מזכיר המועצת: "איבדנו את ההנהגה הגדולה שלנו"

כמחצית השבוע חלפה מאז ליוו מאות אלפי בני אדם את מנהיג הציבור החרדי מרן ראש הישיבה הגאון רבי גרשון אדלשטיין זצוק"ל בדרכו האחרונה, והסיפורים, הזיכרונות, ההנהגות, המעשים – כולם צפים ועולים.

בעיצומם של ימי השבעה, שוחח כתב 'המחדש' עם אברהם רובינשטיין, ראש עיריית בני ברק ומזכיר מועצת גדולי התורה ומי שהיה מקורב מאוד, עוד הרבה קודם לתפקידו, אל מרן ראש הישיבה זצוק"ל.

כשאנחנו מדברים על ההיכרות הראשונה, רובינשטיין מפליג הרחק הרחק לאחור. "אני אחזיר אותך הרבה שנים אחרונה שכנראה חלק מהמאזינים אני לא יודע אם הם היו עלי אדמות בזמן הזה אני גרתי בשכנות לראש ישיבה הראש ישיבה גר ברחוב ראב"ד, אני גרתי סמוך אליו. ראש הישיבה היה איש חשוב מאוד, ואז בני ברק לא הייתה כל כך גדולה, והיינו בידידות גדולה עם הילדים שלו שנים רבות, וגם עם חלק מהחתנים – עוד לפני שהתחתנו. ההיכרות שלנו הייתה שנים רבות מאוד".

"אחרי זה", ממשיך רובינשטיין "מבני ברק גליתי למקום תורה, לישיבה הקטנה אור ישראל בפתח תקווה. ואחרי 3 שנים בישיבה, לפני כמעט 48 שנים, עברתי משיעור ג' באור ישראל לישיבת פוניבז' המעטירה, ושם נכנסנו לשיעור א'. אז עוד לא קראו לזה אפילו שיעור א'. בישיבה היו אז 70 בחורים שהתאספו מכל הישיבות בארץ שאז זו הייתה כמות גדולה -היום 70 זה מספר קטן; היום להערכתי יש 300 בחורים חדשים בשיעור א'- ור' גרשון קיבל אותנו, והוא היה המגיד שיעור של השיעור שלנו".

"במשך השנתיים הראשונות שלנו בישיבה ר' גרשון לימד אותנו יותר מהר"מים האחרים באופן יחסי", ממשיך רובינשטיין בהתרפקות על זיכרונות העבר "יחד איתו היו המגידי שיעורים, להבדיל בין חיים לחיים, ר' בערל פוברסקי ור' שלמה ברמן. וזו הייתה ההיכרות הראשונית שלנו עם ר' גרשון בישיבה. ניגשנו אליו ושאלנו אותו שאלות, והיה מאוד נעים לגשת אליו ולשאול אותו. הוא היה מאיר פנים".

"היה נעים לשמוע את השיעור שלו" מתאר רובינשטיין, "הוא לימד את הפשט בעמקות מיוחדת, אחר הצהריים הוא היה בא, יושב, וניגשו אליו בחורים לשאול – וזה היה העיסוק שלו רוב שנותיו. רוב שנותיו הוא העמיד תלמידים, הוא בכלל לא התעסק בעסקנות וגם כולם חשבו שהוא בכלל לא בעניין של העסקנות. גם בניהול של הישיבה הוא כמעט ולא התערב, הוא היה עניו שבענווים והוא לא אמר את דעתו".

"אחר כך כשהוא נהיה ראש ישיבה, הוא ניהל את הישיבה ביד רמה בפיקחות ובנועם" נזכר רובינשטיין, "בשנים האחרונות הכתירו אותו כחבר במועצת גדולי התורה וגם אז הוא קיבל החלטות בצורה הכי טובה לניהול ענייני כל היהדות החרדית ועולם הישיבות וארץ ישראל והעולם כולו, ובעצם ההיכרות שלי איתו היא מאז שאני זוכר את עצמי".

השאלה הראשונה

"ניגשתי אליו לשאול אותו שאלה" נזכר רובינשטיין בהתייעצות הראשונה עם מרן הגרי"ג אדלשטיין. "היה לי מה שנקרא בלשון העולם 'נערוון'. הייתי קצת אחרי בר מצווה, ורציתי לשאול אותו האם אני צריך לעשות התרת נדרים.

