כיצד החל המיזם:
בשנת 1948 (למניינם) התרחש 'מבצע חירם', במהלכו נכבש ושוחרר היישוב מירון ובכללותו אף ציון הרשב"י.
אחד מלוחמי המערכה בשם יוסי גלילי, קיבל על עצמו במהלך הקרב להשיב את מסורת הכנסת אורחים להר מירון, וכך לאחר המלחמה, חזרה לפעול במקום הכנסת האורחים.
המסורת להכנסת אורחים מוזכרת עוד בזמן הקדמון, שידוע ומקובל הסיפור ש'רבי אברהם גלנטי' מתלמידיו של 'האר"י הקדוש' הקים את הבניין שמעל הציון, כדי שלמגיעים לציון יהיה מקום להניח את הראש מעמל הדרך ומקום לסעוד את ליבם.
אנחנו זוכים ב'הכנסת אורחים מירון' להמשיך במסורת זו כבר למעלה שבעים שנה…!
כמובן שאם פעם זה היה משהו קטן ומינורי, בעשרות השנים האחרונות הדבר קיבל ממד גדול מאוד, כשבמשך כל השנה ובדגש על תאריכים מיוחדים, יכולים לבקר עשרות אלפי אנשים ביום את אוהל 'הכנסת אורחים' ולסעוד את ליבם.
בנוסף חשוב לציין שעד לקורונה עברו באוהלינו למעלה ממאה אלף אנשים מידי ל"ג בעומר.
כמה מנות אתם מאכילים וכיצד נערכתם:
אנחנו קיבלנו במתחם החדש שהוקם את האחריות על אוהל הכנסת האורחים, בו תיהיה אוהל גברים, אוהל נשים ומטבח רחב ידיים.
אנחנו מבחינתנו מתכוננים לאותה הכמות של מבקרים מהשנים שלפני הקורונה ומכינים למעלה ממאה האלף מנות, כשבאוהל ישנם כשלושת אלפים מקומות ישיבה בו זמנית, כשגם הכמות הגדולה הזו של המקומות באה כלקח בעקבות האסון הנורא שהתרחש במירון.
עוד הוסיף ואמר: מידי יום ושנה אנו מקבלים מאות ואלפי טלפונים ומכתבים של סיפורי ישועות שראו אנשים שתרמו עבור הכנסת אורחים במירון.
מסופר שביום פטירתו כינס רשב"י את תלמידיו וביקש מהם שיום פטירתו יהי בשמחה ולא בעצב ולכן כל מי שמסייע, מקיים את רצון הצדיק.
המקום, ציונו של רשב"י, מקום מסוגל שרואים בו ישועות מידי יום.
רבי עובדיה מברטנורא כותב שהרבה עקרות נפקדו וחולים נרפאו בזכות נדרים לזכות רבי שמעון בר יוחאי.
וכך גם כותב השל"ה הקדוש, שהיו תורמים נדרים ונדבות ועושים סעודות לכבוד התנא האלוקי.
וכן כותב בספרו 'שער הכוונות' רבי חיים ויטל תלמידו של האר"י הקדוש, שהיו עושים סעודות ביום ההילולא.
מסר לגולשים:
נתפלל כולנו שיזכו כולם לעלות לרשב"י ויראו ישועות.
"וכדאי הוא רשב"י לסמוך עליו"
יש שעושים ליצנות מכל האוכל
אסור לעשות ליצנות רב שמעון אמר שכולם יבואו להילולו ככתוב בזוהר