פרשת מנדלבליט מסתבכת – בכירים בפרקליטות פעלו בניגוד עניינים חמור.

מובא בפניכם התחקיר המלא של כתב העת 'מידה' כפי שפורסם היום לאחר תגובת משרד המשפטים מאתמול:

משרד המשפטים מאשר כי בפרקליטות קבעו את גורל הממונה עליהם סמוך לראשית כהונת מנדלבליט כיועמ”ש, אך מעולם לא פרסמו החלטה רשמית בעניין.

גורמים בכירים במערכת המשפט קיבלו החלטה לא רשמית לקבוע את עילת סגירת התיק של היועמ”ש מנדלבליט סמוך לראשית כהונתו, החלטה שמעולם לא פורסמה לציבור ולא נמסרו לגביה נימוקים. כך עולה מתגובת משרד המשפטים כפי שנמסרה ל’מידה’, במענה לשאלות הנוגעות ל’פרשת הרפז’. התגובה המלאה תובא בסוף הכתבה.

על פי משרד המשפטים, הגורמים הבכירים שעסקו בנושא “סברו כי העילה המתאימה לסגירת התיק בנסיבות שנוצרו היא חוסר אשמה”, אך החלטה רשמית ומוסמכת כדין בעניין לא התקבלה מעולם, משום שלטענת המשרד “נוכח תפקידו של מנדלבליט כיועמ”ש המכהן הוחלט שאין מקום לתת החלטה פורמלית בדבר על ידי כל גורם הכפוף לו”.

בדיווח של יואב יצחק באתר News1 במוצאי השבת האחרונה נטען כי גורמים בצמרת הפרקליטות “פעלו למרק את חטאיו של מנדלבליט” על מנת ליצור מצג כאילו תיקו בפרשת הרפז נסגר מחוסר אשמה. על פי טענת יצחק, אותם גורמים כולל פרקליט המדינה לשעבר שי ניצן, “קנו מעמד מיוחד אצל היועמ”ש”, עובדה שאפשרה להם “לתמרנו בתיקים שונים ולזכות ממנו לשיתוף פעולה ולהגנה”.

למעשה, בתגובתו ל’מידה’ משרד המשפטים מאשר כעת את עיקרי הדברים: בכירים בפרקליטות החליטו, בנסיבות לא ברורות, שמנדלבליט שהפך להיות להיות הממונה עליהם אינו אשם, אך מעולם לא פרסמו החלטה רשמית בעניין.

קשה להגזים בחומרת הדברים. ראשית מודה הפרקליטות כי הפרקליטים הכפופים למנדלבליט קיבלו את ההחלטה בעניינו כאשר היו כפופים לו. מדובר בניגוד עניינים חמור ביותר שאמור לחייב אותם לפסילה מיידית.
אותו ניגוד עניינים תקף גם מצידו של מנדלבליט. על פי הודאת משרד משפטים, בכירים הכפופים ליועמ”ש הם אלו שהחליטו על עילת סגירת התיק נגדו בלא אשמה, בהחלטה שהתקבלה במחשכים.

מנדלבליט נהפך בכך לבעל חובם המובהק, וכל החלטה שלו בתקופת כהונתו, במיוחד בעניינם של מקבלי ההחלטה, צבועה בצבעים עזים של ניגוד עניינים זה.

החלטה שמשפיעה על מינוי ופסיקת בג"ץ

ההחלטה הנסתרת לטובת היועמ”ש שימשה גם להגנתו של מנדלבליט במקרים אחרים, כמו בעתירה שהגיש ברוך קרא מחדשות 13 בבקשה לחשוף את תמלילי פרשת הרפז. 

בפסק הדין שניתן לפני כחודשיים קבע השופט סולברג כי תיק החקירה נגד מנדלבליט “נסגר מחוסר אשמה”, ודחה את העתירה. כעת מודים במשרד המשפטים שהתיק מעולם לא נסגר רשמית בעילה זו, והמשמעות היא שבית המשפט העליון העניק למנדלבליט חסינות על בסיס מצג שווא.

