זה היה הדבר הכי צפוי בעולם ולא הפתיע איש. כולם המתינו זה מכבר להודעה של עמי אשד, מפקד מחוז ת"א, על פרישתו מהמשטרה, אך לא ציפו שהוא יהפוך אותה לאירוע ולקמפיין פוליטי.
לאורך כל התקופה מאז החלה המחאה, היה ברור שפניו של אשד לכיוון הפוליטי, מן הסתם ל"יש עתיד". אשד, שרצה להתמנות למפכ"ל המשטרה, אך הבין שלא יגיע לשם, טען בנאום הפרישה שלו, שאיש מפקודיו אינו יודע מה דעותיו הפוליטיות. מדובר בטיעון מגוחך, כיון שהמשפט הבא של אשד היה: "הדבר לא מנע את הפניית מכונת הרעל המשוכללת נגדי". הביטוי "מכונת הרעל" אומר הכל, בפרט כאשר כולם יודעים מי המציא ומי משתמש במונח הזה. קצין פוליטי על מלא – מפקד (לא רשמי) של כוח קפלן.
בנאומו טען אשד כי הודח על רקע פוליטי, בעוד ההחלטה על הזזתו מתפקידו הנוכחי (למפקד מחוז ההדרכה) התקבלה זה מכבר. המפכ"ל קובי שבתאי, הגיע כבר מזמן למסקנה, שאשד אינו מוצלח בתפקידו וביקש להזיזו.
ואכן לולא שפרסום סבב המינויים התפרש כתגובה לחסימת איילון, ובאם היועצת המשפטית לממשלה, לא הייתה עוצרת את הזזתו מתפקידו, הוא היה עוזב את המשטרה ללא רעש וצלצולים בדיוק כפי שעשו ניצבים רבים בעבר, שהתאכזבו מאי בחירתם למפכ"ל, או שהיה הולך ללא דיבורים לתפקיד ראש אגף ההדרכה. אולם אשד העדיף להפוך את כל האירוע לפוליטי, כדי שיקל עליו להשתלב ולהיכנס בעתיד לזירה הזו.
גם הטיעון שלו, לפיו יכול היה לפנות את איילון תוך דקות במחיר של שבירת ראשים וריסוק עצמות, דבר שהיה מביא מלא פצועים לבי"ח איכילוב בסוף כל הפגנה, אינו מחזיק מים. אשד מסביר שאם היה עושה זאת, הרי שהיה בכך ניפוץ ההבנה בין המשטרה לאזרחי המדינה. מבחינתו "אזרחי המדינה" הם המפגינים בלבד, ולא הנהגים שעמדו שעות בכבישים מול נתיבי איילון הפקוקים. יש אזרחים ויש אזרחים.
בכך התעלם מפסיקת בג"ץ, שקבע בעבר שחסימות כבישים בהפגנות הינן בלתי חוקיות בעליל. יעידו על כך המפגינים מכל המגזרים האחרים, שתוך דקות פינו אותם בכל האמצעים שיש בידי השוטרים.
היו גם שהזכירו כיצד המשטרה נכנסה לבני ברק בתקופת הקורונה תוך ענישה קולקטיבית של התושבים, בעוד היא משליכה רימוני הלם ומפצחת ראשים. דין אחד לבני ברק ודין אחר לאנרכיסטים מאיילון.
משבר פיקודי
מדוע ח"כ סגלוביץ צריך להתחיל לדאוג ואיזו נקודת זכות אפשר למצוא בכל זאת אצל אשד?
חביביו של אשד. אנשי קפלן שחשו את הגישה המקלה של אשד ניצלו אותה עד תום. המשטרה בפיקודו אפשרה להם לחסום כבישים וכמובן את נתיבי איילון בכל שבוע. מדיניותו זו הפכה אותו לאיש אהוד בקרבם עד שבאחת ההפגנות התקבל בתשואות של ממש. אשד התהלך בין המפגינים כולו קורן מאושר, למגינת ליבם של תומכי הרפורמה שנוכחו לראות את האיפה ואיפה.
מה שברור הוא שעמי אשד, ייזכר כקצין המשטרה הפוליטי ביותר שהיה אי פעם בישראל. כאשר ירצו לומר על מישהו בעתיד, בצבא או במשטרה ובכל תפקיד ממלכתי אחר, שהוא משמש כפוליטיקאי במדים, יגידו, "אתה עמי אשד". המשפט הזה יסביר הכול ולא יהיה צריך להוסיף מאומה, בדיוק כמו אותו רחמים כלנתר, שעבר ממפלגה למפלגה ועד היום קוראים למעבר הזה "מעשה כלנתריזם". קצין פוליטי במדים ייקרא מעתה "עמי אשד".
