שנת התשע"ט.
צעיר למשפחה אמריקאית מתבוללת, הסתבך חמורות בסחר בחומרים מסוכנים והתביעה בארה"ב ביקשה לגזור עליו 25 שנות מאסר. הוא שכר את אחד מעורכי הדין הגדולים ביותר בארה"ב, אך גם עורך הדין הסביר לו שהוא ייאלץ לשבת בכלא לפחות עשר-עשרים שנה. הצעיר הסתובב כהלום רעם, סהרורי, כואב ודואב. פגש אותו יהודי חרדי, הקשיב לסיפורו העגום ולקחו לאחד מגדולי הדור. הגאון הקדוש והישיש חיזק את הצעיר באמונה ובטחון בהקב"ה, הסביר לו שיש בורא עולם ושה' יתברך הוא כל יכול, רק צריך להאמין, להתחזק בשמירת תורה ומצוות, להתפלל ולבקש. הצעיר התחזק בתורה, אמונה ובטחון והמתין בצער נורא ליום המשפט. ביום המשפט הגיעו אנשי התביעה, הנאשם ובני משפחתו, אך עורך הדין לא הגיע. הנאשם התקשר בבהלה לעורך דינו, אותו שכר בסכום אסטרונומי, והלה הסביר לו שהוא הגיע בטעות לצד השני של אמריקה ואין באפשרותו לטוס לקצה השני של היבשת. "גם אם אסע בחללית, לא אספיק להגיע", הסביר העו"ד והבטיח לשלוח במהירות מחליף, עו"ד מתלמד. חצי שעה חלפה ולאולם נכנס עו"ד צעיר. "זאת הפעם הראשונה שלי בבית המשפט", פלט בחופזה לנאשם ההמום, "כשהתובע יתחיל לדבר, אני אקרא את ראשי הפרקים של התיק, כדי שאדע על מה הדיון בכלל"… הנאשם הבין שכלתה אליו הרעה. לשלוח עו"ד מתלמד, המופיע פעם ראשונה בבית המשפט, בתיק פלילי כה חמור?? מדובר באסון מוחלט!!
התובע סיים לדבר והעו"ד הצעיר נעמד ובביטחון עצמי מופרז החל לדבר ולדבר. השופט ליגלג עליו, סתר את דבריו, ובין שניהם התפתח קרב מילולי בן שעה תמימה. בסיום הדיון ההזוי הכריז השופט: "אני משחרר את הנאשם מחוסר הוכחות ברורות"… הנאשם התעלף. כשהתעורר מעלפונו, לא מבין מה התרחש מול עיניו, הסביר לו עורך הדין בשקט: "השופט הוא אחד החברים הטובים ביותר של אבא שלי. אבא שלי הבהיר לו, רבע שעה לפני המשפט, שזאת הפעם הראשונה שאני מגיע לבית המשפט עם תיק משלי. השופט הבין את הרמז וזאת התוצאה. אתה חופשי"…
"שֹׁפְטִ֣ים וְשֹֽׁטְרִ֗ים תִּֽתֶּן־לְךָ֙ בְּכָל־שְׁעָרֶ֔יךָ אֲשֶׁ֨ר יְקֹוָ֧ק אֱלֹהֶ֛יךָ" [דברים פרק טז]
פרשת שופטים, יוצאת בתחילת חודש אלול ולא בכדי, זה רמז שהקדוש ברוך הוא שולח לנו בכל שנה לפני ראש השנה, יום המשפט הגדול והנורא. והמסר הוא מאוד חד ומאוד ברור :
ונקרא השם יתברך שופט כל הארץ עושה משפט. כל אדם באשר הוא, יהיה חייב לעמוד למשפט. אף אחד אינו יכול להימלט מכך, אבל מה שכן אפשר לעשות זה שכל אחד ידאג לשפוט את עצמו – כמו שאומרים חז"ל "אם יש דין למטה, אין דין למעלה". אדם שישפוט את עצמו ואת מעשיו, אדם שידקדק בכל מה שנכנס לפה, לעיניים, לאוזניים שלו, הוא מגיע לדין שלמעלה ומגלה שמצבו מצוין, אבל בשביל זה צריך לשפוט נכונה את כל מעשיו ולהתנהג בהתאם בכל ימות השנה, וביתר שאת בחודש אלול לקראת יום המשפט.