ממצאים אלה עשויים להטיל אור חדש גם על הליך בחירת פרקליט המדינה, בו היועמ”ש מנדלבליט, למרות חוסר סמכות חוקית, מנסה בכל כוחו למנוע את מועמדי השר אוחנה מלהתמנות. יש לבדוק האם מועמדי מנדלבליט הם אלו שעמדו בסוד סגירת התיק התמוהה והלא רשמית שלו.

ייתכן גם שזו סיבת הסכסוך הנוכחי בפרקליטות. האם ממלא מקום פרקליט המדינה בודק גם את אותה סגירת תיק עלומה?

אלדד הבהיר שביקש “לבחון את החומר הקיים מהעבר בנושא זה בלשכת פרקליט המדינה”, וכי “מהחומר עלתה לכאורה תמונה מדאיגה בכל הנוגע לטיפול בעניינו של מנדלבליט”. אמש הודיע אלדד כי פנה למבקר המדינה על מנת לבדוק “היבטים הנוגעים לטיפול בעניינו של מנדלבליט”.

השאלות הקשות ללא מענה

אמש העברנו למשרד המשפטים את רשימת השאלות הבאה:
א. מתי נערכו הדיונים בשאלת סגירת התיק של היועץ המשפטי אביחי מנדלבליט?
ב. מי הם הגורמים הבכירים שעסקו בנושא, וסברו פה אחד שהעילה המתאימה היא חוסר אשמה?
ג. האם ישנו תיעוד של הישיבה וההחלטה בדבר סגירה מחוסר אשמה?
ד. האם ישנו תיעוד של הישיבה וההחלטה שלא לפרסם את המסקנה באופן פורמלי?
ה. במידה וקיים תיעוד הישיבות שבנידון, נבקש להמציאו לידינו.
ו. האם היועמ”ש מנדלבליט היה מודע לדיונים הללו ולתוצאותיהם, בין אם בזמן אמת ובין אם בדיעבד, בין אם באופן פורמלי ובין אם לא-פורמלי?
ז. ציינתם שהיו בין הדנים גורמים הכפופים ליועמ”ש. האם העובדה שהדנים בתיק כפופים ליועמ”ש לא נחשבת כניגוד עניינים אפשרי?
ח. האם ישנם מקרים נוספים בהם כפופים קיבלו החלטה משפטית מהותית המשפיעה ישירות על הממונה הישיר שלהם?
ט. האם תוכלו לציין מקרים נוספים שבהם מטעמי כפיפות ארגונית נמנע פרסום פורמלי של החלטה מהותית מעין זו? 
בתגובה שהתקבלה הבוקר מסרו במשרד המשפטים: “אין לנו מה להוסיף על תשובתנו”.

מערכת ‘מידה’ רואה את העניין בחומרה ושוקלת לפנות לבית המשפט שיחייב את משרד המשפטים לפעול בשקיפות.

לא יתכן שבמדינת ישראל סוגרים תיקים בלי לתת דין וחשבון, בוודאי כשמדובר בפרשה בעלת חשיבות ציבורית אדירה.

החשדות והכתם

לאחר שמנדלבליט נחקר על חלקו ב’פרשת הרפז’ בחשד למרמה והפרת אמונים ושיבוש הליכי משפט, ולאחר שהמשטרה המליצה להעמידו לדין בספטמבר 2014, החליט לבסוף היועמ”ש הקודם יהודה וינשטיין בשיתוף שי ניצן לסגור את התיק נגדו, אך לא קבע באיזו עילה.

במכתב ששלח וינשטיין לראש הממשלה נתניהו ב-20 במאי 2015 הסביר שלדעתו אין מקום להעמיד את מנדלבליט לדין, בין השאר בשל “קשיים ראייתיים”, אך לא הבהיר את עילת סגירת התיק. וינשטיין אף מפרט את הסתירות בגרסאות שמסר מנדלבליט ומבקש מנתניהו לשקול את מידת “התאמתו הערכית” לתפקיד מזכיר הממשלה בו כיהן אז.

