמידיו, וביקש מהם שיקבעו פגישה עם המושל וינסו לדבר על לבו. שני התלמידים עשו במצוות רבם, הם התכוננו כראוי לפגישה, ביקשו אותה בדרכים המקובלות, ונהגו בכל גינוני הכבוד המקובלים בקרב משפחות האצולה, כיאה וכיאות למושל הכפר שאתו הם עומדים להיפגש.

ואכן, כשהגיע מועד הפגישה התייצבו השניים, והחלו לדבר על לבו של המושל. הם הסבירו שהם שלוחיו של החתם סופר, הרבי של כל עם ישראל, תיארו את גדולתו בתורה ואת חוכמתו העצומה, והמושל האזין להם ברוב קשב. בעיצומה של השיחה, ביקש המושל ממשרתו שיגיש לו חלב חם לשתות, והוסיף שיביא שתי כוסות גם עבור שני האורחים הנכבדים המשוחחים עמו. והנה הגיעו שלוש כוסות עם חלב מהביל, האחת הונחה לפניה מושל, ושתיים נוספות ניתנו לפני תלמידי החתם סופר שלא ידעו את נפשם מרוב מבוכה. לשתות מהחלב ? הרי יש איסור מפורש בשולחן ערוך שלא לשתות חלב עכו"ם. להימנע משתייה ? הרי המושל בוודאי ייעלב ויכעס ואולי אפילו יבקש להעניש אותם בחומרה רבה על כך. הדבר בוודאי לא יעזור ליהודי הכפר שגם בלאו הכי סובלים מרורות מהמושל האכזר.

השניים החליטו להימנע משתייה. יהיה מה שיהיה, הם לא יעברו על סעיף מפורש בשולחן ערוך חלילה וחס. המושל קירב את הכוס לשפתיו כדי לשתות את החלב, והבחין בכך שהשניים מניחים את הכוסות ולא מתכוונים לשתות. "למה אתם לא שותים ?", שאל לפני שילגום מהכוס. השניים השיבו לו תשובה כנה: "אסור לנו לשתות חלב שנחלב על ידי מי שאינו יהודי", הם אמרו, "אלא אם כן יהודי עמד והשגיח עליו". פניו של המושל האדימו בחרון, הוא נעלב עד עמקי נשמתו. "אהה! אתם אומרים שאתם לא יכולים לסמוך עלינו ? רק אם יהודי ישגיח עלי תוכלו לשתות מהחלב שלי ! אין לכם בושה!!!  ואתם עוד רוצים שנתייחס ליהודים בכבוד ובהבנה ? אתם מבזים אותנו ומשפילים אותנו".

באותו הרגע נפתחה דלת חדרו של המושל בפראות, והממונה על המטבח פרץ פנימה כשהוא חיוור כסיד. המושל הזועם חשב לגעור בו על הכניסה הלא מנומסת, אבל הממונה על המטבח לא המתין לקבלת הנזיפה… "אל תשתה !", הוא צעק למושל, "אל תשתה מהחלב, הוא מורעל". הפעם החווירו פניו של המושל והפכו לבנות כסיד. "ממממה זאת אומרת מורעל ? מי ירעיל את החלב שלי?". הממונה על המטבח החל להסדיר את קצב נשימותיו והשיב:

"אני לא יודע מי הרעיל, אבל אני נתתי את שאריות החלב לכלב האהוב שלך, אדוני המושל, הכלב רק ליקק ממנו מעט ומיד החל להתפתל מייסורים. בתוך דקה אחת הוא נפח את נפשו ומת". המושל סירב להאמין וביקש שיביאו בעל חי נוסף מהחצר כדי לבדוק אם החלב אכן מורעל, הביאו בעל חי נוסף, נתנו לו לשתות לגימה אחת והוא נפל תחתיו ומת. עכשיו הביט המושל בתלמידיו של החתם סופר בהערצה: "אתם הצלתם את חיי!", הוא אמר, "אם הייתם מקרבים את הכוסות לפיכם יחד איתי, הייתי שותה מהחלב ומת… רק בזכותכם נשארתי בחיים. אני חב לכם הכרת הטוב גדולה וצדקו דברי חכמיכם שאסרו עליכם לשתות חלב שאינו מפוקח כראוי. קיבלתי את בקשתכם, ומכאן ולהבא לא אגזור עוד גזירות על היהודים!".  

