ערב מלחמת יום כיפור: חומרים חדשים נחשפים

ארכיון צה"ל במשרד הביטחון משיק את אתר האינטרנט הגדול והמקיף ביותר על מלחמת יום הכיפורים ובו עשרות אלפי מסמכים, תצלומים, קטעי וידאו, הקלטות ועדויות מהמלחמה.

בין חומרי הארכיון שנחשפים באתר לראשונה: עיקרי החומר המודיעיני מהחודש שקדם למלחמה שהוגש לוועדת אגרנט ע"י ראש אמ"ן האלוף אלי זעירא, יומני תא"ל יואל בן פורת על המחדל המודיעיני והיעדר ההתרעה למרות ריבוי הידיעות והסימנים המעידים, ועדויות מנפילת מוצב החרמון

מתוך לקט מודיעין מתאריך 6/10 בשעה 09:00: "נראה לנו כי יש תיאום בין הצעדים של מצרים ושל סוריה… צבאות מצרים וסוריה מוכנים למעשה למלחמה, הכוחות בקרבת הגבולות הם בעוצמה שלא היה לה תקדים עד כה. אם תתקבל החלטה בדרג אסטרטגי לפתוח בלחימה אזי יוכלו לעשות זאת מן ההיערכות הנוכחית ללא צורך בהכנות נוספות… מצד אחד אנחנו מניחים כי הדרג האסטרטגי במצרים וסוריה מודע להיעדר הסיכוי להצליח במלחמה ולסיכונים בכך. מצד שני אנחנו עדים להכנות צבאיות רחבות ובידינו גם ידיעות על מגמה לפתוח במלחמה בטווח המיידי" (עמוד 129).

תא"ל יואל בן פורת ביומניו: "כבר ביום שישי בשעה 2:30 (36 שעות לפני פתיחת האש) הגיע למוסד מברק מוצפן במילות קוד שהיה מעורפל, אך שתי מילים מתוכנו היו ברורות לחלוטין: war imminent -מלחמה מיידית… זולת השלושה (ראש המוסד, הרל"ש וראש אמ"ן), איש לא שמע על המידע, לא רה"מ, לא שר הביטחון, ולא הרמטכ"ל" (עמוד 2-3).

האתר הרשמי להנצחת מלחמת יום הכיפורים: לציון יובל שנים למלחמת יום הכיפורים, ארכיון צה"ל ואגף התקשוב במשרד הביטחון משיקים את האתר הגדול והמקיף ביותר אודות מלחמת יום הכיפורים. אתר מלחמת יום הכיפורים הוקם על מנת לספר את סיפורו של דור המלחמה, להנציח את גבורת הלוחמים ולהוות פלטפורמה רשמית ממלכתית להנחלת מורשת המלחמה לדורות הבאים.

האתר שעלה היום לאוויר, חושף ומנגיש לראשונה לקהל הרחב חומרים מקוריים בהיקף ניכר אודות מלחמת יום הכיפורים, ביניהם: 15,301 תצלומים, 6,085 מסמכים, 215 סרטים, 40 הקלטות אודיו ו- 169 מפות, שבכוחם להמחיש את זירת הקרבות, שיקולים והתלבטויות של מקבלי ההחלטות, אירועים דרמטיים בלחימה ורגעים קטנים בחיי הלוחמים.

נפילת מוצב החרמון

עדותו של גדי זידובר, מפקד מוצב החרמון, על נפילת המוצב ניתנה ב- 1 נוב' 73':
• דף 1- "בערך בשתים ראינו 2 מטוסי מיג חוזרים לשטח הסורי מכיוון נפח, ואז בבת אחת נפתחה אש ארטילרית מכל הסוללות המוכרות לנו על מטרות בשטחינו".

• דף 2- "שמענו צעקות בערבית וקליעים על הדלתות. כאן התחילה פניקה של הכח. הכנסתי אותם לשני חדרים שלא יפריעו…. חיילים שפחדו התחילו להעלם במנהרות, יש סה"כ כ-400 מטר מנהרות תת קרקעיות. הם קיוו בדרך זו להנצל".

