שאנל רוצה לחיות: אבל הניתוח נדחה בהעדר מימון מספיק

שאנל בת ה-12, ילדה חכמה ופיקחית, מלאת רוח חיים, אבל גם מלאת סבל ומכאוב. בקרוב מאוד היא תיאלץ להתחיל בטיפולי דיאליזה קבועים, בגלל התפקוד הנמוך של הכליות שלה: הכליה השמאלית משובתת לחלוטין, והימינית מתפקדת ברמה של 60 אחוזים בלבד.

שאנל מנחם נולדה עם סרעפת כפולה, מום מולד שגורם ללחץ על הכליות. כתוצאה מכך, סבלה מדלקות כליות חוזרות ונשנות, כשבכל פעם היא נכנסת לאשפוז ארוך ומייסר.

הדלקות נגרמות כתוצאה מהפרשות שעולות מהקיבה על הכליות, כלומר, מאוכל… ולכן שאנל מנחם החליטה להפסיק לאכול. היא משתדלת ככל יכולתה שלא לאכול בגלל הפחד הממשי מפני האשפוז הבא. כך התפתחה אצלה גם הפרעת אכילה בנוסף לבעייה הכלייתית.

בחטיבת הביניים של שם אורי אובך ז"ל, בפתח תקוה, מכירים כולם את שאנל כילדה חיובית ומלאת חכמה. "היא מאוד פיקחית וחריפה, יש לה ניסיון חיים עשיר למרבה הצער. יותר מהרבה אנשים מבוגרים. לא מזמן מלאו לה 12 שנה, והיא שוקלת 25 קילוגרמים בלבד…".

את מסיבת בת המצווה הם החליטו לדחות לאחר הניתוח. שאנל הסבירה שאין טעם לחגוג מסיבה לילדה שעומדת להתחיל בטיפולי דאליזה: "זה מאוד עצוב", היא טוענת בתוקף, "זה בכלל לא משמח. אחרי הניתוח נוכל לחגוג ולשמוח".

אביה של שאנל מנחם מסביר שהתקווה עבור בתו היא רק בתיקון המום המולד, של הסרעפת הכפולה: "יש היום טיפול חדשני בבית החולים בפלורידה שם יודעים לתקן את המום הזה, ולאחריו הכליות מאוששות וחוזרות לתפקד בצורה מלאה".

מצילים את שאנל!

"אם נצליח להגיע לטיפול כזה, המשמעות היא שהיא תהיה ילדה בריאה לכל דבר, זה יעזור גם להתמודד עם הפרעות האכילה שנובעות מהחשש הגדול מפני אשפוזים חוזרים ונשנים. אימת הדיאליזה לא תרחף מעל ראשה, והיא תוכל להיות ילדה רגילה לכל דבר".

ואכן, נקבע תור לרופא, הוא היה אמור להתקיים מחר, ב-20 באפריל, אבל היום הוחלט לדחות אותו, כי המשפחה לא הצליחה לגייס את הסכום הדרוש לביצוע הניתוח.

שאנל התמלאה אכזבה קשה, אבל היא שומרת על ריאליות: "מצד אחד כל מה שמפריד ביני ובין החיים זה רק כסף. אם נשלם מספיק כסף, אוכל להיות ילדה רגילה, עם כליות מתפקדות, בלי דלקות ובלי הפרעות אכילה…

"מצד שני… זה לא קצת כסף, זה הרבה מאוד כסף. אמרו לי שצריכים לגיסי סכום של 700 אלף שקלים. זה סכום לא הגיוני בכלל, והאמת… מהרגע הראשון פחדתי מאוד שלא נצליח לגייס אותו. לאכזבתי הרבה, באמת לא הצלחנו. הניתוח נדחה בשבועיים בתקווה שהפעם כן נצליח, אבל אני כבר פוחדת לקוות…".

"אם אני לא אעבור את הניתוח המשמעות של זה תהיה טיפולי דיאליזה, בתדירות הולכת וגוברת, ככל שהתפקוד הכלייתי ימשיך להתדרדר…".

"אני מתחנן אליכם", מסכם אביה את השיחה הכאובה, "שאנל מתחננת, בבקשה תעזור לה, היא רק בת 12. היא רוצה לחיות!".

מצילים את שאנל!