מי שצריך להיות מודאג מכניסתו הקרובה של אשד לפוליטיקה, הוא ח"כ יואב סגלוביץ. אשד (איש מרשים עם צורה ומראה של ראש ממשלה עתידי) יאפיל עליו כמועמד לתפקיד לשר לביטחון פנים.
המפגינים עצמם גמלו לאשד כאשר יצאו להפגנות אלימות בגלל "הדחתו הפוליטית". אולם בסופו של יום, המחאה הזו לא תירשם כהצלחה, אלא דווקא ככישלון. אשד לא יחזור ולא יוחזר לתפקידו, בשונה מ"ליל גלנט" בו הצליחו למנוע את פיטוריו של שר הביטחון.
כך או אחרת, את הקריאות "בושה בושה" צריך להפנות לעמי אשד, שיצר משבר פיקודי במשטרה ומשבר אמון בציבור. אם היה לו יושר ציבורי, הוא היה מתפטר מיד כאשר הבין, שאינו יכול לבצע את הוראות השר והמפכ"ל. כך נהוג בכל העולם. אולם הוא העדיף להישאר ולנהל מלחמה מבפנים בניגוד לכל הנהלים, דבר שיצר כאמור משבר פנימי במשטרה.
לזכותו עומדת העובדה, שבגללו כולם עכשיו יודעים ורואים כיצד המשטרה נוהגת באיפה ואיפה באזרחים. יש את המועדפים מתל אביב, להם מותר לחסום כבישים, ויש את כל השאר. יש כאלו שמותר להם לשבש את החיים של כולם, ויש כאלו שרק אם יעזו להגות את המילה שיבוש, הם יושלכו הישר לקלבוש.
לסיכום: מפקד "כוח קפלן" האמיתי הולך הביתה ובקרוב עם תקום תקופת הצינון, נמצא אותו בוודאות בשדה הפוליטי. דבריו של השר בן-גביר שהגיב בסרקזם על הודעת אשד, משקפות היטב את כל האירוע: "במשטרת ישראל שירת ניצב פוליטי על מדים. איחלתי לו בהצלחה בבחירות".
אחרי החגים
לו"ז חוקי הרפורמה: מה עומד לעלות השבוע בכנסת ומה יידחה למושב החורף?
המשימה של נתניהו היא לעבור את מושב הקיץ המסתיים בעוד שלושה שבועות בשלום. מצד אחד הוא אינ ו רוצה להרגיז את שותפיו הקואליציוניים, ומאידך נזהר שלא למתוח מידי את החבל מול המחאה. מצד אחד אינו רוצה לריב עם יריב לוין, ומאידך הוא מאד רוצה להגיע לבית הלבן. לפיכך הוא מנסה לרצות ולהרגיע את כולם, אף שמדובר במשימות הסותרות זו את זו. נתניהו בוחר לעשות זאת באמצעות פיזור ראיונות באנגלית לתקשורת הזרה, שם הוא מצניע את כוונותיו העתידיות בתחום הרפורמה, בעוד בישיבות הקואליציה הוא מדבר אחרת. כך עשה בנושא פסקת ההתגברות.
הראיון שהעניק ח"כ הרב משה גפני ליוסי טיקוצ'ינסקי ביתד נאמן יום ג', בו מתח ביקורת על נתניהו בעניין נסיגתו מקידום פסקת ההתגברות, חולל סערה רבה. לא היה כלי תקשורת אחד שלא ציטט אותו. המניעים של מרבית כלי התקשורת אמנם ידועים: לשסות את חברי הקואליציה אלו באלו. אולם הדברים דיברו בעד עצמם.
בשלב זה מסתפק נתניהו בהעברת צמצום עילת הסבירות, שיעבור ביום שני במליאה ויחזור לוועדת החוקה להכנתו לקריאה שנייה ושלישית. הכוונה היא לסיים את ההליך הזה עד תום מושב הקיץ.
בשבוע הבא ביום רביעי, אמורה גם הכנסת לבחור את הנציג המיועד של הקואליציה, ח"כ יצחק קרויזר מעצמה יהודית, לוועדה למינוי שופטים. אם לפיד וגנץ יעמדו בהבטחתם ולא יחזרו שנית על שגיאתם, הרי שלאחר הליך הבחירה בשבוע הבא, יחודשו השיחות בבית הנשיא. הדבר יביא את הרצוג ללחוץ על ביידן להזמין את נתניהו לבית הלבן. הכול קשור וכרוך זה בזה.
