אחד משני פצועי הפיגוע אמש בחווארה, אחיעד ליבמן בן ה 25, השלישי מתוך 10 ילדים ובנו של סא"ל במיל הרב יהודה ליבמן מספר לראשונה על רגעי האימה וזועק איך יתכן שבזמן שהוא שוכב מדמם מפיגוע הממשלה מעבירה אמצעי לחימה לרשות הפלסטינית: "אתמול סמוך לשעה שמונה בערב אספתי חבר מהישוב תפוח להופעה של ישי ריבו, רצינו לנסוע להופעה של ישי ריבו כ 150 מטר לפני צומת הביתות, מסדרון חווארה, מסדרון המרצחים, כפר שהוציא עשרות מרצחים, מסיתים לטרור בחודשים האחרונים ובשנים האחרונות.
עוד מתאר כי 150 מטר לפני הצומת קיבלנו מטח אש למעלה מ 30 – 40 כדורים, ירי על אוטומט, תופת שאין לתאר, לא מאחל לאף אחד לעבור דבר כזה. כמה שניות בתוך התופת של שתי שניות שאתה בסיטואציה שאתה בין שני להגיב עם האקדח, שלא בטעות הרכב שמאחוריך יקבל את האש ואז אחרי שתי שניות שרק עובר בדמיון לצאת החוצה יצאה עלינו עוד מכה על אוטומט עלינו, תופת שכל הזכוכיות של כל החלונות מתנפצים עלינו נכנסים לתוך הגוף. החלון הקדמי התנפץ כולו מלא חורים ואין לנו איך להגיב, בזמן הזה אני מנסה לתת גז והאוטו אפילו לא הגיב לי לנסיעה בתוך שניה אני בנס גדול. הגענו לסיטואציה שהרכב הגיב לי מהר והתחלתי לפמפם, נתתי כמה גז שאני יכול, הגעתי לצומת הביתות, ירדתי מהר מהאוטו ביקשתי מהבחור על ידי שיצא למחסה. יצאתי מהאוטו וביצעתי ארבע חמש יריות לכיוון ממנו ירו עלינו, אני חשבתי שהמחבלים הארורים רצו לגמור אותנו לגמרי, אז ביצעתי לפחות ירי הרתעתי כתגובה שלא יבואו אלינו. לידי היו שני חיילים, לצערי שהיו קצת בשוק, נודע לי שאלה צוערי בה"ד 1 שלא הכירו את הסיטואציה, מאחד ביקשתי שיחפה עלינו ומהשני ביקשתי שיפתח את הבגאז' של הרכב ושיוציא מהתיק חובש תחבושות בשבילי ובשביל מאיר דוד שהיה איתי. שתי דקות לאחר מכן הגיע חובש מהיישוב עלי שטיפל בנו, לאחר מכן הגיעו הרבה כוחות ופינו אותנו לבלינסון.
זה מוכח שאנחנו מגיעים למצב של אוסלו ב', אנחנו חוטפים את זה, זה לא עידן של טרור הסכינים, זה טרור של יחידים שבאים בכמויות ואין לצבא איך לאתר את זה. גם החוליה הזו, ידעו עליה כמה חודשים ורצו להגיע אליה, אבל לא הגיעו, יש שב"כ ואנשים עושים, והערכה היא רבה אבל הגענו למצב שאין שליטה בזה, זה הגיע למצב שצריך לצאת למבצע אמיתי, על הכל, לא להיכנס לג'נין למבצע ואז המחבלים משתקמים חודשיים אחורה, אלא מבצע ענק שצריך לחסל חיסולים ממוקדים מלמעלה – לא סתם סיסמאות. אלה החיים שלנו, בחרנו לחיות, לא הגיוני שהשגרה של הערבים תהיה על חשבון החיים שלנו. זו דרישה מאלוף הפיקוד, זו דרישה מממשלת ישראל, עליהם לעשות כל שביכולתם, כרגע אנחנו מרגישים מופקרים ומרגישים כמו כבשים שרק נרמסים בכל צומת אפשרית, נותר רק לדמיין מי יהיה הקורבן הבא ולראות בסוף שיגידו "ידנו לא שפכו את הדם הזה".