"ראיתי אותו ברחוב ראב"ד, ניגשתי אליו ושאלתי. הוא לא היה מו"ץ, הוא לא היה עם תואר של רב פוסק הלכה, אבל ניגשתי אליו כי כולנו בילדות הכרנו אותו וכיבדנו אותו, והוא ענה לי ופסק לי. הוא לא אמר לי ללכת לשאול רב אחר כיוון שהוא עצמו לא רב, הוא ענה לי בענווה. בפשטות. ואמר שלא צריך לעשות התרת נדרים. כל זה היה עוד לפני שנכנסתי לישיבת פוניבז'".

"וזה סיפור שמראה על הגדלות שלו" מסביר רובינשטיין. "ניגש אליו נער ושואל שאלה שיכולה להתפרש כשאלה שטותית והוא ענה לי, כדי שפעם הבאה אני לא אתבייש לגשת ולשאול. יצאתי מאוד מרוצה וזה גרם לי לבוא אליו שוב ולשאול אותו שאלות".

את השאלה האחרונה שלוף הספיק רובינשטיין לשטוח לפני כשלושה שבועות. "הייתי אצלו לפני שלושה שבועות, הייתי צריך לנסוע אז לחו"ל ונכנסתי אליו לשטוח כמה שאלות שעמדו על הפרק. לא זוכר אם הייתה קבלת קהל או לא, אבל הכניסו אותי אליו. הוא היה מאוד עירני והתעניין בנעשה בעיר, בשלומי ובשלום המשפחה. היה מאוד נעים להיות איתו. עם כל גדלותו, ענוונותו הייתה משהו לא שיגרתי".

כשהתייעצת עם מרן זצ"ל, עלה על דעתך שבעוד זמן קצר ר' גרשון כבר לא יהיה איתנו?

"לא עלה על דעתי" נאנח רובינשטיין. "אמנם כולם ידעו שהוא חלש, אבל הרבה אנשים יוצאים מזה. אני לא ידעתי מהמצב הרפואי ולא התעניינתי, ואני גם לא חושב שהיו אומרים לי כי זה לא ענייני, אבל אמרו שצריך להתפלל. פשוט אף אחד לא חשב, אני לא חשבתי ואף אחד בסביבה שלי לא חשב על זה. חשבתי שהוא ימשיך בהנהגה המופלאה שלו, ואנחנו איבדנו את ההנהגה הגדולה הזאת".

ר' גרשון לא היה 'בעל מופת' מוצהר אם כי היו לו לא מעט מופתים. שאלנו את הרב רובינשטיין אם הוא מכיר כמה מהמקרים שמסופרים בימים האחרונים, אבל ראש העיר העדיף להגדיר זאת אחרת.

"תראה" משחזר רובינשטיין. "כל המהלך של ההוראות שלו היה "גברא דמריה סייעיה". לא יודע אם לקרוא לזה מופתים, הוא היה איש שהקדוש ברוך הוא מסייע לו. ראינו כל התקופה שלא יצאה תקלה מתחת ידו. כל ההוראות שלו לגבי כל ענייני החינוך וכל העניינים פה בעיר – לא יצאה תקלה מתחת ידו וזה מופת אחד גדול".

"הרי אנחנו בעסקנות כל הזמן נופל עלינו משהו חדש, משום מקום, ואנחנו מתייעצים, ואם אנחנו הולכים בדרכו, לפי ההוראות שלו – העגלה נוסעת כמו שצריך".

הקפדה על "בין אדם לחברו"

"הוא הקפיד תמיד על 'בין אדם לחברו'" מספר רובינשטיין. "הוא אמר שצריך להיזהר בכבודם של אנשים, והוא תמיד היה נזהר בכבודו של בן אדם. כשהייתי נכנס אליו כמזכיר מועצת גדולי התורה להחתים אותו על איזה דבר, הוא אמר לי 'אני מבקש ממך, כל מיני אנשים כותבים בצורה כזאת או אחרת' אפילו שלא הייתה לי השפעה על הכותבים האלו, הוא רצה להביע את דעתו שבכתיבה לא לקטול אנשים. לכתוב חיובי ולא שלילי, וכמובן לא לחדד את העטים והעפרונות מידי חזק".