מה שברור הוא ששאר חוקי הרפורמה: חוק היועמ"שים, פסקת ההתגברות ושינוי הרכב הוועדה למינוי שופטים (במתכונת מרוככת), יידחו עד למושב החורף שיחל לאחר החגים. נתניהו ימשוך וימשוך בתקוה שהחבל לא יקרע.
ג'נין פינת נתב"ג
קם ומעוקם: התגובות הנבזיות והצפויות על הקשר בין שני האירועים השבוע
אין זה משנה מה קורה ומה יקרה, תמיד יהיו מי שיאשימו את נתניהו כי כל פעילותו הצבאית, הביטחונית והמדינית, נגזרת אך ורק ממניעים אישים ופוליטיים. פעם זה כדי להסיט את ההתעניינות ממשפטו. פעם אחרת להסיט את הדעת מהמחאה, ופעם לצורך שרידותו הפוליטית. כך היה בתקופת הקורונה, כאשר נטען נגדו שכל הבידודים והתקנות, נועדו להסיט את זרקורי התקשורת ממשפטו. בהתאם לכך קרא אז לפיד שלא לציית להוראות ולהנחיות.
הדבר חוזר על עצמו בכל מבצע צבאי כזה או אחר, בעזה, בצפון או בשומרון. תמיד יהיו שיטענו כלפיו, כי הוא לא פועל ממניעים אמיתיים, אלא מסתתרים כאן עניינים אישיים. כך היה גם השבוע כאשר החל המבצע בג'נין. עד מהרה החלו התגובות להגיע והן היו דומות להפליא לאלו שבעבר.
מותחי הביקורת סירבו להכיר בעובדה שהמבצע תוכנן כבר לפני זמן רב, והם מיהרו לקשור אותו למחאה, תוך טענה שהוא נועד לפגוע ולהסיט את תשומת הלב מהפגנה בנתב"ג (הרחבה לקמן).
"לנתניהו נוח שהמיקוד של הציבור ושל התקשורת עובר לג'נין במקום למהלכים התקיפים של המחאה" נכתב בפרשנות ב"הארץ". לצד זאת נרשמה "אזהרה": "אם יימשכו צעדי החקיקה של הקואליציה, יגיע בסופו של דבר מבחן האמת – הסלמה ממושכת בשטחים או בצפון, שהמוטיבציה של אנשי המילואים לקחת בה חלק תפחת על רקע המשבר הפוליטי".
"מה חשוב יותר: ביטחון או חקיקה", כתב פרשן אחר, ומיהר לענות: מי שחשב שאפשר את שניהם במקביל עלול להתבדות כבר בעתיד הקרוב ובמחיר כואב".
"לפעולה בג'נין היו שלוש מטרות", הסביר פרשן נוסף (רן אדליסט), הנמנה על הצד השמאלי של המפה הפוליטית, "תמונות אש עשן והרוגים, כדי להרגיע את המתנחלים, להציל את הממשלה מאיומי נציגיהם ולהשתיק את המחאה".
ברם מי שקטפה את התואר של "התגובה הנבזית ביותר" היא ענת קם. מדובר בעיתונאית שהורשעה בעבירות של ריגול חמור וריצתה תקופת מאסר, וכיום היא עורכת את מדור הדעות של "הארץ". קם ציינה כי המבצע בג'נין שהחל לילה לפני המחאה בנתב"ג, אינו מקרי. "אני באמת לא יכולה שלא לחשוב, שהוא (נתניהו) קצת רוצה שיהיו שם נפגעים. שום דבר לא יחליש את המחאה כמו חיילים הרוגים". האם דבריה של קם השפיעו על מישהו? אף אחד לא קם!
והיה מי שהעיר לה כי המבצע נמצא בתכנון עבודה כבר למעלה מחודש. "השינוי הוא שהפעם לא הייתה אף אחת, שתבצע עבירת ריגול חמורה ותדליף את הפרטים לעיתון הארץ".
תמיכה פריכה
השבוע זה קרה: המחאה איבדה במו ידיה את הלגיטימיות הציבורית שלה
אם יצטרכו בעתיד לשים אצבע ולקבוע, היכן איבדה המחאה את הלגיטימיות הציבורית שלה, אפשר יהיה לומר שזה קרה השבוע בנתב"ג וכעבור יומיים באיילון.
