יו״ר ועדת החוקה חה״כ שמחה רוטמן, פרסם הערב (ה) פוסט בפייסבוק עם צאת צום ט׳ באב, בו הוא מתחייב שלא תהיה מלחמת אחים.
״התוצאה שאני רציתי, של תיקון החוק בהסכמה רחבה, לא התקבלה. ואני מתחייב כאן ועכשיו, בזוכרי את חורבות גוש קטיף הפיזי, ובזוכרי את חורבות הלב שלי ושל חבריי, שלמרות שנכשלתי, לא אפסיק לנסות.״
רוטמן חוזר אל הגירוש מגוש קטיף ומתאר: "כמידי תשעה באב, אני חוזר במוחי ובליבי אל הגירוש מגוש קטיף. אל אותם ימים נוראים של אב תשס"ה, של אחים שהפנו עורף, של תחושה שהמדינה הפכה לאויבת, של התגייסות רבתי של כל מערכות השלטון לרמוס ולדרוס.
התחושה הזו הובילה רבים מסביבתי הקרובה, וגם אותי, לתחושה קשה של ייאוש מהמדינה ומחלקים מסויימים מהעם" הוא משחזר ומציין: "שתי תובנות אני מביא איתי מהחוויה הזו. האחת: לא משנה עד כמה נכון הצעד שאני רוצה לקדם, לא אשכח ולא אזלזל אף פעם במי שהמדיניות פוגעת בו.
השנייה: שכשם שהציבור שאני חלק ממנו, וגם אני אישית, השתקמנו אל מול עוול שאין שני לו, ומצאנו את הדרך לקחת את הכאב והתסכול למקומות של עשיה והשתלבות, גם מי שהשבוע הזה היה עבורו שבוע עצוב, ימצא את הדרך, אם הוא רק רוצה, לפעול ביחד להמשך הבניין המפואר הזה שנקרא מדינת ישראל.
"קשה לי מאוד להתייחס לפחדים שאני משוכנע שאין להם סיבה אמיתית, אבל יש חששות שגם אני יכול להתייחס אליהם ולהבין אותם. אנשים שחוששים שכל נטל המדינה יהיה עליהם והוא יילך ויגבר בגלל השותפות הנמוכה של הציבור החרדי בשוק העבודה ובשירות הצבאי.
"אנשים שחוששים מכח רב מדי בידיים של דמויות קיצוניות, או שהם מזהים כקיצוניות. אנשים שמפחדים משלטון לא מרוסן שפועל בשרירותיות ובשחיתות. לא רק שאני מבין את החששות הללו. לחלקם הגדול אני שותף בעצמי, אבל החשש הזה לא גורם לי לרצות לשבור את הכלים, אלא דווקא לנסות לייצר שיח והקשבה.
החשש הזה הוא שגרם לי בתוך השבועות המטורפים והלילות הלבנים שרדפו זה את זה, להקדיש עשרות שעות לפגישות ולישיבות עם כל מי שרצה לקדם פיתרון בהסכמה.
ישבתי עם אנשים מ"אחים לנשק" ועם חברי כנסת מהאופוזיציה, ועם פרופסורים למשפטים ועם כל מי שהיה מוכן לשבת ולנהל שיח אמיתי, ללא מצלמות, כדי שנוכל להסיר חששות, לשבור מחיצות, לחשוב מחוץ לקופסא ולהגיע למשהו מוסכם. ואני מודה, נכשלתי בזה. זה לא משנה מי אשם. זה לא משנה היכן שוכנת הסרבנות.
התוצאה שאני רציתי, של תיקון החוק בהסכמה רחבה, לא התקבלה. ואני מתחייב כאן ועכשיו, בזוכרי את חורבות גוש קטיף הפיזי, ובזוכרי את חורבות הלב שלי ושל חבריי, שלמרות שנכשלתי, לא אפסיק לנסות.
אני אמשיך לנסות בכל דרך להגיע להסכמות רחבות על התיקון שכולנו מבינים שהוא כה נדרש. ואמשיך להשקיע בכך את כל הזמן והאנרגיה הנדרשים".
רוטמן הוסיף וסיפר בפוסט: "השבוע התראיינתי לאחד מכלי התקשורת ונשאלתי שם מה השלב הבא. תשובתי הייתה שאני מקווה מאוד שאת השלב הבא נקבע ביחד, קואליציה ואופוזיציה, בהסכמה ובהידברות. הכותרת שאותו אתר העלה הייתה: רוטמן "מקווה מאוד שהמהפכה תימשך".
אני בטוח שגם בצד השני יש הרבה מאוד אנשים שמקווים מאוד שתהיה הידברות אבל תקשורת חסרת מצפון מעוותת גם את דבריהם, כפי שעיוותה את דבריי. אבל אפילו לסיפור הזה יש סוף טוב. פניתי לעיתונאי מאותו כלי תקשורת, שדאג לתקן את הכותרת השקרית והמפלגת ולשים את הכותרת האמיתית.
גם את המאבק הזה, נגד הפלגנות והכותרות המשסעות, אני לא מתכנן להפסיק לנסות. לא תהיה מלחמת אחים, כי לא נפסיק לנסות לאהוב זה את זה".
הדימוי בין ההתנתקות הוא יפה כי גם השמאל הרגיש שזה הבית שלו וכעת מרגיש מגורש,אלה שההבדל שאנשי גוש קטיף עמלו ביושר להשיג את ביתם אבל השמאל פשוט גנבו אותו במחטף עם אהרון ברק
איך הוא הצליח להפוך את זה למשהו נגד חרדים?? הדבר היחיד שהוא מבין את השמאלנים זה הבעיה שלהם עם חרדים!!
כי כבר אמר החכם הבעיה זה לא דמוקרטיה אלא דמוגרפיה
לא יודע איך הגעת לחרדים
אבל קיצונים כוונתו לאנשים כמו איתמר בן גביר וחבריו