ביטוח מתאונה קטלנית | הרה"ג יוסף זאב

בית הכנסת 'סודאי' בחולון, שעת בוקר מוקדמת יחסית. אינג' אליהו זרבי – מהנדס מיזוג מוכר, סיים להתפלל ופנה אל הגבאי: 'עשיתי את חישוב מעשר הכספים שלי, אני חייב לצדקה 1036 שקל. הנה לך הכסף, העבר אותו לצדקה בבקשה', ביקש אליהו, שלשל את הכסף לידי הגבאי, ויצא לעבודה. הוא כלל לא חש שעשה משהו מיוחד, בוודאי לא פעולה שעתידה להציל את חייו… הוא יצא לכמה תחנות במהלך יום העבודה, כאשר בעיצומו של היום – נסע על הציר מבית לחם לאריאל שבשומרון, בכביש צר ומתפתל בשם 'כביש אלון'. זהו כביש שאינו נוח לנסיעה: הוא צר מאוד, מצידו האחד הר תלול וסלעי, ומצידו השני פעורה תהום. הוא יוצא אל הכביש ומתחיל בנסיעה… באחד מעיקולי הדרך, הוא רואה גי'פ צבאי גדול, הנוסע לכיוונו. בשבריר שניה הבחין כי הג'יפ נוסע בנתיב הנגדי שלו, כלומר – בנתיב שלו. עוד שבריר שניה, והוא מבין היטב כי זה עניין של שניות עד להתנגשות חזיתית בג'יפ הכבד… הוא צופר, מסנוור, פותח את החלון ומנופף בעצבנות, אולם הנהג בג'יפ הצבאי כנראה לא מבחין בו, אין לדעת למה. מה שבטוח – שהוא ממשיך לנסוע בקו ישיר לכיוונו, שברירי שניה עד להתנגשות… שלוש אופציות בפניו, אחת גרועה מהשניה, שלושתן מובילות למוות בטוח. לסטות ימינה – זה ליפול לתהום, זה ברור. לסטות שמאלה – זה להתנגש בהר. להישאר בנתיב – זה לתקוע את חרטום רכבו היישר בחרטום הרכב הצבאי המשוריין, מה שיהפוך את רכבו ואותו לפירורים קטנים. ריבונו של עולם, מה עושים עכשיו?! זהו רגע של חרדה, אימה ופחד שאין לתאר. התחושה היא שזה אבוד, כל אחד רוצה להילחם על חייו – אבל במקרה הזה – זה פשוט לא יכול לקרות. נקודה. שלוש האפשרויות העומדות בפניו – מובילות היישר לגן עדן. אין אופציה רביעית. לפניו חלקיקי שניה, מה הוא יכול לעשות?! כלום! הוא מבין זאת היטב, ולכן בוחר לרדת אל השול השמאלי ככל יכולתו, תוך הישארות על הכביש. נכון, הרכב הצבאי בא ממש ממול, הסיכויים שלא יתנגש בו אפסיים. הוא צופר בכל הכח, וזועק 'שמע ישראל' מעומק לבו, מסרב להביט נכחו, לראות את הגי'פ נכנס ברכבו בעוצמה… לפתע חש הדף עצום, לבו ניתר בתוכו. הג'יפ חלף על פניו, וברגע שאחרי האחרון – הנהג כנראה הבחין בו, והיטה את ההגה בחדות. רכבו נשרט, רעד קלות, אבל המשיך בנסיעה. וכן, הוא גם המשיך לחיות, עובדה שסיפר את הסיפור הזה… אבל בכך לא תם הסיפור. בסופו של היום הוא שב הביתה, ולפתע מתקשרת אליו אמו, המתגוררת בלוס אנג'לס. זה עתה התעוררה מהשינה, ובנשימה טרופה היא שואלת: 'אליהו, מה קרה ? אמור לי מה קרה ? מה היה היום?'
אליהו נבהל. מנין לאמו המידע על מה שקרה אתו ? מהיכן היא יודעת על התאונה שכמעט קיפח בה את חייו ? מי כבר הספיק להעביר לה את הסיפור הפלאי עד לוס אנג'לס הרחוקה ?