צריך גם לזכור כאשר השופט הוא אבא שלך, בכבודו ובעצמו, הוא יעשה את הכל כדי שתזכה בדין…
ויש המשך למסר הפשוט והנוקב הזה.
נכנסנו למרן הגר"ח זצ"ל. לשאול על שינוי הקיים, לכאורה, בין פיוטי הסליחות של בני עדות המזרח, [ שמתחלים כבר במוצ"ש ] לפיוטי הסליחות של בני אשכנז. בעוד שהספרדים רק מבקשים סליחה על העוונות והאשמה שלנו, הרי שחלק מפיוטי הסליחות של האשכנזים, מלאי טענה ודרישה להקב"ה, על שגזר עלינו גזירות רעות ושעם ישראל שבוי ונבזה בין העמים – אמרתי למרן זצ"ל, בהציגי מספר קטעי סליחות בסגנון זה
כמו, למשל, "איה כל נפלאותיך הגדולות והנוראות"… [סליחה יב, ליטא];
"איה קנאתך ועצת עמידתך ? בת בררת לבית חמדתך, בעלוה אדונים" [סליחה ח]
; "איה קנאתך וגבורותיך בעשותך נוראות לזרע כרותי בריתך ?!" [סליחה יח], ועוד ועוד.
מה ההסבר להנהגה שכזו, שאנו באים, כביכול, להקב"ה בטרוניה, בשעה שאנו אמורים לבוא ולהתחנן, לבקש סליחה ומחילה?
מרן זצ"ל הגיב ואמר: "הרי הקב"ה בעצמו רוצה שנבוא אליו בטענות"…
שאלו נכדו חביבו, רבי יעקב ישראל קניבסקי שליט"א, מהו המקור לכך, ומרן זצ"ל פתח מסכת ברכות והצביע על דברי הגמרא שם [לא, ב- לב, א]
. וכך נאמר שם בגמרא: "חנה הטיחה דברים כלפי מעלה, שנאמר: ותתפלל על ה' – מלמד, שהטיחה דברים כלפי מעלה… אליהו הטיח דברים כלפי מעלה, שנאמר: ואתה הסבת את לבם אחרנית. אמר רבי שמואל בר רבי יצחק: מנין שחזר הקב"ה והודה לו לאליהו ? דכתיב: ואשר הרעתי… משה הטיח דברים כלפי מעלה, שנאמר: ויתפלל משה אל ה'… כך אמר משה לפני הקב"ה: רבונו של עולם, בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שאמרו די – הוא גרם שעשו את העגל"… — "הקב"ה רוצה שנטען כלפיו, כדי שהוא עצמו יוכל לזכות אותנו בדין!!",
אמר רבינו ר' חיים זצ"ל רבנו רבי יצחק ערמאה זי"ע, בעל 'העקידה', מסביר שכשאדם אמור לשפוט את עצמו, הוא אינו מביא את עצמו במשפט הצדק ואינו גוזר על עצמו עונשים, בגלל שחטא. כשם שלא שייך שאדם יעניש את עצמו על מעשיו הרעים ויתגמל את עצמו על מעשיו הטובים, כדי להוציא בו עצמו את הצדק לאור, כך אין לבן דין ומשפט עם אביו, ובפרט בבניו הקטנים. שום אדם נורמלי לא יכרות לעצמו יד, רק בגלל שידו הזיקה למישהו אחר, כדי להוציא את הצדק לאור. האדם לא שופט את בניו, שהם עצמו ובשרו, חלק ממנו, וגם לא את עבדיו, שהם מקנת כספו וכבעלי החיים שברשותו. ברור שאבא עושה צדק עם בניו ועבדיו. אך מסלול עשיית הצדק של אב עם בניו והאדון עם עבדיו, הוא מסלול שונה לחלוטין. מסלול של עשיית צדק שיש בו רחמים מרובים ואהבה עצומה. אם נשוב לאבינו, שופט כל הארץ, נזכה לכתיבה וחתימה טובה !!
הדברים לעילוי נשמת מור אבי מאיר חי בן גולי'ט זצוק"ל
שבת שלום ומבורך
הרב יוסף זאב
הישיבה הגדולה תל ציון
