המזימה שלא צלחה | הרה"ג יוסף זאב

שנת תשפ"ג.

תחילת זמן קיץ והישיבה גדלה בבחורים ב"ה. חיפש מנהל הישיבה לקנות מיטות ומזרונים חדשים באספקה מידית ולאחר מאמצים מצא חנות רהיטים גדולה עם מלאי גדול כדבעי, כך שיש בידם זמינות לספק את המלאי הדרוש. מה עוד, ששמם הטוב של בעלי החנות יצא בכל רחבי הארץ, ורבים באים אליה ממרחקים.
תוך כדי שיחה עם בעל החנות, שאל מנהל הישיבה את בן שיחו כיצד הגיע לעסק הרהיטים. "אתה רוצה לשמוע את הסיפור שלי?" השיב בשאלה כיהודי מן המניין ומשהשיב בחיוב, החל הלה לספר: "זה באמת סיפור יוצא דופן. אף פעם לא חשבתי בכלל על כיוון של חנות רהיטים ולא על שום חנות אחרת. הכל החל מכך שהייתי מועמד בבחירות לפני כמה שנים, אבל המועמד שהתחרה מולי היה נחוש בדעתו להוריד אותי. לשם כך הוא פרסם בכל הרשתות החברתיות פרסומת למזרנים בחצי מחיר, עם מספר הטלפון האישי שלי, מה שגרר י מאות שיחות. קשה היה להאמין באיזו הצפה היה מדובר".

"בפעמים הראשונות קיבלתי את השיחה, ואמרתי: 'אני לא מבין למה אתם מתקשרים אלי, אני לא מוכר מזרנים'. לאחר עשרים שיחות, חשבתי אולי להחליף מספר, אבל זה לא היה פשוט עבורי, הואיל וכולם מכירים אותי במספר הזה. חוץ מזה, אם אני אחליף מספר, הוא הרי יוכל להגיע אליו ולפרסם גם אותו. בחמישים השיחות הראשונות התעצבנתי, אבל אחר כך החלטתי על שינוי מוחלט של הגישה. בכל פעם שמישהו התקשר, שאלתי אותו לרצונו המדוייק. איזה מזרן, איזה עובי ואיזה רוחב. כך רשמתי אלף וארבע מאות מזרנים שהזמינו."

לאחר מכן התקשרתי לבעל מפעל של מזרנים ואמרתי לו: 'אני רוצה לקנות ממך אלף וארבע מאות מזרנים, אבל תעשה לי מחיר מיוחד על הכמות הזאת.' הוא כמובן הסכים ונתן לי הנחה גדולה. מכרתי את המזרנים ממש בזול, כשהרווח שלי על כל מזרן היה קטן אמנם, אבל נעשה לי שם טוב.

"המשכתי לקבל את ההזמנות ולשווק מזרנים וראיתי כי טוב. כך נכנסתי לעסקי הרהיטים, וזכיתי ב"ה להצלחה גדולה מאד. ומי הכניס אותי לכל זה ?מי היה השליח לתת לי את כל העושר? אותו אדם שעשה הכול כדי להפיל אותי ולהרגיז אותי. ברגע שהפסקתי להתרגז, קיבלתי פרנסה". המשיך בן שיחו של מנהל הישיבה.

את בעל הסיפור אני מכיר באופן אישי, אדם ירא שמים וגומל חסד בגופו ובממונו, אבל אחרי שהסיפור הזה התפרסם, היו כמה אנשים שרצו לזכות לאותה הצלחה והחלו לפרסם מבצעים דומים אצלם, אלא שהם לא קיבלו אפילו עשרים שיחות". הסיבה להצלחה יוצאת הדופן של בעל רשת הרהיטים, לא הייתה בגלל מבצע כזה או אחר, אלא מאחר והשכיל לקבל את הייסורים באהבה.

בפרשת השבוע, פרשת פנחס (כה פסוק יג) נאמר: "וְהָ֤יְתָה לּוֹ֙ וּלְזַרְע֣וֹ אַחֲרָ֔יו בְּרִ֖ית כְּהֻנַּ֣ת עוֹלָ֑ם תַּ֗חַת אֲשֶׁ֤ר קִנֵּא֙ לֵֽאלֹהָ֔יו".

בספר "בן איש חי" מובא, שכאשר חטאו ישראל בעגל, פנחס היה מהיחידים שלא חטאו. פנחס, שהיה אז כבן שלוש-עשרה שנים, הלך אל משה רבנו, להר סיני. שם למד פנחס תורה ממשה רבנו, ושם שמע ממשה רבנו את ההלכה שהבועל ארמית קנאים פוגעים בו.

בעת שחטא זמרי, אמר פנחס למשה רבנו (סנהדרין פב ע"א) : "אחי אבי אבא, לא כך לימדתני ברדתך מהר סיני, הבועל את כותית קנאין פוגעין בו?". זו הסיבה שאמר פנחס בלשון יחיד – "לימדתני רבנו", כי למד את ההלכה ביחידות, לא עם כל שאר בני ישראל.

