בזמן שישראל עסוקה בעיקר בעצמה, האיומים והאתגרים החיצוניים לא רק שלא יצאו ל"האפטר" אלא הם כאן וחלקם אף מתגברים. החדשות הטובות- ישראל היא זו שבכוחה לקבוע וליזום. ומלחמה אינה גזירת גורל. החדשות הרעות- מיסקלקולציה עלולה לדרדר את המצב במהירות.
* איראן – המצב של ישראל בחזית זו מאד לא טוב. איראן למעשה השיגה מטרתה האסטרטגית העליונה – הקרנת עוצמה גרעינית ללא יכולת גרעינית. המנהיג העליון מקרין הרתעה בלי המחירים שישלם על הפצצה. כלומר, בפועל איראן מקרינה הרתעה גרעינית. וזה מסביר את המאמץ הבינלאומי האדיר של ארה"ב ואירופה להסכים כמעט לכל דרישה איראנית, מופרכת ככל שתהיה, העיקר שאיראן לא תעשיר ל 90% – זו הרתעה גרעינית. ההבנה הזו חלחלה ומעבר לקריסה הטקטית של האסטרטגיה שלנו, מה שהתחדש הוא שגם כל שאר ההיבטים קורסים – בידוד עולמי? האזור כולו פונה לאיראן לפרוטקשן. חידוש יחסים דיפלומטיים עם סעודיה ועם מדינות המפרץ. זה כבר לא רק רוסיה וסין. ועדיין, איראן אינה הזירה הנפיצה ביותר בטווח המיידי אך מדובר באיום האסטרטגי המרכזי שעומד לפתחנו.
* זירת הצפון– ביטחון עצמי מופרז ומוגזם של נסראללה. המחשבה השגויה של חיזבאללה שניתן לנהל ימי קרב ועימות מוגבל ונשלט מול ישראל. זו שטות מוחלטת, אי אפשר ״לשלוט בגובה הלהבות״- אלו סיסמאות המתעלמות מתופעת האקראיות של שדה הקרב. ולכן,סכנת המיסקולקולציה גבוהה. נסראללה עשוי לטעות ולחשוב שפעולה מדויקת ממוקדת, תוביל לסבב קצר ולא למלחמה כוללת. הוא טועה. התגובה הישראלית צפויה להיות כזו שבקלות יכולה להרחיב את המערכה עד לכדי הרס טוטאלי של מדינת לבנון.
*הזירה הפלסטינית – הנפיצה ביותר בטווח הזמן המידי. בצל המתיחות הגוברת בחזית הצפון מול חיזבאללה והמשך השינוי לרעה במאזן הביטחון של ישראל גם מול איראן – אנו נוטים להדחיק שהזירה הנפיצה ביותר עם סכנת ההתלקחות המידית ביותר היא הזירה הפלסטינית. זו זירה שעולה לכותרות באחת לאחר רצף פיגועים, כפי שאנו חווים ביממות האחרונות, או לחלופין במהלך מבצע סיכול ומעצרים של צה"ל ביו"ש. מיד עם תום האירוע, בין אם פיגוע רצחני או מבצע צה"לי, הנושא הזה כבר לא מעניין אותנו. אבל השטח נפיץ מתמיד. המגמות השליליות של הנפיצות, של הדור הצעיר האבוד והמיואש שם, של המשבר בכוחות הביטחון הפלסטינים, חולשת הרשות, המאבק על היום שאחרי עבאס – כל המגמות הללו נמשכות ומחריפות. הרעה יכולה להיפתח גם מכיוון עזה, שגם היא לא נמצאת על סדר היום עד שיגיע הפיצוץ.
כך למשל, משבר החשמל והמים בעזה מחריף, חמאס הולכת להפעיל טורבינה נוספת בתחנת הכוח שלהם, לא ברור איך יעמדו בזה כלכלית, הכסף הקטארי לא מספיק לזה. והינה הפרומו למשבר הבא הפוטנציאלי – תסריט לגמרי לא דמיוני שבו חמאס דורשת עוד כסף מקטאר, לא מקבלת ובוחרת להתחיל הסלמה שמתחילה בגדר ומתגלגלת משם לאירוע רחב בהרבה.
החדשות הטובות – ישראל היא הכוח החזק באזור. גם היום. ולמרות העובדה שבחודשים האחרונים אנו עסוקים בלפצוע את עצמנו בכוחות עצמנו, אויבנו, בעיקר איראן וחיזבאללה, מעוניינים בהמשך החיכוך והמתיחות ללא גלישה למלחמה כוללת. הם מחככים ידיהם בהנאה נוכח מה שהם תופסים כהתדרדרות בהקרנת העוצמה הישראלית בלי שהם עשו דבר – הרי כל התערבות שלהם שתוביל למלחמה תלכד את הישראלים.
