הרב הראשי לישראל לשעבר ישראל מאיר לאו, ניצול מחנה הריכוז בוכנוולד, שוחח עם ניסים משעל וגיא פלג ב-103fm על שחרורו מהמחנה בגיל 8 ועל המאורעות הקשים שחווה.
הרב ישראל מאיר לאו, נשאר אופטימי למרות שמספר הניצולים הולך ומתמעט: "תמיד יש מי שמזכיר לנו את נושא השואה, אם לא בהתגלמותה, אבל בעיקרון של שנאת ישראל".
הוא שיתף בסיפור שחרורו ממחנה הריכוז בוכנוולד, כילד בגיל 8. "התורה הנאצית נלחמה נגד היהדות, הם רצו להשמיד מאיתנו כל זכר יהודי. הם רצו למחוק את הזכר של היהדות מקרב האנושות. אני יודע דבר אחד, וזה מדריך אותי, אם יום אחד לא טלית ולא סידור ולא חומש, אני כמו משחק לידיהם של צוררינו. המשך המורשת היהודית זה ניצחון לא פחות מהנכדים והנינים שלנו. הנאציזם נלחם ביהדות כמו שנלחם ביהודים, ואני משתדל לשמור על הגחלת – זה מדריך אותי כל יום".
הרב לאו סיפר כי ניצל הודות לחייל בצבא האמריקני. "היה זה הרב הצבאי, הרב שכטר, הוא הקיף את הערימה של הגופות וראה ילד חי ועיניים חיות. הוא הבין שזה ילד יהודי, תפס אותי בזרועותיו, התחיל לבכות ושאל ביידיש 'מי אתה? מאיפה אתה? בן כמה אתה'? אמרתי לו 'מה זה חשוב? אני יותר זקן ממך'. הוא חשב שאני לא נורמלי, ושאל 'למה אתה חושב שאתה יותר זקן ממני'? – 'כי אתה מחויך אליי ובוכה כמו ילד קטן, אני כבר הרבה זמן לא צוחק ולא בוכה, אז תגיד אתה מי יותר מבוגר'".
הרב לאו מציין את הישרדותו לזכות אחיו הגדול: "הוא היה אבא שלי, אמא שלי, המגן שלי, המאבטח שלי והכל בשבילי. הוא התשובה העיקרית לכך שניצלתי".
גיא פלג תהה כיצד שמר על אמונתו נוכח הזוועות להן היה עד. על כך השיב הרב לאו: "באוזניי מהדהדות הקריאות של האימהות שנדחסו לקרונות המשא, ואנחנו נשארנו על הרציף, והזעקות היו 'זכור שאתה יהודי', לילדות ביקשו 'תזכרי להדליק נרות שבת', אני זוכר את זה מגיל 7 וחצי כפי שזה היה אתמול. הצוואות של האימהות שנלקחו למוות, הן לא דיברו על נקמה, הן רצו להבטיח שאם תישארו בחיים תזכרו את הזהות היהודית שלכם ותפעלו לפיה". עוד אמר הרב: "את דרכי הבורא אני לא מבין ולא אבין. יש לנו ידיים, רגליים, עיניים, אוזניים, זה מובן מאליו, זה מגיע לנו. כשמגיעה תקופה נוראה, פתאום אין אלוקים? איפה הוא היה כשנוצרתי? על זה אני לא שואל למה?"
לסיום, הרב סיפר כיצד חזה באביו מוכה על ידי הנאצים, וזאת מכיוון שלא נענה לדרישתם לגלח את הזקן: "אבא היה רבה של העיר והוא קיבל מכה איומה מאלת גומי בגבו. הוא לא היה מוכן לזה, כמעט התמוטט, לעיניי כולם אבל התאפק, שמר שעל שיווי המשקל. הוא נשאר עם הזקן כי הסביר לאמא שזה יפיל את המורל של היהודים. הדבר הזה שאני זוכר כילד, אז הייתי בן 5 וחצי, זה הזיכרון הראשון שלי בחיים שמכים את אבא שלך, רב העיר, מנהיג הקהילה, והוא לא יכול לענות ולהגיב ובקושי עומד על רגליו. את התמונה הזאת שמדכאה אותי עד היום, אני לא אשכח אף פעם".
