בית הכנסת של חסידי 'צאנז' בעיר העתיקה בצפת, הוא מקום מוכר למדי לאלו הנוהגים להתארח או לשבות מעת לעת בין סמטאותיה הציוריות של עיר הקודש. לצד תושבים מקומיים המתפללים בקביעות במקום, מחזה נפוץ הוא לראות אורחים הנקלעים למקום, ומתפללים בבית הכנסת תפילה או שתיים.
לצד כאלה המתפללים בקביעות ורק בית הכנסת הצפתי זר עבורם, יש לא מעט כאלה הנקלעים לבית הכנסת לראשונה בחייהם, ומביטים בתפילה בעיני תייר פעורות… באחת השבתות התארחה בצפת משפחה, אשר בבוקר יום השבת החליטה האם לקחת את בתה הקטנה לבית הכנסת, להתפלל בו תפילת שחרית. הן מצאו לעצמן מקום בקרבת קיר המזרח של עזרת הנשים, במקום ממנו שומעים ורואים היטב את הנעשה בבית הכנסת.
הבת הקטנה נטלה את הסידור האישי הקטן שהביאה עמה האם, ונעמדה על גבי החלון הפונה לעזרת הגברים, כשהסידור בידה… חלפו כמה דקות, ומבלי משים ניתק הסידור הקטן מידי הילדה וצנח מטה – אל עבר היכל בית הכנסת. האם נבהלה קמעא, הרי אין לדעת על מי נפל הסידור ובמי פגע, יתכן שנפל בעוצמה על יהודי מבוגר שנחבל קלות, יתכן גם שהבהיל את מי שהסידור נפל לצידו. היא גם לא מקומית, כך שמדובר בתקרית בכלל לא נעימה… אולם את הנעשה אין להשיב. הסידור נפל על מי שנפל, אין לדעת במי פגע, ולידי מי הגיע.
האם המתינה בדריכות עד לסיום התפילה, ואז נעמדה ביציאה מבית הכנסת, מחפשת ילד שתוכל לבקש ממנו להיכנס לבית הכנסת ולהוציא עבורה את הסידור, ושמא גם תצליח לפגוש במי שהסידור נפל עליו, ותוכל להתנצל בפניו. לפתע יוצא יהודי מהיכל בית הכנסת, ומראהו – זר ומוזר. על ראשו רעמת שיער לבן גדולה, כיפה תלויה מעל ברישול, ולבושו מאוד שונה מהמקובל.
ניכר עליו שאינו מבאי בית הכנסת בקביעות, ומבטו התוהה והתועה – הסגיר שכל העניין הזה של תפילה קצת מוזר עבורו, כנראה שלא גדל או חונך על ברכי התפילה… ואותו יהודי, בדיוק הוא, מחזיק בידיו את הסידור הקטן שלה, ספוג בדמעות, ותר בעיניו אחר בעליו!
היא פנתה אליו מיד, התנצלה על שהסידור כנראה נפל עליו, ואמרה כי אכן כן, זהו הסידור שלה, והוא יכול להשיב לה אותו. ואז, להפתעתה, פנה אליה אותו יהודי, וביקש להשאיר את הסידור שנפל עליו מן השמים אצלו ,
וסיפר בהתרגשות ובדמעות של ממש את סיפורו האישי:
ובכן, מסתבר שאכן כן, עד גיל מבוגר למדי, כל מה שידע על יהדותו – הסתכם בכך שידע שהוא יהודי. לא תורה ולא מצוות, לא שמירת שבת ולא תפילה. כלום כלום כלום. יהודי שלא זכה להתחנך על הכרת בוראו, לא ידע שיש לו אבא גדול וחזק בשמים, ולבטח לא ידע שאפשר לדבר אתו ולהתפלל אליו!
ועכשיו, בגילו המתקדם, החליט לבוא לצפת למטרת תיירות, לראות את העיר, את קריית האמנים, את העיר העתיקה, את השילוב בין הישן לחדש… הוא ידע שבמקום יש בית כנסת, והחליט שאולי זו הזדמנות להיכנס אליו, ולראות מה עושים בו. איך נראית תפילה ? מה אומרים במהלכה ? ואולי יזכה גם להתפלל בעצמו, לראשונה בחייו!