כששבו שני התלמידים אל החתם סופר וסיפרו לו את הסיפור, הוא אמר: "דעו לכם שהסיבה שבגינה התאכזר המושל לתושבי הכפר היהודים, נעוצה בכך שהם הקלו בחלק מההלכות, בעניינים של 'דרבנן' כמו שתיית חלב עכו"ם וכדו', ולכן באו עליהם הייסורים הללו. "אתם, בכח המסירות נפש שלכם, שהסכמתם להכניס את עצמכם לסכנה גדולה כדי שלא להיכשל באיסור מדרבנן, הסרתם באותו הרגע את הגזירה השמיימית מעל תושבי הכפר היהודים, ולכן הפך החלב להיות מורעל, למרות שאיש לא הרעיל אותו, ועל ידי כך התגלגלה הישועה לכם ולתושבי הכפר כולו"

ה'דגל מחנה אפרים' מביא ששמע סיפור זה מזקנו הבעל שם טוב זיע"א. 

ויקרא פרק יא פסוק מג

" אַל־תְּשַׁקְּצוּ֙ אֶת־נַפְשֹׁ֣תֵיכֶ֔ם – וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם֙ וִהְיִיתֶ֣ם קְדֹשִׁ֔ים כִּ֥י קָד֖וֹשׁ אָ֑נִי "

שואל האור החיים 

"אל תשקצו וגו'. צריך לדעת למה חזר עוד לצוות לזה ? וכ'ו .ויש ליישב דבריהם ז"ל. ואולי שבא הכתוב להודיע כי האוכל מהשרצים תעשה נפשו עצמה שרץ."

כל דבר בעולם מורכב מכל מיני רכיבים, וגם נפש האדם מורכבת מהרבה רכיבים. הנפש של האדם הוא הדם, כמו שכתוב: "כי הדם הוא הנפש" [דברים יב, כג], וכשאוכלים מאכלות אסורות ונוצר מהם דם, הנפש מכילה טרפות. 

במקרים רבים, ניתן להצביע כמעט בוודאות על דברי ה'אור החיים' הקדוש, כתשובה ברורה על פשר התופעה; מי שנפשו נטמאה במאכלות אסורות הוא נהפך מאדם לשרץ ! הוא רק נותר בצורת אדם, אך למעשה הוא שרץ ! וכמו ששרץ אטום ומאובן ואינו מפתח שום רגש חיובי כלפי האחר, כך גם נפשו של האוכל שרצים נעשית אטומה ומאובנת. 

הדברים מפורשים בזוהר הקדוש [פרשת משפטים] כי על ידי המאכלות אסורות מסתלק צלם אלוקים מהאדם. לכן אין זה פלא שהוא נוהג כבהמה ובחוסר אנושיות, כי סר צלם האלוקים מעליו, וכבר אין מותר בינו לבין בהמה.

" זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ מִכָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ " ויקרא י"א, ב'

 האר"י הקדוש כותב, שאם אדם מרגיש ירידה ביראת שמים – יפשפש ויבדוק במאכליו, כי כנראה נכשל במאכל אסור שטימא את נפשו. 

בגמרא [יומא לט ע"א[ מובא: "תנא דבי רבי ישמעאל: עבירה מטמטמת לבו של אדם, שנאמר: 'ולא תטמאו בהם ונטמתם בם', אל תקרי ונטמאתם אלא ונטמתם", פרש רש"י: "מטמטמת – אוטמת וסותמת מכל מיני חכמה".

כך גם כתב ה"פרי חדש" ]יורה דעה סימן פא ס"ק כא[, שהסיבה שילדים נהיים עזי נפש, ועוזבים את התורה, היא משום שהם אוכלים מאכלות אסורות. אם הנפש נטמאת והלב נהיה אטום לכל דבר שבקדושה

הרמב"ם קיבל פעם מכתב עם שאלות ביסודי האמונה מקהילה מסוימת בתימן, והרמב"ם, שכתב את ה'מורה נבוכים', וידע לענות על כל השאלות שיכול להיות לא ענה להם, ואמר שניכר על השואלים שנפשם מטומטמת ממאכלות אסורות! ואכן, בדקו ומצאו שהשוחט באותה קהילה האכילם במשך שלוש עשרה שנים נבלות וטרפות !

הדברים לעילוי נשמת מור אבי מאיר חי בן גולי'ט זצוק"ל 

שבת שלום ומבורך 

הרב יוסף זאב 

הישיבה הגדולה תל ציון