• דף 3- "האנשים שחסמו את הפתחים היו בקושי עם מחסנית, ללא חגור, ללא רימונים ואמצעי לחימה. כך שלאחר שהיו יורים כמה צרורות ואולי פוגעים באיזה סורי היו מחוסלים…
הוצאתי את האנשים משני החדרים, הם החלו להיחנק, יצרו פאניקה ועלו אחד על השני. במבי כיוון אותם למחילה ואני חיפיתי על המעבר עם עוזי ורימון. כנראה שמה שעצר את הסורים היה העשן והגז שהם עצמם החדירו. אנחנו לא ירינו ולא הייתה לסורים שום סיבה אחרת לעצור. נכנסנו למחילה וארגנתי הגנה על המחילה כולל סגירת הדלת. בשלבים מסוימים היה נדמה לנו שאנחנו שומעים עברית אבל התבדינו.
לקחתי את במבי ועלינו לאחד המגדלים שהתחבר למחילה לראות מה קורה בחוץ. ראיתי בוודאות ארבעה שעמדו מעלינו עם קלצ'ניקובים קסדות ובגדים מנומרים… הם גילו אותנו צעקו בערבית, רצו לכיוון המגדל וזרקו רימון".

• דף 3-4- "היתה לי תכנית לברוח אחרי שהסורים ירגעו. הסברתי ל-מ"מ את התוכנית… היו לי 2 מחסניות, היתר היו בלי נשק ובלי תחמושת. לי היה רימון אחד….התחלנו לשמוע צעקות של הפגיעות. ראיתי שאין טעם להלחם, התחלתי לאסוף בצעקות אנשים. נגמרה לנו התחמושת, שמעתי אותם טוענים מחסניות קלצ'ניקוב".

עדותו של דוד נחליאל מחטיבת גולני גדוד 13 ניתנה ב-11 נוב' 73', מנפילת מוצב החרמון:
• דף 50- "במשך כל השבוע, תמיד כשעליתי לתצפית ראיתי ריכוז כוחות בגזרת סוריה. ראיתי הרבה סוללות של תותחים והרוגשה [הורגשה] כוננות בצבא הסורי. אנחנו לא ידענו האם תהיה מלחמה או לא תהיה מלחמה. בכל אופן, ביום שישי הייתה אצלנו כוננות במוצב ואף אחד לא יצא החוצה ללא אישורו של מפקד המוצב או המ"מ מגולני ת"ג".

• דף 51- "ביום שבת בשעה 14:00 הייתה הפגזה על המוצב. אני הייתי במקרה ליד עמדת התצפית ביחד עם ה- קת"ק, מפקד המוצב וה-מ"מ מגולני. התצפית חטפה פגיעה די ישירה וכולנו עפנו אחורה".

• דף 51- שאלה: "האם לפני השעה 14:00 לא הודיעו לכם על איזו שהיא כוננות מיוחדת?"
תשובה: "ידענו כי יש כוננות, אבל בודאי לא חשבנו על מלחמה אולי על יום קרב. לא היה ברור לנו כי יש מלחמה. ביקשו כי אולי הקת"ק יכול לצאת החוצה, אבל עמדת הקת"ק גם היא חטפה פגיעה בול ואי אפשר היה להוציא את הראש החוצה, כי הפגזים באו בקצב רצחני".

• דף 51- "פתחנו עליהם באש. ראיתי כי בחור סורי יורה לעבר ה-נ"מ ועמדת ה-נ"מ נפגעה. איך שהמא"גיסט התחיל לירות, כיוון שהוא היה קצת גלוי כי הרבה מקום לא היה ברלס הזה, הוא חטף צרור ליד הלב. הוא ישר נפל וצעק "נפגעתי". אני וחגי ה-מ"מ תפסנו אותו מיד והכנסנו אותו חזרה לפתח".

• דף 51- "כל אנשי המוצב היו למעשה אנשי ח"א וחיל הקשר. היה להם נשק אישי, אך תחמושת לכוננות מלחמתית לא הייתה להם. הם לא ידעו להילחם וגם פחדו. ירדתי למטה כדי להביא שני ארגזי מא"ג. אמרתי להם לעלות למעלה להילחם כי תיכף תהיה פה שמחה. הם לא אמרו לי מי מהם לא רוצים להילחם, אך הפחד ניכר בעיניהם והם היו כנראה בפאניקה".