הוא נכנס לבית הכנסת, ידע שיש ספר כזה שנקרא סידור – ובו כתובות מילות התפילה הנאמרות על ידי הקהל. אולם התפילה כבר היתה בעיצומה, כל הסידורים כבר היו תפוסים, ולו לא נשאר סידור! לפיכך, נעמד לו האיש בשולי בית הכנסת וצפה בקהל המתפלל, כשרצונו חזק ואיתן להצטרף אליהם, אולם הוא אינו יכול, שכן אינו יודע מה אומרים, ואין לו סידור!
הוא כבר חשב להישבר ולוותר על הזדמנות חייו להתפלל, אולם החליט להתעכב עוד קצת, הן כל כך רוצה הוא לחוות פעם את חוויית התפילה, לחוש אותה על בשרו, לומר את המילים עם הקהל, להיענות לקריאותיו של החזן! אין לו סידור – זו אכן בעיה, אבל הוא כל כך רוצה… ואז, משמים, צנח עליו סידור מעזרת הנשים!!!
לא יאומן כי יסופר! הוא הביט בסידור ועיניו נמלאו דמעות! בורא עולם שלח לו סידור, ליהודי הטועה והמבולבל, התוהה והנבוך, זה שלא יודע מהי תפילה וניצב בה לראשונה מעודו – ולידיו אבא שבשמים הצניח סידור! בהתרגשות אין קץ פתח את הסידור, מאן דהוא הראה לו היכן אוחזים בתפילה, והוא זכה להתפלל עם הציבור – לראשונה בחייו! ככל הסיפור הזה סיפר האיש הזר לאשה ההמומה, שהבינה שלא בחינם צנח הסידור מידי בתה… אבא הטוב שבשמים שלח אותו ליהודי שרצה להתפלל, ולא ידע איך, ולא היה לו סידור, וחש אבוד מול בית הכנסת הפועם.
והנה כי כן, בכח הרצון שלו – הוא הצליח להביא לעצמו סידור יש מאין, לא יאומן כי יסופר!
סיפור מדהים זה, , מאיר את עינינו: ידידי היקרים, כל מה שיהודי צריך זה רק לרצות, לרצות באמת. כשיהודי רוצה – לא משנה כמה הדבר רחוק, כמה אין זה הגיוני, כמה זה לא שייך, כמה אין לו כוחות או יכולות – בורא עולם יפלס את הדרך, יעניק לו את הכח
! כל מה שנדרש מאיתנו הוא לרצות, אבל לרצות באמת.
וַיָּבֹ֨א אֱלֹהִ֥ים׀ אֶל־בִּלְעָם֘ לַיְלָה֒ וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ אִם־לִקְרֹ֤א לְךָ֙ בָּ֣אוּ הָאֲנָשִׁ֔ים ק֖וּם לֵ֣ךְ אִתָּ֑ם [במדבר כ"ב, כ']
המנוע החזק ביותר שמפעיל את כולנו, הכח העומד מאחורי כל מה שאנו פועלים, המקור ממנו נובעים כל המעשים שלנו – הוא מעיין בלתי נדלה של אנרגיה, ושמו 'כח הרצון'. כל אדם שמגשים שאיפה בחייו, שמגיע ליעד שהציב לעצמו, שמצליח לשים את ידו על הישג חשוב לו, זה הכל מכח הרצון.
לפני שאדם יוצא לדרך, כל דרך שהיא, ראשית הוא קובע לאן הוא רוצה להגיע. כלומר, מה הרצון שלו. זה לא רק ביציאה לדרך פיזית, אלא גם ביציאה למסע להגשמת חלום גדול, כמו הישג לימודי, הצלחה כלכלית, או כל יעד רצוי אחר. יעד רצוי – כשמו כן הוא, זהו היעד אליו מכוון הרצון, שהוא המנוע המניע את האדם להגיע אל היעד.
כח הרצון הוא מתנה עצומה שנתן לנו בורא עולם, כדי להעניק לנו את הכלי החשוב ביותר להתקדם בחיים. ברגע שאדם רוצה משהו, ורוצה אותו באמת, וככל שהרצון שלו חשוב יותר, חד יותר וחי יותר לנגד עיניו – יש לו את הכלי הראשון שיוביל אותו לאותה הצלחה. כי כח הרצון – הוא העומד בבסיסה של כל הצלחה, והיא נובעת ממנו. 'פותח את ידיך ומשביע לכל חי – רצון!' – בורא עולם פותח את ידו ומעניק לכל אדם חי את כח הרצון, כי ממנו יוכל לצמוח ולפרוח! אולם כח הרצון הוא לא רק כח מניע ומפעיל.