בהתחלה כאשר המחאה יצאה לדרך, היא התבססה אמנם על מסרים של עיוותים ושקרים, אך הצליחה להתחבר למרכז הפוליטי ולקבל משם תמיכה. מתנגדיו של נתניהו, עוד מהסבבים הקודמים – "הדגלים השחורים", מפגיני בלפור, ואנשי "קריים מיניסטר", ניצלו את הטעויות הקשות וחוסר ההסברה של יריב לוין וחבריו, והצליחו לשכנע רבים (וחלקם אפילו טובים), כי המדינה עומדת לעבור מדמוקרטיה לדיקטטורה.
באמצעות תקציבי עתק וקמפיין מחושב, בראשו עמדו בין השאר אנשי פרסום בכירים, הם העבירו את המסר שלהם לציבור, יצרו מצג שווא של הפחדה ותבהלה והצליחו כאמור לקבל תמיכה לא מעטה מהמיינסטרים הציבורי.
הקמפיין הזדוני הסתיר את העובדה שראשי המחאה הם בעצם מתנגדיו של נתניהו מאז ומעולם, ללא שום קשר לרפורמה. המרכז הפוליטי כאמור התחבר למסרים והדבר התבטא בהשתתפות ערה בהפגנות. בד בבד גם פעולות המחאה (להוציא חסימות כבישים) התקבלו באופן חיובי אצל המיינסטרים. עד השבוע.
התמונות שהגיעו מנתב"ג, בהם נראו אנשי המחאה משתוללים ונוהגים באלימות, במיוחד ביום שהחל המבצע בג'נין, ובמיוחד בשבוע הראשון של החופש הגדול, כאשר משפחות רבות יוצאות וטסות לחופשה, גרמו למחאה נזק גדול. התמיכה הפכה לפריכה. גול עצמי.
הבייס והקייס
"אנחנו מקבלים תקשורת וזה מה שרצינו", הודה ביובש אחד מאנשי "אחים לנשק"
תדמית המחאה נפגעה השבוע וגם המהלכים שלה ספגו מכה קשה. יותר מכך: ראשי המחאה, אהוד ברק, אהוד אולמרט וחבריהם, שקראו למרי אזרחי וציינו שהפעולות בנתב"ג ובהמשך באיילון הם חלק מהמרי האזרחי (כך לפי אולמרט), חשפו את פניהם האמיתיות בפני הציבור, והוכיחו כי הם לא מעוניינים בשום פתרון ובשום הסדר, זולת הבערת המדינה ושיבוש החיים. הקנאה בנתניהו מעבירה אותם על דעתם.
ברור הרי לכל בר דעת (מלבד אותם האובססיביים נגד נתניהו), שצמצום עילת הסבירות במתכונתה הנוכחית, הוא הרבה הרבה פחות משתוכנן תחילה. ברור גם שהרפורמה כולה נגנזה באופן מעשי ואפילו רשמי על ידי נתניהו, כפי שהודיע על כך בראיון שקיים עם העיתון האמריקאי, "וול סטריט ז'ורנל", רק לפני מספר ימים.
כמו כן אין זה סוד שנתניהו מעביר את צמצום עילת הסבירות, רק כדי להראות לבייס שלו, שהוא עושה (ולו משהו) עם הרפורמה כדי שלא יגידו שהוא נכנע כליל לאנשי המחאה. יש בייס, אך אין קייס. הרפורמה במתכונתה הראשונית מתה לעולמי עד.
לפיכך לא ברור מה בער עכשיו לאנשי המחאה להבעיר את המדינה, לסגור את השער הראשי של הכניסה והיציאה לישראל, בשבוע הראשון של החופש הגדול, כאשר אין ספור של אנשים יוצאים לחו"ל או מגיעים ארצה, וליצור כאוס מוחלט.
"אנחנו מקבלים תקשורת וזה מה שרצינו", הודה ביובש אחד מאנשי המחאה שהתראיין לתקשורת ולא הסתיר את גאוותו מהפניית הזרקורים אליו. האיש שהיה לבוש בבגדים המיליטנטיים ובסמלים של "אחים לנשק", הודה ביובש, שחשש מאי סיקור תקשורתי רחב היקף, עקב המבצע בג'נין, אך שמח לראות שלמרות הכול, קיבלה המחאה את תשומת הלב התקשורתית.
אלא שבניגוד לדברי הרהב שהפגין האיש, פגעה המחאה בלגיטימיות שלה. יעידו על כך אנשים רבים שהיו בדרך לחו"ל לחופשה או חזרו ארצה ונתקעו שעות בשדה התעופה. רבים מהם נשאו ילדים קטנים על הידיים, כשהם מייללים מפחד ומבוהלים מרעש הזמבורות, מצפירות המשרוקיות, מההתגודדויות, וממראה השוטרים והצרחות.