• דף 51-52-"הם התחילו להרביץ לעבר הפתח הזה לעבר הרלס אש נוראית. אי אפשר היה ממש להרים את הראש, כי מי שהיה מרים את הראש, היה חוטף. אני הייתי מרים את העוזי מכיוון ורק מרים את העין, כי הכדורים שרקו 20 ס"מ לפני. זה היה ממש נס. שמי שהיה ברלס לא נפגע".

• דף 52- "היה קשה מאוד לנשום. החברה לקחו פלנליות, השתינו עליהם והכניסו את זה לאף כדי שיוכלו לנשום. הם זרקו כנראה לתוך האלם, מהמדרגות 2 רימוני עשן. שמעתי כי מישהו צועק "גז!"".

• דף 53- "נשארנו בתעלה. אני חסמתי את הפתח שהיה סגור בדלת ברזל, שהייתה לכיוון האולם. אנו שמענו אותם יורים מדי פעם, וכל הזמן היה לי רימון ביד והנצרה הייתה מוכנה לשליפה למקרה שהם יבואו ליד הדלת. בשלב מסוים הם עברו לירות בבודדת ואנו חשבנו כי זה רומ"ט- רובה מטען שלנו, נ.פ. [F.N], שהקול שלו הוא בדיוק אותו הקול. גם הצרורות שלהם נשמעו קצרים כמו צרורות מא"ג או צרורות מיקלעון. בקיצור, הייתה לנו הרגשה כי כוח שלנו כבר נכנס לאולם והתחיל לטהר אותו. אני האזנתי לדלת וכך כל האחרים. פתאום אחד התחיל לשמוע "טוהר! טוהר!" והייתה לנו מין הרגשה כזו כי כוח ישראלי כבר נכנס ובא לעזרתנו. משום כך הלך אחד החיילים שלנו לאזור תעלה לשמוע את הקולות. כמו כן, אני שמתי את אזני על דלת הברזל. ואז התברר לנו כי טעינו וכי כח ערבי ממשיך לטהר את המוצב. מדי פעם היינו שומעים צעקות. אלו לא היו צעקות של קרב או אש, אלא של מישהו שתפסו והרביצו לו. אלו היו צעקות מחרידות כאלה".

• דף 54- "פה גדי ובמבי עמדו ושילחו אחד אחד. אני יצאתי אחרון מהמוצב. קפצנו דרך השכפ"צים וירדנו למטה. את כל הכח הוביל חגי ה-מ"מ של גולני. ירדנו דרך הפרצה בגדר שגדי וחגי הכירו אותה. ירדנו פה למטה ונכנסנו לעמק בולען. המשכנו ללכת. בשלב הזה אני הייתי בין האחרונים, אבל מידי פעם קפצתי קצת קדימה כדי שיצמצמו את הרווחים, כי היו שם אנשים שללכת הם גם לא ידעו. הגענו לאזור הכביש. עלינו בעליה לעבר הכביש. חצינו את המחסום על הכביש וכשאני הייתי פה בערך נפתחה האש הראשונה מכיוון מארב ו-4 ו-3. חטפנו אש לפה משלושתם. האנשים נשכבו בין הסלעים ולא קמו. במצב הזה תפסתי מחסה והתחלתי לפתוח באש לעבר מארב 4 ומארב 3. יריתי שלוש מחסניות. הכדורים ממש זמזמו לנו ליד הרגליים".

• דף 54- "גדי, מפקד המוצב הסתכל במשקפת ואמר לי להדליק את הנצנץ הירוק, אצלנו לכל חייל בגדוד יש נצנץ. הטנק הראשון זיהה אותנו ואמר בסדר. נפתחה אש מהטנק השני, אני לא יודע אם בדיוק אלינו. התחלנו לצעוק "אנחנו יהודים, אנחנו חיילי צה"ל ואז הפסיק את האש והודיע בקשר לרכבל התחתון שיש כאן 4 אנשים שבאו מהחרמון".