מדהים: כך התקבל הנער לישיבה | הרב יוסף זאב

הרגע המיוחל הגיע.
הנער בן הארבע-עשרה ישב מול ראש הישיבה, הגאון רבי שמעון שקופ זצ"ל, והמתין בהתרגשות גדולה למבחן הקבלה לישיבה, שציפה לו כל כך.
זה היה כאשר הוריו החליטו לשלוח אותו ללמוד בישיבת 'שער התורה', בעיר גרודנא [הורודנא] שבבלרוס.
הרב שקופ, שכינויו בעולם התורה הוא 'ר' שמעון', נקרא לעמוד בראשה על ידי הגאון רבי חיים עוזר גרודזינסקי, ושימש בתפקיד זה עשרים שנה.
לא היה קל להתקבל לישיבה, ורק תלמידים מובחרים התקבלו. הנער הצעיר התכונן היטב לקראת מבחן הקבלה. הוא שינן שוב ושוב את דפי הגמרא שעליהם ביקש להיבחן, וידע לחזור עליהם על-פה, עם פירוש רש"י ותוספות.

משפחתו הייתה ענייה כל כך, שלא יכלה לקנות לו כרטיס נסיעה ברכבת. הוחלט שהנער יצעד ברגל, בדרך שתארך שבוע- שבועיים. הוריו ציידו אותו במעט מזון והדריכו אותו שכאשר יאזל האוכל שברשותו, יבקש עזרה מיהודים שיפגוש בדרך. הם הרעיפו עליו ברכות חמות ונפרדו ממנו בדמעות. הנער יצא לדרך הארוכה. בשעות היום צעד, ואת הלילות עשה ביישובים שהיו בדרכו. בהעדר פרוטה בכיסו לא חשב על לינה בפונדק. את הלילות העביר על ספסלי בתי כנסת. בלילה שבו לא מצא מקום ללון, ישן על האדמה הקרה בפינה כלשהי. המזון שברשותו תם כעבור כמה ימים, והוא עשה כעצת הוריו ופנה אל יהודים טובים. הללו סייעו לו כמיטב יכולתם והעניקו לו פרוסת לחם או פרי, שבהם שבר את רעבונו. בדרך הארוכה עבר הנער תלאות רבות. גם חוויות מסוכנות חווה. ליבו היה מלא חששות: האם לא יתעה בדרך ? האם יצליח להשיג אוכל ? ואולי בכלל ייכשל במבחן, וייאלץ לעשות שוב את הדרך המייגעת והמפחידה, בבושת פנים? את חששותיו הרגיע על ידי חזרה של דפי הגמרא שהכין. הנער שינן בראשו שוב ושוב את דפי הגמרא, ואותיות הלימוד שריצדו לנגד עיניו העניקו לו מעט ביטחון ועידוד. סוף-סוף, אחרי תלאות רבות, נכנס לעיר גרודנא, ועשה את דרכו אל הישיבה. הוא היה עייף, תשוש ומורעב, אבל דפי הגמרא שהכין לקראת המבחן היו מסודרים במוחו להפליא. תלמידי הישיבה, שראו את הנער הצנום, כיוונו אותו למשרדו של ראש הישיבה.

הנער גילה כי ה'משרד' אינו אלא מטבח הבית… ראש הישיבה קיבל את הנער בחביבות והזמינו לשבת. הוא שאל לשמו והתעניין בעיירת הולדתו, ואז אמר לו: "רצוני לשאול אותך שתי שאלות בלבד". הנער הריץ בראשו את עיקרי הסוגיות שלמד, כהכנה אחרונה לקראת המבחן הגורלי שיקבע את עתידו ויעצב את חייו.
"שאלה ראשונה", פתח ראש הישיבה – "מתי אכלת בפעם האחרונה ארוחה חמה "?
