פיצוץ עז החריד וטלטל את בני משפחת קארו שנסעו עם רכבם בכביש אלון, ופנו לכיוון ביתם השוכן בחוות מלאכי השלום הסמוכה. מטען חבלה רב עוצמה שהטמינו מחבלים בשטח התפוצץ מטרים ספורים מרכבם, ורסיסיו נורו לכל עבר. בני המשפחה ההמומים מיששו את גופם ונשמו לרווחה: באורח נס אף אחד לא נפגע.
הפיגוע הזה שהתרחש לפני כחמישה חודשים היה רק הפתיח לגל הטרור שהגיע בעקבותיו, ורשם עליה דרסטית ומדאיגה גם בהיקף הפיגועים, בחומרתם ובעיקר בתעוזה שהפגינו המחבלים מהכפר אל מועייר הסמוך.
הכפר אל מועייר השוכן מצידו המערבי של כביש אלון השתייך מאז ומתמיד לרשימת הכפרים העויינים באזור, ועמד מאחורי עשרות פיגועי אבנים בשנה שכוונו לעבר תושבי הישובים במזרח בנימין שעשו את דרכם על הכביש הראשי.
בעקבות פיגועי האבנים הללו יצאו התושבים בשנה שעברה למחאה נרחבת כנגד הטרור, ודרשו מצה"ל לפתוח במבצע נרחב שימגר את תאי הטרור בכפר.
זעקת התושבים, ככל הנראה, לא נפלה על אוזניים קשובות, ופיגועי הטרור שהחלו לכלול אף התפרעויות המוניות על הכביש הראשי נענו בתגובה רפה מצד מערכת הביטחון.
חוסר התגובה הישראלית תורגם מהר מאוד בצד הערבי להחרפה ברמת הפיגועים. מטען חבלה שהתפוצץ בסמוך לרכבה של משפחה יהודית תושבי כוכב השחר והכיל פצצת מרגמה 84 מ"מ, בישר על עידן טרור חדש בו מטעני החבלה שנעדרו מזה שנים רבות מכבישי יהודה ושומרון – חוזרים למגרש ובגדול.
שבועיים בלבד לאחר מכן הטמינו מחבלים מהכפר אל מועייר מטען חבלה נוסף במקטע הכביש הסמוך לפיגוע הראשון. המטען התפוצץ אף הוא בסמוך לרכבה של משפחה יהודית ובנס לא גרם לנפגעים.
גם בשבועות והחודשים הבאים אחריהם, התרחשו בזה אחר זה פיגועים בהם הוטמנו מטעני חבלה והועברו צמיגים על הכביש – שלוו ביידוי אבנים מסיבי.
שיאם של הפיגועים הללו התרחש בשבוע שעבר: בתוך שבוע בלבד הוטמנו שלושה מטעני חבלה במקטע הדרך שבין צומת הפניה לחוות מלאכי השלום – לעין סמיה הממוקם כ4 ק"מ בלבד דרומית לפניה לחווה.
בכפר אל מועייר לא הסתפקו בהטמנת מטענים, וחוליית טרור נוספת מהכפר המשוייכת ל"גדודי חללי אל אקצה" של הפת"ח החלו לפעול בגזרה ולבצע פיגועי ירי.
בתוך שבוע בלבד ביצעה החוליה ארבעה פיגועי ירי, שלושה מהם לעבר גבעת גאולת ציון וחוות עמיחי השוכנים בצידו השני של הכפר, ופיגוע נוסף לכיוון רכב צה"לי שאיבטח את הציר בסמוך לכפר תורמוסעיא.
חלק מהפיגועים אף תועדו בידי המחבלים והופצו ברשתות החברתיות.
בישובים הסמוכים מפנים אצבע מאשימה לצה"ל כאחראי להתעצמות הטרור בכפר, ומספרים כי בתקופה האחרונה האכיפה בכפר לא רק שלא התגברה אלא צומצמה בצורה דרסטית: "הטרור בכפר אל מועייר התעצם בצורה מדאיגה ומסוכנת מאוד בתקופה האחרונה, למרות שמדובר בכפר קטן שקל לאכיפה ולשליטה", אומר אליהו אוחיון, תושב כוכב השחר.
