לאחר 30 שנה אתר גזנך של ארכיון המדינה התיר לפרסום את "טיוטת הצהרת עקרונות עם הפלסטינים". הישיבה התקיימה לפני 30 שנה פחות יום – מדובר בטויטה שעליה נכתב "סודי ביותר", והייתה חסויה עד היום. חלקים מהתמלול הושחרו מפאת ביטחון המדינה – חלקם יפורסמו בעוד 20 שנה (50 מיום ההסכם) וחלקם בעוד 60 שנה (90 מיום ההסכם).
מבין 18 חברי הממשלה, 16 הצביעו בעד אישור הסכמי אוסלו ושניים נמנעו – אריה דרעי (ש"ס) ושמעון שטרית (העבודה).
לפרוטוקול הישיבה המלא – לחצו כאן
רבין לא היה בטוח במהלך של אוסלו ובכל זאת הוציא אותו לפועל. "יש את הנושא הפלסטיני, שברור שמדובר בהסדר ביניים וברור שהפעם המשא ומתן לא היה עם המשלחת, כי המשלחת היא רק פסאדה – פסאדה לפאקסים וטלפונים לטוניס. אין לה שום כוח עצמאי. במשך שנה קיוויתי שייצא מהם משהו. אין ברירה. הגעתי למסקנה שאיתם בלבד אי אפשר להצליח. בעצם, המו"מ בוושינגטון הפך להיות משא ומתן עם האמריקנים כמתווכים. הנייר האמריקאי הראשון, הנייר האמריקאי השני – בעצם זה היה נייר שהפך להיות בסיס למשא-ומתן עם הפלסטינים – ולא השיג שום דבר… היה ברור שטוניס, ובמיוחד ערפאת, אם לא יהיה מעורב במשא ומתן, הוא לא יאפשר שום התקדמות. כוח הווטו שלו הוכח מעל כל ספק. כוח ה-DELIVERY – רק העתיד יוכיח".
שר הפנים דרעי, התקשה להשלים עם אוסלו אבל לא הודיע על פרישה ונמנע לבסוף, דרעי הסביר לנוכחים: "קשה לי מאוד לדבר. הייתי צריך כוחות מיוחדים כדי לבוא היום לישיבה. אני מקווה שהחברים מבינים זאת. אני לא רוצה לפתח את הנושא. באתי לכאן מפני שכולם יודעים… מה חשיבותו של השלום בעיני הרב עובדיה יוסף… אבל אני חושב שבקרב הציבור שאותו אנו מייצגים, שהוא די ימני, שהיה רגיל להיות ימני, שארץ ישראל, שכם, חברון ומקומות נוספים כאלה חשובים לו רגשית… לציבור זה קשה מאוד לקבל זאת".
בסוגיה הביטחונית דרעי נשמע אחרת: "אני מסכים שהבעיה הפלסטינית הינה בעיה פוליטית קשה מאוד, אבל לא הבנתי מדוע היא מהווה סכנה ביטחונית למדינת ישראל. סכנה ביטחונית מהווה סוריה ולא המדינה הפלסטינית. אולי בגלל ההתניה של מדינות ערב באשר לפלסטינים זו סכנה ביטחונית, אבל אם לא קיימת ההתניה הזאת, אני לא חושב שהפלסטינים מהווים סכנה ביטחונית".
דרעי הסביר את כוחו של הרב עובדיה על ציבור בוחרי ש"ס, ואמר כי "כשהוא בא עם כל כוחו המוסרי וההלכתי ומנמק… ומסביר מבחינה הלכתית טהורה למה צריך ללכת לקראת שלום בנושא פיקוח נפש, לדברים האלה יש השפעה רבה מאוד על הציבור… שרואה בכך ויתור. ההסכם הזה מתפרש בעיניהם, כאילו לפיו אנו אורחים רצויים או לא רצויים בארץ ישראל. בשבילם יהודה, שומרון ועזה זו ארץ ישראל. זה לא משנה להם אם זה שטח כבוש או לא. בשבילם, הארץ הזאת מובטחת להם מזה הרבה שנים, וההסכם הזה… במקרה הטוב הם מרגישים… שחלקי ארץ אלה לא שייכים לנו באמת. מבחינתנו, כדי שנוכל לצאת ולהסביר למה יש פה פיקוח נפש, צריך להסביר איזו מידת פיקוח נפש מנענו כאן. אני אומר שאפשר להסביר. אפשר להסביר את האיום ומצב הלוחמה עם מדינות ערב… אני בטוח שאם ההסכם הזה ייחתם, יהיו לכך השלכות על מדינות ערב האחרות".
