בחודש שבט תרפ"ד 1924 לפני כמאה שנה, עולה לארץ ישראל מפולין הרב נח גד וינטרוב לירושלים שם איווה למושב לו.
עלייתו לארץ ישראל הייתה בשליחות אביו רבי יעקב דוד מרדומסק שציווה עליו לעלות לארץ ישראל היות ו"פולין נהפכת לנהר של דם".
רבי נח גד לא מהסס מוכר את כל אשר לו בפרוטות ובאניה הראשונה הוא עולה לארץ ישראל בשליחות קודש להציל את בני משפחתו ורבים רבים מחבריו וידידיו, כך ממש עד לפרוץ השואה הצליח להציל את מרבית אחיו. ומי שלא הצליח נספה בשואה.
אלפי צאצאי משפחתו המורחבת של הצדיק הירושלמי רבי נח גד וינטרוב מתגוררים היום בארץ ישראל בזכות תושייתו וגבורתו שלא ויתר והתאמץ עד הרגע האחרון להציל ככל שניתן.
גם כשרבו רבי מנחם מענדל לנדאו האדמו"ר מסטריקוב ביקר בארץ ישראל בשנת 1935 הוא התחנן במר ליבו אליו לבל ישוב לפולין וישאר בארץ ישראל, אך לדאבון לב זה לא קרה ומרבית משפחתו של האדמו"ר נספתה בשואה.
סיפור נוסף מצמרר סיפר ישראל יצחק כרמל אחיינו של רבי נח גד וינטרוב שאמו שלחה עימו מכתב לפולין שנים ספורות לפני פרוץ המלחמה. בדרכו לדואר הוא פוגש בדודו רבי נח גד עם עיניו הצופיות למרחוק, ודודו לוקח ממנו את המכתב ושולח את הילד חזרה לאמו ואומר לו "אני כבר אשלח את המכתב". לימים התברר שהמכתב לא הגיע מעולם ליעדו. רבי נח קורע אותו לגזרים. במכתב כתבה אחותו לאחיה רבי אהרן וינטרוב שעדיין נותר בפולין שלא כדאי לעלות לארץ ישראל בגלל הרעב הכבד. אילו המכתב היה מגיע אלי אמר לימים רבי אהרן וינטרוב לא הייתי מעז לעלות לארץ ישראל.
האיש שאהבת ירושלים וארץ ישראל בערה בקרבו ואלפים חבים לו את חייהם.