לדבריו, "אפילו את הכניסה לכפר מכיוון כביש אלון לא חסמו אחרי הפיגועים, למרות שמדובר בכביש לא חוקי ובציר הימלטות נוח שמשמש את המחבלים. גם בתחום הבניה לא חוקית אין אכיפה. בכל יום עובדים בהרים מסביב הכפר בשטח C מובהק כלים כבדים שמכשירים מגרשים ופורצים דרכים, אך צה"ל והמנהל האזרחי נמנעים מלאכוף ודוחים את דיווחי התושבים בתירוצים שונים ומשונים.
כשאין סגר, אין אכיפה נגד בניה לא חוקית ואין אף מבצע מקיף שהופך את הכפר, אוסף נשק ועוצר את פעילי הטרור – המחבלים בכפר מרגישים בטוחים בשטח ורק מעלים את רף הפיגועים".
"העובדה שבמשך שבועות ארוכים פועלות כאן חוליות טרור שמטמינות מטענים ומבצעות ירי ולא נתפסות, מתפרשת בצד הערבי כחוסר יכולת של מערכת הביטחון לשלוט על המתרחש בכפר. חוליות ירי שפועלות בחופשיות בשטח או השלכת והטמנת מטעני חבלה אלו תופעות שראינו עד היום רק במקומות כמו שכם או ג'נין, והתפשטות התופעה גם לכפר קטן כמו אל מועייר שאפילו לא נמצא בשטח A וממוקם במרכז בנימין, צריכה להדאיג מאוד את מערכת הביטחון. זהו כפר שקל מאוד לשליטה, אך כרגע בדרך להפוך לאקס טריטוריה עצמאית. בקצב הזה לא ירחק היום שמערכת הביטחון תאבד את השליטה בכפר בדומה למה שמתרחש בערים הערביות, מזהיר אוחיון.
"העובדה שבמשך שבועות ארוכים פועלות כאן חוליות טרור שמטמינות מטענים ומבצעות ירי ולא נתפסות, מתפרשת בצד הערבי כחוסר יכולת של מערכת הביטחון לשלוט על המתרחש בכפר. חוליות ירי שפועלות בחופשיות בשטח או השלכת והטמנת מטעני חבלה אלו תופעות שראינו עד היום רק במקומות כמו שכם או ג'נין, והתפשטות התופעה גם לכפר קטן כמו אל מועייר שאפילו לא נמצא בשטח A וממוקם במרכז בנימין, צריכה להדאיג מאוד את מערכת הביטחון. זהו כפר שקל מאוד לשליטה, אך כרגע בדרך להפוך לאקס טריטוריה עצמאית. בקצב הזה לא ירחק היום שמערכת הביטחון תאבד את השליטה בכפר בדומה למה שמתרחש בערים הערביות, מזהיר אוחיון.
יהודה רחמים, תושב כוכב השחר אף הוא מספר על התחושות הקשות בקרב תושבי האזור: "אנשים פה בישובים שממוקמים על כביש אלון איבדו את תחושת הביטחון הבסיסית. כל נסיעה הביתה או לעבודה מלווה בחשש כבד מפני מטען שעלול להתפוצץ עליך או מארב אבנים שתיקלע אליו. אנחנו גרים במזרח בנימין, אבל כשמתפוצצים לך מטעני צד כל שבוע – התחושה היא של דרום לבנון".
"הכפר הזה הוא פצצה מתקתקת לכל דבר, והעובדה שלא חטפנו כאן נרצחים על הכביש בחודשים האחרונים היא נס גלוי. לנו נמאס לשתוק ולחכות לקורבנות הבאים. קיימנו אתמול ישיבת חירום ופתחנו מטה מאבק. נחסום את הכניסות לכפרים, נלחץ על הדרג המדיני והצבאי ונעשה כל מה שדרוש בשביל שצה"ל יתעשת וישים סוף לטירוף שהולך כאן", מסר רחמים.