הגמרא בזבחים (קא ע"ב) אומרת: "לא נתכהן פנחס עד שהרגו לזמרי, דכתיב והייתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם". קדושת הכהונה חלה רק על צאצאי אהרן, שנולדו אחרי שאהרן עצמו התקדש לכהונה והרי בזמן שהתקדש אהרן לכהונה, כבר היה פנחס בחיים, לכן לא זכה באותה עת להתקדש לכהונה.

לעומת זאת, האחים של פנחס, שנולדו אחרי חנוכת המשכן שבה התקדש אהרן והאחיינים של פנחס, כולם היו כהנים לה'. כולם עובדים במשכן, כולם אוכלים תרומה, כולם אוכלים קדשים. לכאורה, נראה כאילו פנחס "מקופח", שהרי עד מעשה זמרי הוא לא זכה לכהונה ולא, לא מדובר בתקופה קצרה. לא בשנה או שנתיים, וגם לא בשלוש שנים. פנחס קיבל את הכהונה רק כאשר הגיעו ישראל לערבות מואב, בתום הארבעים שנה.

שניים היו, לכאורה, מקופחים – פנחס וקרח. קרח בא וחלק על משה רבנו במחלוקת נוראה, כי לא הסכים ש"יקפחו" אותו, כביכול. ומה קרה איתו? הוא איבד את הכל. לעומתו, פנחס שתק וקיבל באהבה. ולא זו בלבד שנמנעה מפנחס הכהונה, אלא שהיו השבטים מבזים אותו, והיו אומרים: "ראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לעבודת כוכבים, יהרוג נשיא מישראל" (סוטה מג ע"א).

השבטים אמרו: תראו, ה' לא בוחר בו להיות כהן. ולמה? כי הוא אמנם צאצא של אהרן הכהן מצד אבא שלו, אבל מצד אמא שלו יש לו קופה של שרצים, שפיטם אבי-אמו עגלים לעבודה זרה. ומה עושה פנחס כשהוא שומע את כל הביזיונות? הוא שותק ומקבל את הדין באהבה.

ב"דעת זקנים מבעלי התוספות" מובאת קושיה: איך הרג פנחס הכהן את זמרי, ועל ידי כך נטמא למת?
ומתרץ שם, שרק לאחר שהרג את זמרי התקדש פנחס לכהונה. הקב"ה, שהכל גלוי וידוע לפניו, ידע שעתיד זמרי לחטוא, וידע שבעת שיחטא זמרי תתעלם ההלכה ממשה רבנו ומכל הנשיאים, ויהיו כולם יושבים ובוכים ולא ידעו מה לעשות. היחיד מכל בני ישראל שיקום ויעשה מעשה, ויציל את ישראל, יהיה פנחס בן אלעזר הכהן, ששמע את ההלכה ממשה רבנו בהר סיני.

ידע הקב"ה שאילו היה פנחס כהן באותה שעה, לא היה יכול להרוג את זמרי, הואיל ולכהן אסור להיטמא למתים. מה עשה הקב"ה? ציווה שלא יתקדש פנחס לכהונה בעת שהתקדשו אהרן הכהן ובניו, כדי שהוא יוכל לקנא קנאת ה' במעשה זמרי.

במעשה זה עשה פנחס קידוש השם גדול והציל את כל כלל ישראל מחרון אף, כפי שנאמר "ולא כיליתי בהם". לאחר מעשהו של פנחס, לא זו בלבד שנתקדש לכהונה כמו יתר בני אהרן, אלא שזכה גם לכהונה גדולה, והוא חי לעולם והתעלה לדרגה של מלאך. כדי שפנחס יוכל לקבל את כל השכר העצום הזה, לא ניתנה לו כהונה בזמן ששאר בני אהרן התקדשו לכהונה.

כן, במשך ארבעים שנה אמרו עליו שהוא "מקופח" וביזו אותו שלא נבחר לכהונה מחמת פחיתות שיש בו, שפיטם אבי-אמו עגלים לעבודה זרה. אבל ברגע האמת התברר שהאמת בדיוק הפוכה: דווקא מחמת מעלתו, ורק לטובתו, המתין הקב"ה ולא נתן לו את הכהונה עם שאר בני אהרן – כדי לתת לו את השכר הגדול בעולם.

הרבה פעמים יש לאדם ניסיונות לא פשוטים בחיים, יש קשיים ובעיות, והבן אדם צועק: "למה זה קורה לי ולמה כל זה בא עליי. הוא לא מבין, שהניסיון הזה הוא חסד עצום עבורו. קרח שצעק והתמרמר – איבד הכל. לעומתו, פנחס הכהן שלא צעק, אלא קיבל באהבה – זכה לשכר הגדול מכֹל".

יהיו הדברים לעילוי נשמת מור אבי מאיר חי בן גולי'ט זצוק"ל