הנער נדהם. ברגע הראשון התבלבל, ואולם זו אכן הייתה שאלתו של ראש הישיבה. הוא ניסה להשיב תשובה מדויקת, ולצורך זה נדרש לעורר את זיכרונו, שכן זמן רב לא באה ארוחה חמה אל פיו. לאחר הרהור ממושך השיב כי לפני שלושה שבועות אכל בפעם האחרונה ארוחה מבושלת. ראש הישיבה שמע את תשובתו של הנער, קם ממקומו ואמר לו: "ראה נא, אין כוחי בבישול כזוגתי, אלא שהיא איננה כעת בעיר. תיאלץ להסתפק במה שאני יודע…". בלי שהיות החל ראש הישיבה לבשל לנער בן הארבע-עשרה ארוחה חמה… הנער נדהם. אפילו את אביו לא ראה מעולם מבשל ארוחה, וכאן עומד ראש הישיבה בכבודו ובעצמו ומבשל עבורו !
כשסיים ראש הישיבה את ההכנות הגיש לנער צלחת מלאה. הנער המורעב אכל בזריזות, וראש הישיבה מילא את הצלחת שוב, עד שהנער שבע. כשסיים לברך ברכת המזון פנה אליו ראש הישיבה ואמר: "
כעת אשאל אותך את שאלתי השנייה – מתי ישנת בפעם האחרונה במיטה"?

הנער נדהם שוב למשמע השאלה ולא ידע את נפשו לנוכח היחס האבהי שקיבל מראש הישיבה. גם את התשובה לשאלה הזאת לא ידע להשיב בדיוק, אבל מלמל משהו, שממנו היה אפשר להבין כי כבר שבועות רבים לא הניח את ראשו על כר. ראש הישיבה פנה לאחד החדרים, סידר את המיטה שעמדה שם, וביקש מהנער לשכב לנוח. הוא כיסה את הנער בשמיכה ויצא מהחדר. הנער התשוש נרדם מייד והתעורר רק בבוקר. כשהביט ימינה ושמאלה גילה כי ישן על מיטתו של ראש הישיבה בעצמו. הוא לא נקרא למבחן נוסף. זה היה מבחן הקבלה שלו לישיבה!
הנער הצליח בישיבה, עבר את אימי השואה והגיע לארה"ב. לימים סיפר: "כל משפחתי נכחדה בשואה האיומה. חוויתי תלאות רבות בהמשך חיי. מה ששמר את יהדותי במשך כל אותן שנים קשות היו שתי השאלות ששאל אותי ר' שמעון באותו 'מבחן קבלה' שהכניס אותי לישיבה"
היצר נראה כרבים אך באמת הוא יחיד
נאמר בפסוק [דברים כא, י] "כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה' אלקיך בידך ושבית שביו".
נשאלת השאלה: מדוע בתחילה פותח הכתוב בלשון רבים "אויביך", ולאחר מכן הוא ממשיך בלשון יחיד "ונתנו ה' אלוקיך בידך", הרי גם בסיום הפסוק היה מתאים יותר לכתוב "ונתנם ה' אלוקיך בידך ?"
עוד מקשים המפרשים: האם צבא יוצא למלחמה עם חייל אחד בלבד ? ברור שלא ! אם כן היה מתאים יותר לכתוב על הכנעת צבאו של האויב בלשון "ונתנם" ולא בלשון "ונתנו"!
מתרץ הזוהר הקדוש [זוהר חדש כרך א פרשת כי תצא]: אין כוונת התורה למלחמה בין שני צבאות, אלא למלחמת האדם ביצרו הרע. ליצר הרע יש הרבה פנים ושמות: פעם הוא בא אל האדם כצדיק ופעם כרשע, עד שנדמה לאדם ש"אויביך" זה לשון רבים, וליצר הרע יש חיילות רבים, אך האמת שצריך לדעת שהוא יחיד, וכאשר האדם יצא למלחמה מולו, מובטח לו שיקויים בו "ונתנו ה' אלוקיך בידך".