דרעי פנה לחבריו לממשלה ממרצ, השרים אלוני ושריד: "ברור שבשבילכם זה הישג. סוף-סוף הצדקתם את הישארותכם בממשלה. אבל אתם יודעים ששלום לא עושים רק בין שני צדדים, צריך שגם העם יהיה איתך. אז אולי באמת אנשי מרצ מרוצים… אבל חלק (אחר) מהציבור חשוב לא פחות… זה לא דומה לביקורו של סאדאת בירושלים, כשהאויב הכי גדול שלנו מגיע… וישב בכנסת ישראל. פה עדיין לא רואים שום דבר. ערפאת הוא נעלם. המשלחת הפלסטינית לא ברורה. לא יודעים מה יהיה בשבוע הבא. בינתיים הכול אלו דברים עלומים… בינתיים יש רק ויתורים שלנו, והימין מנצל זאת בצורה חזקה מאוד. אסור שיהיה מצב חלילה שייראה שהממשלה מרוב לחץ קיבלה את הדרך הזאת. לכן, לטובת הנושא שאתם מאמינים בו, צריך ללכת על קונצנזוס.
"אין זו בושה לומר 'הלכנו ויישמנו את הסכם קמפ דיוויד של בגין. אין זו בושה להגיד כי נשמור על ביטחון האזרחים (ביש"ע). למרות חילוקי הדעות, הם אזרחים סוג א' ואנו נשמור עליהם ולא נפקיר אותם. זה לא הסדר קבע, זה לא מבוא למדינה פלסטינית'. תתאפקו. איזה הוא גיבור, הכובש את יצרו.
"לאור הדברים הללו, ולאור זאת שהרב רואה את עיקר העבודה של הממשלה בהמשך המו"מ, וממובנים שאני לא רוצה להרחיב בהם… איני יכול להצביע בעד ההסכם. זה לא אומר שאין לי דעה בעניין, אלא שבנסיבות שנוצרו אנו נימנע. לא בגלל שאנו נגד ההסכם, אלא בגלל שלא נוכל לקחת חלק באחריות הקולקטיבית לגבי המשך המו"מ וההשגחה שאכן הדברים שאנו חוששים מהם ייושמו על הצד הטוב ביותר".
לפני שהצביעו אמר רבין לדרעי כי הוא יכול "להביע צער וגם הבנה" לכך שדרעי בחר להימנע, ואמר כי "אני מאוד מקווה, אריה, שביחד נתגבר על הבעיות. תקווה, מותר להביע. אני רוצה להזכיר שכל מי ששייך לקואליציה ולממשלה חייב בהחלטת הרוב כשהדברים יגיעו להכרעות". לאחר מכן אמר רבין: "אני מבקש עתה להצביע. מי בעד? 16. מי נמנע? 2. אין מתנגדים. ההחלטה התקבלה".
שר החוץ שמעון פרס הזהיר: "אני חייב לומר שיש אפשרות שכל העסק של אש"ף יתפרק ותהיה כאן מן איראן חמאסית. גם אנחנו צריכים להיזהר. אין שום ודאות שהם יחזיקו מעמד, עם כל המרידות, עם כל הקבצנות, עם כל הלחצים וכל הדברים שישנם. אני אומר שזה דבר מאוד רציני. אני פשוט לא רואה אלטרנטיבה ברחוב הערבי, עם כל החסרונות שיש לך, טובה יותר מהקואליציה הנוכחית שקיימת".
לאחר מכן מבהיר פרס: "לא ויתרנו על אף שטח, לא הורדנו אף התנחלות, שמרנו על אחדות ירושלים, הקפדנו על ביטחון ישראל. בעניין השיפוט, בתנאים שישנם לאחר קמפ-דיוויד, ישנו שיפור לאחר מה שהיה, בוודאי לא נפילה. לפי דעתי, זו הזדמנות חשובה וטובה וצריך לאשר אותה".
הרמטכ"ל ברק התריע אז מפני אוסלו ואמר כי מהתרשמות ראשונית בלבד תידרש עוד עבודה מקיפה – "אני מבחין בבעיות קשות ביותר ביישום רכיב הביטחון בתוך ההסכם הזה, הן בשלב של עזה ויריחו, שהוא השלב שכרגע מוצג פה במסגרת ההסכם שצריך ליישם תוך 7-6 חודשים, והן בשלב היותר רחוק, שחלק מהקווים העיקריים שלהם למעשה מוטעמים בתוך הניסוחים של הצהרת העקרונות".
