אבל כבד ירד על ציבור יראי ה' וחושבי שמו בארץ ובעולם, עם התסלקותו לשמי רום של מרן רבינו ראש הישיבה, הגאון הגדול רבי ירחמיאל גרשון בן מורנו רבי צבי יהודה אדלשטיין זכר צדיק לברכה.
מרן כיהן בראשות ישיבת פוניבז עשרות בשנים, ומאז הסתלקותו של רבינו הגראי"ל שטיינמן, וביתר שאת לאחר הסתלקותו של מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי זצ"ל, הנהיג את העדה באהבה ובחמלה גדולה, מתוך ראיה מפוכחת ומרוממת של מי שאין לו בעולמו אלא ד' אמות של תורה והלכה.
התמסרותו של רבנו לענייני צדקה הנה מן המפורסמות, ואף על פי כן, מעטים יודעים עד כמה היה עמוק ורחב הקשר בין רבינו למצוות הצדקה באופן כללי ול"קופת העיר" .
כאשר הובאו אל רבינו שאלות הלכתיות, שבהן ביקשו אנשים לשאול האם להמשיך את הוראות קבע לצדקה גם כשהמצב הכלכלי שלהם נעשה קשה – במקרים שהיה מדובר ב"קופת העיר", הורה רבנו להמשיך לתרום למרות הקשיים.
בין קבלת קהל הצובאים על פתחו, שיעוריו השונים וסדרי לימודו הקפדניים, רבינו היה מוצא תמיד את הזמן לפקוד את כינוסי הצדקה. פעמים מספר נערכו אספות הצדקה של "קופת העיר" בביתו ממש, סביב שלחנו, ורבנו פתח את שערי לבו עבור מצות הצדקה.
לפני "כל נדרי"- רבינו ביקש את הקופה של "קופת העיר" כדי להכניס בה את תרומתו; אחרי "כפרות", לפני סוכות, בחנוכה , ברגעים הגדולים של "מתנות לאביונים" בפורים, בערב פסח ולפני שבועות- בכל זמן שעיני היו נשואות בו אל מגביות הצדקה- רבינו היה טורח להראות קבל עם ועדה כי הדרך הנכונה בעיניו היא לא לתרום באופן פרטני, אחרי בדיקה ומחקר אישיים, אלא דווקא באמצעות "קופת העיר", הקופה שבה הוא נותן את אמונו המלא.
התמסרותו המופלאה של רבינו למצוות הצדקה גרמה להתעוררות עצומה במצווה זו בכל שדרות הציבור, והפכה את הצדקה לחלק בלתי נפרד ממהלך היום של כל בית בישראל. קופת הצדקה איננה עוד קופה שמכניסים לתוכה מטבע פעם בשבוע קודם הדלקת נרות שבת; היא הפכה שימושית בכל דבר ועניין, קטון כגדול: מקדימים צדקה לתפילה, לברכה, למעשה, לפעולה, לדאגה ולשמחה, כשאת התוצאות-רואים בכל בית בישראל.
לאורך כל השנים רבינו לא נח ולא שקט, והגיש ל"קופת העיר" כל עזרה שהיא בלי להתחשב בכבודו ובמעמדו. הוא קיבל את גבאי "קופת עיר" בכל עת ובכל שעה, והתעניין עד לפרטי הפרטים הקטנים; ארח בסבר פנים יפות תורמים גדולים ועודדם לשוב ולתרום; קיבל שאלות ובקשות ברכה ששיגרו תורמי הקופה יום-יום ללא הפוגה; כתב מכתבים ארוכים ומפורטים עבור קופת העיר.
במהלך השנים יצא רבינו בעשרות רבות של מכתבים בהם הוא קורא לחזק את הקופה שלו 'קופת העיר', וכצוואה לדורות, בקש ממיטת חליו עוד בחג השבועות האחרון לערוך מי שברך מיוחד בחג מתן תורה לתורמי קופת העיר, והיה זה כסימן לרצונו האחרון לשמר את הצדקה לקופת העיר כערך עליון
נוהג היה רבי גרשון להפיץ אהבה ורוך סביבותיו, וכך היה מדריך את תלמידיו לנהוג בחינוך הבנים והתלמידים, באהבה, במסירות, בשימת לב לצרכיהם הקטנים והגדולים, ובהתחשבות במצוקות שלהם.
בהסתלקותו מאבד עם ישראל מנהיג ענק, איש אשר רוח אלוקים פיעמה בקרבו, וכעת נותרנו יתומים ואין אב, כצאן בלי רועה, וכספינה שאבד קברניטה.
אבל בספרים הקדושים מובא ומבואר, שזמן פטירתו והסתלקותו של אדם גדול, מהווה הזדמנות מיוחדת במינה עבור אלו שנותרו בחיים. זה הזמן שבו אפשר להידבק בדרכיו ובמידותיו של הצדיק שנפטר, ולשאוב מלוא חופניים מרוחו הטהורה, להתרומם, להתעלות ברוחניות, שכן המנוח 'שבק חיים' כלומר השאיר חיים לכל חי, וכל רוצה ליטול יבוא ויטול.
את ההדרכה כיצד יש לעשות זאת, קיבלנו כבר לפני מאות שנים, מאת הגאון רבי עיקבא איגר זצ"ל, שהורה שבזמן פטירתו של אדם גדול, יש לתרום כסף לצדקה להחזקת תלמידי חכמים, כמניין שמו של הנפטר.
שמו המלא של מרן זצ"ל היה רבי 'ירחמיאל גרשון', ובהתאם לכך עולה מספרו ל-858 שקלים.
בהוראת כל גדולי הדור ובראשם מרן פאר העדה גאון ישראל רבינו דב לנדא שליט"א, יש להפנות את התרומה האמורה לקרן המיוחדת שהוקמה לזכרו הטהור של מרן זצ"ל, על ידי 'קופת העיר', והכסף יופנה להחזקת תלמידי חכמים השוקדים על התורה מתוך הדחק.
וכבר העידו גדולי הדורות ש"צדיקים אף פעם לא נשארים חייבים", הם תמיד מחזירים טובה למי שגמל עימהם חסד, ובוודאי יפעל מרן זצ"ל בשמי מרום ישועות ורפואות לכל התורמים והמסייעים ויזכו לפרנסה ברווח מתוך שמחה ובריאות.
טוב שלא קראו לו אחשורוש תרשיש אחשתרסה
אתה שפוי בכלל? זה מה שאתה יודע להגיב? שתזכה לרפואת הנפש והנשמה בקרוב