העדויות מהשטח סיפרו את הסיפור המלא – בקטע הבא.
אטומים עם אטמים
"הילדים יללו מפחד": כך הפכה מזכ"לית 'ימינה' לשעבר מ"מתנגדת הפיכה" למתנגדת למחאה
אם אנשי המחאה חשבו לגייס תמיכה בנתב"ג מקרב אותם שהגיעו ארצה מחו"ל או שהיו בדרכם החוצה, תוך שהם צורחים לעברם "דמוקרטיה דמוקרטיה", וטוענים שהם מצילים אותם ממדינה דיקטטורית, הם טועים טעות קשה. יעידו על כך תגובות האנשים שכעסו על המפגינים. "מה מעניין אותנו עכשיו דמוקרטיה, כאשר הילדים שלנו מבועתים מהצעקות ומפוחדים מהשריקות", אמרו.
מזכ"לית ימינה לשעבר, סטלה וינשטיין, היא דוגמא חיה לנזקים שחוללו אנשי המחאה בנתב"ג. וינשטיין, שסיפרה כי נמנתה עד כה על "מתנגדי ההפיכה", חזרה עם משפחתה מחו"ל ונתקלה במפגינים. הם החלו לצרוח ולשרוק, בעוד ילדיה החלו לבכות ולילל מפחד.
"לקחנו את הילדים והרמנו אותם על הידיים כדי להרגיעם, אבל זה לא עזר", סיפרה. "המפגינים שרקו לנו ליד האוזן עם הזמבורות. הם היו עם אטמי אוזניים, אבל אנחנו שהגענו מחו"ל וכל שאר האנשים, היו כמובן ללא אטמים. התחננתי אליהם שיתרחקו מאתנו, כי הילדים שלי פחדו ממש ובכו, אבל הם התעקשו להמשיך ולשרוק, תוך צרחות 'דמוקרטיה', 'אנחנו מצילים אתכם'. אחד המפגינים אף נהג באלימות מעשית כלפינו. המסקנה שלי: ממתנגדת להפיכה, הפכתי למתנגדת למחאה".
וינשטיין מסתבר לא לבד. כמותה וכמו בני משפחתה חשו השבוע רבים שנתקלו במפגינים האלימים והאנרכיסטים, שכאמור צרחו ושרקו עם אטמים באוזניהם, בעוד הם מפגינים אטימות לב מוחלטת כלפי הסובבים.
ראוי אפוא לחזור לדברים שנכתבו לעיל: גם אם קיים גרעין קשה של אנשי המחאה, שנאחז באירוע השבוע של חסימת נתב"ג, תוך תיאורו כ"הצלחה מסחררת" של הבערת המדינה ויצירת כאוס, וגם אם התקשורת הביעה את תמיכתה באירוע כדי להפיל את הממשלה, חשוב שידעו כי הם הפסידו השבוע את המיינסטרים. אנשים כמו וינשטיין הבינו היטב עם מי יש להם עסק.
וכך כאשר מאבדים את המרכז, נהפכים לשוליים סהרוריים וקיצוניים. פלג צפון תל אביבי על כל משמעויותיו. באופן זה אין למחאה שום סיכוי לפרוח. אנשי מחאת נתב"ג ירו לעצמם ברגל. אנחנו לבטח לא נצטער על כך.
השאלה היא היכן היו אנשים מסוגו של אילן שילוח וחבריו הפרסומאים, מראשי המחאה. האם הם לא הבינו את הנזקים שחוללו לעצמם. אין זאת אלא שהשנאה לנתניהו מעבירה אותם על דעתם, ולא בפעם הראשונה.
פורסם לראשונה במדור "מקור נאמן" ב"יתד נאמן"
אני חושב, בניגוד לאריה זיסמן שזה שבוע של הצלחה גדולה מאד למתנגדי הרפורמה ולחוליגנים עם הזמבורות. הם רוצים להפיל את הממשלה דרך לחץ גדול על מקבלי ההחלטות שאוטוטו פורצת מלחמת אחים, והלחץ יווצר רק אם המהומות המטורפות שלהן יקבלו הד תקשורתי. זה הצליח להם עד עכשיו בענק! מעניין אותם קדחת מה זה בדיוק עילת הסבירות ואם התברר כך או אחרת על אותו אשד וכו'. לא יודע על-סמך מה כל האפטימיות הזו של הכותב