ואז אמו מבהירה את שאלותיה החפוזות, ומספרת: לפני כמה שעות, בעיצומו של ליל כאן בלוס אנג'לס, ישנתי שינה רגועה ושליווה, ולפתע הופיע בעלי זכרונו לברכה, אביך היקר, בחלומי. נבהלתי כהוגן, הייתי מבולבלת ונסערת, אולם הוא פנה אליי בפנים מאירות וסיפר לי: 'רק שתדעי, שאליהו ניצל היום ממוות, בזכות אלף ומשהו שקל שנתן לצדקה!' – כך אמר לי בעלי-אביך ז"ל בחלומי, ונעלם אל האופק. התעוררתי נסערת, מכוסה כולי בזיעה קרה. פתאום הוא בא אליי בחלום ומספר לי סיפור כזה, בעצם הוא 'מדליף' מן השמים שהיית נתון בסכנת חיים מיידית, והצדקה הצילה אותך. ספר לי מה קרה…' – ביקשה האם, ואליהו ניאות לספר לה את הסיפור כולו… 'לא באתי לחדש שצדקה תציל ממוות' – מסיים אליהו את סיפורו האישי, ,
הרי זה ברור וידוע. אבל מה שמדהים בסיפור שלי – שבבית דין של מעלה יש דיונים של ממש, כנראה נשמת אבי היתה מעורבת בהם. אין לדעת למה נגזר עלי למות, אבל אבי ז"ל גילה שהצדקה הצילה אותי לחיים!'
וללמדנו בא: יהודים יקרים, כשעני ניצב בפנינו – ניתנת לנו הזדמנות, פותחים לנו שער שמימי. בידינו הדבר לנצל את עת הרצון, להשתמש בכסף גשמי, מגושם, חסר חשיבות ערכית אמיתית – כדי להציל את חיינו, כדי לפעול עבורנו בשמים, כדי להרעיף עלינו שפע טובה וברכה. הבה נעשה זאת, ניתן צדקה מכל הלב, כמה שיותר, נעניק לעני ככל שנוכל ויותר – ובכך נזכה להתברך בכח הצדקה העילאי, ולפתוח לעצמנו שערי שפע ורחמים!
דברים פרק טו
כִּֽי־יִהְיֶה֩ בְךָ֨ אֶבְי֜וֹן מֵאַחַ֤ד אַחֶ֙יךָ֙ בְּאַחַ֣ד שְׁעָרֶ֔יךָ … וְלֹ֤א תִקְפֹּץ֙ אֶת־יָ֣דְךָ֔ מֵאָחִ֖יךָ הָאֶבְיֽוֹן:
(ח) כִּֽי־פָתֹ֧חַ תִּפְתַּ֛ח אֶת־יָדְךָ֖ ל֑וֹ
רבינו הגר"א מווילנא מביא חידוש נפלא הנלמד מטעמי המקרא של פסוק זה.
הגמ' בבבא בתרא דף י' ע"א מביאה מעשה שאירע עם רב פפא שפעם עלה במדרגות, נשברה מדרגה מתחת לרגליו וכמעט נפל. תמה על כך רב פפא הרי זה מה שקורה למי שמחלל שבת או עובד עבודה זרה, שכן עונשם של עבירות אלו הוא 'סקילה', וכידוע סקילה היא הפלת האדם הנידון לסקילה ממקום גבוה. הציע חייא בר רב מדפתי לרב פפא אפשרות נוספת ואמר: "אולי הגיע עני לידך, ולא פרנסתו". ומחזק חייא בר רב מדפתי את דבריו מהברייתא שכן רואים אנו שרבי יהושע בן קרחה אומר "כל המעלים עיניו מן הצדקה – כאילו עובד עבודת כוכבים", שהרי כתוב במקום אחד "השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל", על מה שמקמץ את ידו מלתת צדקה לעניים, ובמקום אחר כתוב "יצאו אנשים בני בליעל", על חטא של עבודה זרה, מכך ששני החטאים הללו מוגדרים בתורה 'בליעל' רואים שיש דמיון בין שניהם.
