פופ ששון וקול שמחה: יש גבול שאסור לחצות | דו"ח המבקר

איש למוד תלאות אנוכי, מאלו שאוזניהם אנינות טעם, עיניהם שוזפות בד"כ חופים מוריקים, ואפם מריח אוויר הרים צלול כיין, אך מה לעשות, גם עלי נגזר לפעמים לסור לחתונה כזו או אחרת, וכן, גם השבוע נפלתי על אחת כזו.

מה אומר ומה אדבר? אילו יכולתי, מן הסתם שמפי היו נשזרות כל מילי דמיטב, שירי זמרה ותלונות, רק שפשוט לא יכולתי, הווליום לא אפשר.

כן, היום רציתי לדבר קצת על מה שקורה בעולם החתונות, החתונות? אולי עולם המסיבות.

מתוך שמחת חתן וכלה שיסודה בהררי קודש וטמונים בה זכויות וסודות לרוב, הגענו למצב בו אנחנו מגיעים כדי לחזות בשואו היומי של אותו אחד שבא לפרוק עלינו את העצבים שלו, משתולל על הבמה, מריע ומקפץ ללא הרף.

והקהל, הקהל כולו משולהב, פזורות ידיים ורגלים מתבוססות ברחבה, הרצפה רועדת שמא נוטה לנפול, והחתן… החתן באמצע, מחפש לו כיסא רעוע כדי להניח את עצמו ולו רק לרגע, ומנסה להבין…

הלווווו, באתם לשמח אותי או באתם למסיבה?

מה קורה לנו בדור הזה?

אז נכון, זה כבר הטור השלישי שאני בשיא שלי, מכניס לפה ולשם, מטיח ביקורות על הא ועל דא ומי שמני בכלל לבקר את העולם, אבל כנקודת ראיה שלי וודאי שזה מקובל, גם אם אני עדיין לא הפקח או המשגיח של העולם.

היו אלו המשגיחים בישיבות שניסו לעשות מעשה ולפסול את הקלידנים המוגזמים בחתונות, אבל גם זה כבר בשלבי פריצה, היו שמועות על וועדת רבנים שקמה לה כדי להטיל סמכות וכשרויות לאמנים שיאותו לרקוד לפי הצלילים שלהם, אבל זה פשוט לא נכון!

כשם שהשינוי הגיע גם מהקהל, כך הוא צריך לבוא משם, אותו זמר שמקפץ ומרקד עושה זאת ולו רק בגלל שיש לו קהל שמחרה מחזיק אחריו ואומר לו גדל.

והוא צודק, הלקוח שהזמין אותו רצה בדיוק אותו, את האנרגיה, השמחה הפורצת, הבלגן והאלקטרוני, אבל בואו נעצור ונחשוב שניה על החתן, זה שמחכה שם באמצע שמישהו יבוא ויצחצח לו את הנעליים עם פזורת שטרות מקומטים, זה שמתחיל היום פרק בחייו ויתכן שהוא הביא את המסיבה הזו כי רק כך הוא חשב שהחברים שלו ירקדו איתו.

בואו נעצור לרגע ונשים את הפוקוס על החתן, ואולי אז, גם הסימפונית של הרצליה תשמח אותנו, כי השמחה אמורה לפרוץ מבפנים, ולא להישאר במעטה חיצוניות של מוזיקה שמדליקה אותנו היום, ומחר תיפול לתהום הנשייה