חז"ל חושפים כי בתוככי הרצון טמון כח רוחני רב עוצמה, כור של אנרגיה רוחנית כבירה, המובילה את האדם למימוש רצונו. דברי חז"ל 'בדרך שאדם רוצה ללכת מוליכים אותו', מגלים שהעובדה שאדם רוצה משהו – לא רק מניעה אותו באופן אישי לפעולה, אלא גם מעניקה לו משמים כוחות לממש את רצונו. כלומר, בשמים בונים את המסלול ומכשירים את הדרך, על מנת שיוכל להוציא את רצונו לפועל!
זה לא פחות ממדהים: אנשים נוטים לחשוב, שנכון שאנחנו רוצים כל מיני דברים, ונכון שאנו שואפים להתקדם בלימוד התורה, להתפלל בכוונה, להיטיב את המידות שלנו או להרבות בחסד, אבל אין לנו את הכוחות לכך, ולפיכך אנשים נוטים להישבר ולהתייאש ממימוש רצונם, מתוך חשיבה מוטעית שאין להם את הכוחות לממש את הרצון הכמוס עימם.
דברי חז"ל מגלים שלא היא, אלא שהעובדה שאדם רוצה כשלעצמה' – נותנת לו כוחות ממעל להגשים את הרצון. אם הוא באמת רוצה להוסיף בלימוד התורה, אם הוא באמת רוצה להתחזק בתפילה בציבור ובכוונה, אם הוא באמת רוצה לשפר את מידותיו ואם רצונו אמיתי להרבות חסד – הרי שמשמים יתנו לו את הכוחות להגשים את הרצון! אל לו לאדם למדוד את יכולותיו בהתאם לכוחותיו כעת, כי אם ירצה באמת – יתנו לו משמים כוחות חדשים לממש את הרצון!
בפרשת השבוע אנו מגלים את כוחו של הרצון – על דרך השלילה, בסיפורו של בלעם הרשע היוצא לדרך, בניגוד לרצון הבורא. האתון לא משתפת פעולה, פעם אחר פעם הוא רואה שרצון ה' שלא יילך, ובכל זאת הוא כן רוצה ללכת. ולפיכך, בורא עולם הוא שאומר לבלעם 'אם לקרוא לך באו האנשים קום לך איתם', ורש"י מגלה על אתר כי ביסוד האישור השמימי ללכת לדרך שבורא עולם אינו רוצה בה, עומד הרצון של בלעם, הואיל והוא רוצה – משמים מוליכים אותו לממש את רצונו!
ואם כך בבלעם שרצונו היה נגד רצון בוראו, על אחת כמה וכמה יהודי טוב, ילד, בחור, אברך או עמל לפרנסתו, שקם בבוקרו של יום ואומר לעצמו 'כן, אני רוצה להתחזק היום בלימודי!', או 'כן, חפץ אני להתפלל היום כראוי!', או 'כן! היום אני שואף לשפר את מידותיי ולהרבות בחסד לזולת!' – בוודאי שמשמים יסייעו בעדו לממש את רצונו, כי זו סגולת הרצון, שנותן כח שמימי המלווה למימוש השאיפה!
אחים יקרים, הלקח שלנו מפרשת השבוע, הוא להכיר את כח הרצון הפועם בנו. לא להרים ידיים מול מכשולים ונסיונות, לא להעיף מבט אל עבר הכוחות שאנו חושבים שיש לנו. כי אם נרצה באמת, משמים יתנו לנו את הכח, יעניקו לנו את היכולת! כל מה שנדרש מאיתנו הוא לרצות, וככל שנרצה יותר, ורצוננו יהיה זך ואמיתי, טהור וכנה – כך נזכה שבורא עולם יסייע בעדנו לממש את רצוננו, ונזכה להגשים כל שאיפה, להשיג כל הישג, להגיע לכל יעד נרצה
אז מה שנשאר לנו זה שנרצה באמת להתעלות בתורה, הבה נשאף בכנות לשפר את המידות, הבה נחפוץ מכל הלב להתפלל בכוונה לאבא שבשמים. ככל שנרצה באמת – כך נזכה שבורא עולם יפתח לנו את השער, יתווה לנו את הדרך, יעניק לנו את הכוחות, ויוביל אותנו לממש את רצוננו!
יהיו הדברים לעילוי נשמת מור אבי מאיר חי בן גולי'ט זצוק"ל