נשאלת השאלה מהיכן עלה בדעתו של חייא בר רב מדפתי, ששבירת המדרגה לרב פפא היה בגלל אי נתינת צדקה ? הרי רב פפא חשב שהוא עבר איזו שהיא עברה שחייבים עליה סקילה, והוא אמנם אומר: "כמחללי שבתות וכעובדי עבודת כוכבים". אבל אי נתינת צדקה אינה מחייבת סקילה !
עונה על כך הגר"א מווילנא שהמילים: " כִּֽי־פָתֹ֧חַ תִּפְתַּ֛ח " בפסוק שהבאנו, מוטעמים בטעמי "דרגא תביר", שפרושו בארמית 'מדרגה שבורה', ומכאן למד חייא בר רב מדפתי שמי שמעלים עיניו מהצדקה נענש בכך שהמדרגה נשברת מתחת לרגלו.
ועוד פנינה נפלאה מצאנו בדברי הגאון מווילנא, על הפסוק הנ"ל: שואל רבינו הגר"א, מדוע מצווה עלינו התורה 'פתוח תפתח', הרי כבר כתוב קודם לכן 'נתון תיתן', ומדוע ראתה התורה צורך לכפול זאת בלשון אחרת. משיב רבינו הגר"א שכשהאדם נותן לזולתו מטבע ביד סגורה, כל אצבעותיו נראות שוות באורכן, אבל כשהוא פותח את היד לרווחה, ניתן לראות את ההבדלים בין אצבע אחת לרעותה. לכן, מבאר הגר"א, ציוותה עלינו התורה לתת ביד פתוחה, לרמוז שצריכים אנו לתת לכל אחד לפי צרכו ובהתאם לעניין.
לצד האמור נדגיש שכשאנו אומרים שמוטל על האדם לתת צדקה לכל אחד ואחד בשיעור המתאים לו, אין הכוונה לבדוק עד כמה הוא 'ראוי' לקבל צדקה, אלא כמה הוא 'זקוק' לה, ולכמה כסף הוא צריך כדי שיוכל לעמוד על רגליו
ונביא על כך מעשה נפלא
יהודי עשיר היה נוהג לתמוך בחשאי ברבי זושא מאניפולי. הוא נהנה מברכותיו של רבי זושא, ועסקיו פרחו. פעם הוא הגיע לאניפולי וגילה שרבי זושא לא נמצא בעיר. "איפה הרבי"? תהה. "נסע לבקר את הרבי שלו". היתה התשובה. "לרבי שלי יש גם רבי" ? השתומם העשיר לדעת. מכיוון שידידנו העשיר היה סוחר ממולח, ערך חישוב מהיר: "אם ברכותיו של רבי זושא הועילו כל-כך להצלחה בעסקים, אעביר את תמיכותיי לרבי שלו ואזי ההצלחה תגדל פי כמה וכמה!"
אמר ועשה. הפסיק העשיר לתמוך ברבי זושא והחל לשלוח נדבות לרבו, המגיד ממעזריטש זיע"א. לא חלף זמן מה ועסקיו החלו להתדרדר. כשהבין בשל מה באה עליו הצרה הזו, עשה מיד את דרכו לאניפולי. "אני מבין שהפסדתי בעסקיי בגלל שהפסקתי לתמוך בך" בכה באזני רבי זושא, "אך האם החישוב שלי היה מוטעה?" " החישוב שלך היה נכון והגיוני", השיב לו הרבי, "אך מקורו בטעות. עד עכשיו, נתת צדקה מבלי לערוך חישובים של ריווח והפסד, ובורא העולם גמל לך אף הוא בעשירות ללא חשבון. כעת, כשהתחלת לערוך חשבונות, ערך בורא העולם אף הוא חשבון משלו, ועל-פיו אינך זכאי לעשירות מופלגה שכזו"
הדברים לעילוי נשמת מור אבי מאיר חי בן גולי'ט זצוק"ל
שבת שלום ומבורך
הרב יוסף זאב
הישיבה הגדולה תל ציון