"דרכו הייתה שאפשר להעמיד דור בצורה נעימה וברורה. זו הייתה דרכו גם בלימוד; ללמוד רגוע ובטוב, הוא ממש הטיף על זה: ללמוד, העיקר שיהיה בנעימות ובמתינות. ש'יהיה לו כיף ללמוד' בלשון הרחוב".

"היו פעמים שאברכים באו אליו, ואחד התלונן "הכולל הזה מידי כבד עליו", "שם יש יותר מידי מבחנים", הוא היה יודע להפנות אותם למקום ששם לומדים ברגוע ובנעימות, והוא היה עושה את בצורה הכי נפלאה. אותו דבר הוא דרש גם מהעסקנים: להירגע ולא לחדד את חרצובות הפה והעפרונות".

"התושבים חייבים לו הכרת הטוב"

שאלנו את הרב רובינשטיין, אם היום כשר' גרשון כבר לא איתנו, יש איזו הוראה, משהו מהחדר שהוא כמזכיר מועצת גדולי התורה יכול לספר כעת, אבל מזכיר המועצת מתחמק, "אין לי משהו מיוחד" אומר רובינשטיין. "אני רק יכול לשתף את הציבור שהיו הרבה דברים טובים שנעשו, ומי שהלך לאורו לא הפסיד. למשל, בעניין של קבורת השדה פה בבני ברק הוא מאוד היה פעיל. הוא שלח לחברא קדישא בפתח תקווה שיעזרו, ועשה כל מה שביכולתו שהעניין הזה ייצא לפועל. זה לקח זמן, היו הרבה מאוד קשיים, אבל הוא שמח שמחה גדולה כשהעניין הזה נפתר".

"כשאדם נפטר מהעולם" משבר רובינשטיין את אוזננו, "עולה לו ולמשפחתו בין 40 ל 120 אלף ש"ח קבורה, וזה ממש ביזוי המת, וזה כאב לר' גרשון מאוד. וכשהעליתי את הפתרון לפניו, הוא עזר לי ושלח שיעזרו לי. זאת למשל פעילות ציבורית שתושבי בני ברק חייבים לו תודה על זה שהוא דחף והתעניין בנושא הזה".

"גם בנושא החינוך של הבנות בבני ברק (סמינרים. מ.נ.) שמסודרות כל שנה בצורה כזאת או אחרת ברוך ה', הוא היה פעיל מאוד מאחורי הקלעים גם בעניין הזה. הוא עמד בקשר עם מנהלי הסמינרים עד שכולן היו מסודרות, ובהמשך הוא מינה גדולי תורה אחרים שיטפלו בזה בצורה מופלאה, וברוך ה' בבני ברק עד עכשיו – ואני מקווה שכך ימשיך, כולן מסודרות ויהיה להן טוב".

מה אתה לוקח כצוואה ממרן ראש הישיבה זצוק"ל?

"אני לוקח את כל מה שדיברתי עכשיו" אומר רובינשטיין. "אם אוכל להגשים את זה? הלוואי. אבל כל דבר שהוא היה אומר ועושה הוא היה מתחיל בסייעתא דשמיא. המילה שהייתה הכי שגורה על פיו הייתה 'בסייעתא דשמיא'. כל מי שנכנס אליו – מהעניינים הכי חשובים ועד העניינים הכי זוטרים, הוא היה אומר 'בסייעתא דשמיא'. בלי סייעתא דשמיא לא משיגים כלום".

לסיום, העיר בני ברק חטפה בזמן האחרון מכות קשות. הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל, הרב שמעון בעדני זצוק"ל ועכשיו גם הגרי"ג אדלשטיין זצוק"ל. אתה היית מקורב לשלושתם – איך ממשיכים הלאה?

"מתפללים לסייעתא דשמיא" נאנח רובינשטיין. "עומדים לפני הקדוש ברוך הוא ואומרים לו 'הקדוש ברוך הוא, תגאל אותנו, תושיע אותנו ותבנה לנו את בית המקדש ותחיית המתים במהרה בימינו אמן ואמן".