אך על פסוק זה ישנה קושיה נוספת הנוגעת לתקופה של חודש אלול. לכאורה, במקום המילים "כי תצא למלחמה" התורה היתה צריכה לכתוב "כי תלחם", שהרי אם אדם יצא למלחמה ולא נלחם לבסוף – אין כל תועלת ביציאתו, והוא הדין במלחמת היצר: אם האדם מוכן להשקיע ולהלחם ביצר – הקב"ה יתן לו לנצח את היצר ויקוים בו "ונתנו ה' אלקיך בידך", אך אם הוא לא נלחם בצורה אקטיבית – לכאורה אין תועלת בכך, ואם כן מדוע התורה כותבת "כי תצא" ?
רבי משה שטרנבוך שליט"א מביא בשם רבו, רבי משה שניידר זצ"ל, יסוד שכתוב בדברי רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל:
אם אדם רוצה להצליח בהתמודדות עם יצרו ולגבור עליו, הכל תלוי ב'יציאה' שלו בבוקר, כיצד הוא קם ממיטתו עם שחר, וכיצד הוא קיים את ה"כי תצא". מי שקם באופן של "יתגבר כארי לעבודת הבורא ברוך הוא" כלשון השולחן ערוך [או"ח א, א], יקוים בו באותו היום "ונתנו ה' אלוקיך בידך ושבית שביו",
והוא יצליח לגבור בקלות על הנסיונות שהיצר מציב לפניו, אך אם הקימה שלו בבוקר היתה בדרך של עצלות וגרירת רגלים – כל היום שלו יראה כך, ותהיה לו מלחמה יותר קשה עם היצר. על כן התורה מדגישה וכותבת "כי תצא", להורות שהכל תלוי בשעת ה'יציאה' – הקימה בבוקר.
. שנת התעלות חדשה בפתח, בשעה טובה ומוצלחת. את היכלי הישיבות הקדושות והכוללים פוקדים מאות רבות של לומדים חדשים אשר זה עתה באו בראשונה להיכל הישיבה או הכולל. היכלי התורה מלאים וגדושים ב'פנים חדשות', בחורים ואברכים צדיקים ויקרים אשר עושים זה עתה את צעדיהם הראשונים בעולם הישיבות ובהיכלי הכוללים. לא תמיד קלה עבורם הדרך. השלבים הראשונים עשויים להיות לפעמים מלווים לא מעט חשש ותהייה.
בתקופה זו בידינו להרבות במידת החסד, לסלול עבורם את הדרך, להקל עליהם את חבלי הקליטה, לדאוג לטובתם ולהצלחתם. נוסף למידת החסד, מילה אחת טובה תעזור לו לקום בבוקר בשמחה וכחות חדשים , בכך נזכה שהלימוד תורה שלהם לכל אורך שנותיהם בישיבה ובכולל, ייזקף גם לזכותנו.
בואו נצעד בדרכו של מרן הגר"ש שקאפ זצ"ל בנתיב החסד אשר סלל עבורנו. נוכל לפקוח עין להתבונן מסביבנו, האם בחור פלוני הסתדר בפנימייה, אולי חסר לו משהו ובידינו לעזור לו?
באו ונעזור לו במלחמה שלו עם היצר , שלא יצא למלחמה לבד ?
האם תלמיד אלמוני יש לו מקום בחדר האוכל או שהוא נדחק מעט הצידה והוא בוש לבקש ? האם האברך שזה עתה החל דרכו בכולל מסודר עם חברותא כלבבו ומרוצה ממקומו בבית המדרש?
מעבר לעזרה וסיוע שבידינו להגיש להם, עצם האכפתיות בה הם יפגשו תעודד ותחזק אותם ותקל עליהם את המעבר החשוב מהמשמעותיים בחייהם.
הדברים לעילוי נשמת מור אבי מאיר חי בן גולי'ט זצוק"ל
שבת שלום ומבורך
הרב יוסף זאב
הישיבה הגדולה תל ציון