עילת הסגירה הייתה אז בעלת חשיבות רבה, מכיוון שהיו לה השלכות משמעותיות הן על המשך כהונת מנדלבליט כמזכיר הממשלה, והן על עתידו המקצועי וכוונתו להתמודד על תפקיד היועמ”ש בראשית 2016. עילה של חוסר אשמה הייתה מקלה על המשך דרכו לתפקיד היועמ”ש, בעוד שעילות אחרות כ”חוסר ראיות” היו ממשיכות להטיל עליו צל חשדות.

מנדלבליט עצמו ידע זאת היטב. הוא עתר לבג”ץ בעניין כבר באפריל 2015 עוד בטרם סגירת התיק, ודרש כי ייערך לו שימוע בטרם תוחלט העילה לסגירת התיק אך העתירה נדחתה בידי בית המשפט.

בינואר 2016 החליטה הממשלה לקבל את המלצת ועדת האיתור לתפקיד היועמ”ש ולמנות לתפקיד את אביחי מנדלבליט שהיה המועמד היחיד.

עתירות שהגישו התנועה לאיכות השלטון ותנועת אומ”ץ בטענה כי דבק במנדלבליט “כתם פלילי” בפרשת הרפז ואינו כשיר לתפקיד היועמ”ש נדחו על ידי בג”ץ.

כעת מתברר כאמור כי לאחר אותו פסק הדין שניתן ב-3 בינואר 2016 (בג”צ 43/16), החליטו אותם “גורמים בכירים” בפרקליטות, באופן לא פורמלי, כי “העילה המתאימה” לסגירת התיק של מי שהפך למנהל שלהם היא “חוסר אשמה”.

התגובה המלאה

*תגובת משרד המשפטים כפי שנמסרה ביום א’, 26.4.20:
“כפי שהובהר מספר פעמים בעבר, תיק החקירה בעניינו של מנדלבליט נסגר ע”י היועמ”ש הקודם, עו”ד יהודה וינשטיין, בשיתוף פרקליט המדינה, שי ניצן. פסק הדין שניתן בעתירות נגד מינויו לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה (בג”צ 43/16), בו נקבע פה-אחד בהרכב של חמישה שופטים כי לא נפל רבב במעשיו, הבהיר כי אין כל אשמה במעשים לגביהם נחקר מנדלבליט.
לאחר ובעקבות פסק דינו של בג”ץ בעניין מינויו של ד”ר מנדלבליט לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, כלל הגורמים הבכירים שעסקו בנושא סברו כי העילה המתאימה לסגירת התיק בנסיבות שנוצרו היא חוסר אשמה. נוכח תפקידו של ד”ר מנדלבליט כיועמ”ש המכהן, הוחלט שאין מקום לתת החלטה פורמלית בדבר ע”י כל גורם הכפוף לו”.

לסיכום

כבר כתבנו רבות בעבר על השחיתות במערכת המשפט במדינת ישראל בכלל ובפרקליטות בפרט בעיקר בכל מה שקשור לפרקליט המדינה בדימוס שי ניצן. האיש הזה התעלל בחוק כרצונו ובתקופתו הגיעו מימדי השחיתות במערכת המשפט לעוצמות המתאימות למדינות עולם שלישי.

היועמ"ש שנכנע ללחץ השמאל הרדיקלי ונשלט בידי הבריון המשפטי שי ניצן נתגלה כסמרטוט משפטי בכך שהניח לכל מושחתי הפרקליטות לעשות במערכת המשפט כרצונם – עתיד לתת את הדין על כך.

זהו הדור המושחת ששופט את שופטיו – אומר לו "טול קיסם מבין שיניך" ועונה לו "טול קורה מבין עיניך".