"זכיתי – הוא הספיק לומר לי תודה": האח של מרן – משחזר

זכיתי. אני לא יודע למה דווקא אני, אבל אחרי שנים ארוכות לצידו של אחד יחיד ומיוחד, אני מודה ביני לבין עצמי שזכיתי לשרת ולסעוד את הענק שבענקים מרן ראש הישיבה זצוק"ל.

נהרות של דיו, ומאות אלפי מילים של הספדים יכתבו עליו. ראשי תורה וגדולי הדור ידברו על הגאונות, ההתמדה, השקדנות, המוח החריף. ואני, מי אני? בסך הכל יהודי פשוט שהקב"ה זיכה אותי להיות אח ולסעוד יהודים רבים בצרכי הבריאות שלהם. גדולי ישראל רבים זכיתי לשמש בתפקידי, אבל ר' גרשון, אוי ר' גרשון זה עולם אחר לגמרי.

שנים ארוכות, זכיתי להיות בתוך הקודש פנימה ולהיות ה"אח הרפואי" הצמוד של ראש הישיבה. בבית הקטן והפשוט ברחוב ראב"ד, קיבלתי כל פעם מחדש שיעור על מה זה להיות "מענטש", מה זאת "ענווה" אמיתית. רק אצל ר' גרשון, הבנתי באמת את המושג "לא החזיק טיבותא לנפשיה".

הוא לא היה איש של דיבורים, כל כולו היה איש של תורה. בכל פעם שנכנסתי אליו, הוא היה באמצע לימוד, או כתיבה של חידושי תורה. אני זה שהפרעתי לו, אבל בכל פעם שהגעתי, הוא שאל וחזר ובדק שהוא לא מטריח אותי או אחרים מהצוות לשווא. ההתעסקות הרפואית כוללת לפעמים מכשור רפואי מורכב, והוא תמיד עשה כל שביכולתו כדי להקל עלינו את המלאכה, גם כשזה דרש ממנו מאמץ פיזי. וזה לא היה מן השפה ולחוץ, ראיתי עליו שהוא לא רוצה להטריח אחרים בשבילו.

בעשרות מקרים חוויתי את הגישה שלו "בגובה העיניים", לכל אדם, בכל גיל ובכל מעמד. לא תמיד הוא הבין את ההמולה סביבו, הוא לא החזיק מעצמו.

אחד האירועים שריגשו אותי במיוחד, היה לפני כשנה. ב"ה זכיתי לחתן את ביתי היקרה, ומטבע הדברים כמובן שסיפרתי לו על השידוך ואפילו נכנסתי עם החתן להתברך לפני החתונה. מבחינתי זה היה מעל ומעבר, אבל באחת הפעמים הוא ביקש לדעת פרטים על החתונה והשארתי לו הזמנה. מי שמכיר את הבית יודע, שגם לחתונות של צאצאים שלו הוא לא היה יוצא כדי לא לעשות ביטול תורה.

החתונה הייתה ביום שני, במקביל לשיעור הכללי הקבוע בפוניבז'. באמצע החתונה, הבן שלי מושך אותי ואומר לי שר' גרשון מגיע. הייתי בשוק, לא ציפיתי ולא חשבתי שזה יכול לקרות. הרי אם מישהו צריך לדעת כמה טרחה ומאמץ זה עבורו, זה אני. יצאתי החוצה יחד עם החתן, הוא ישב ברכב פתח את החלון ובירך אותנו כשחיוך משוך על שפתיו.

זאת היתה הכרת הטוב כפשוטה. וזה היה ר' גרשון שאני הכרתי. היה חשוב לו לבטא את התודה שלו על דברים שעשיתי מתוקף תפקידי.

הכרת הטוב בלטה אצלו כל יום, עד הרגע האחרון. ביום שלישי בבוקר, הוא היה באמצע לכתוב שיעור ואז לחץ הדם נפל, הוא הספיק לומר לי ביידיש 'תודה רבה על כל מה שעשית בשבילי עד היום' ואלו המילים האחרונות ששמעתי ממנו.

יהי רצון שיהיה מליץ טוב בעדנו.