ראש מועצה אזורית שומרון יוסי דגן: "אנחנו לא נמשיך להיות ברווזים במטווח. היינו יכולים להיות הבוקר בשתי לוויות קשות. רק נס והתושיה של אחיעד שינו את פני המציאות. אנחנו לא ניתן שימשיכו לרצוח אזרחים ישראלים. שממשלת ישראל תעשה את התפקיד שלה. להחזיר עכשיו את המחסומים הבטחוניים. לצאת למבצע צבאי אמיתי להחזרת הנשקים. מבצע שאחריו לא נראה את התושבים שלנו מדממים בכבישים".
פצוע הפיגוע אמש מספר על הפיגוע: "אנחנו מרגישים מופקרים, הגענו למצב של אוסלו ב'. ראש מועצת שומרון יוסי דגן: "לצאת עכשיו למבצע צבאי בקיני הטרור. להחזיר את המחסומים. לא נהיה ברווזים במטווח"
אחד משני פצועי הפיגוע אמש בחווארה, אחיעד ליבמן בן ה 25, השלישי מתוך 10 ילדים ובנו של סא"ל במיל הרב יהודה ליבמן מספר לראשונה על רגעי האימה וזועק איך יתכן שבזמן שהוא שוכב מדמם מפיגוע הממשלה מעבירה אמצעי לחימה לרשות הפלסטינית: "אתמול סמוך לשעה שמונה בערב אספתי חבר מהישוב תפוח להופעה של ישי ריבו, רצינו לנסוע להופעה של ישי ריבו כ 150 מטר לפני צומת הביתות, מסדרון חווארה, מסדרון המרצחים, כפר שהוציא עשרות מרצחים, מסיתים לטרור בחודשים האחרונים ובשנים האחרונות. 150 מטר לפני הצומת קיבלנו מטח אש למעלה מ 30 – 40 כדורים, ירי על אוטומט, תופת שאין לתאר, לא מאחל לאף אחד לעבור דבר כזה. כמה שניות בתוך התופת של שתי שניות שאתה בסיטואציה שאתה בין שני להגיב עם האקדח, שלא בטעות הרכב שמאחוריך יקבל את האש ואז אחרי שתי שניות שרק עובר בדמיון לצאת החוצה יצאה עלינו עוד מכה על אוטומט עלינו, תופת שכל הזכוכיות של כל החלונות מתנפצים עלינו נכנסים לתוך הגוף. החלון הקדמי התנפץ כולו מלא חורים ואין לנו איך להגיב, בזמן הזה אני מנסה לתת גז והאוטו אפילו לא הגיב לי לנסיעה בתוך שניה אני בנס גדול. הגענו לסיטואציה שהרכב הגיב לי מהר והתחלתי לפמפם, נתתי כמה גז שאני יכול, הגעתי לצומת הביתות, ירדתי מהר מהאוטו ביקשתי מהבחור על ידי שיצא למחסה. יצאתי מהאוטו וביצעתי ארבע חמש יריות לכיוון ממנו ירו עלינו, אני חשבתי שהמחבלים הארורים רצו לגמור אותנו לגמרי, אז ביצעתי לפחות ירי הרתעתי כתגובה שלא יבואו אלינו. לידי היו שני חיילים, לצערי שהיו קצת בשוק, נודע לי שאלה צוערי בה"ד 1 שלא הכירו את הסיטואציה, מאחד ביקשתי שיחפה עלינו ומהשני ביקשתי שיפתח את הבגאז' של הרכב ושיוציא מהתיק חובש תחבושות בשבילי ובשביל מאיר דוד שהיה איתי. שתי דקות לאחר מכן הגיע חובש מהיישוב עלי שטיפל בנו, לאחר מכן הגיעו הרבה כוחות ופינו אותנו לבלינסון.
זה מוכח שאנחנו מגיעים למצב של אוסלו ב', אנחנו חוטפים את זה, זה לא עידן של טרור הסכינים, זה טרור של יחידים שבאים בכמויות ואין לצבא איך לאתר את זה. גם החוליה הזו, ידעו עליה כמה חודשים ורצו להגיע אליה, אבל לא הגיעו, יש שב"כ ואנשים עושים, והערכה היא רבה אבל הגענו למצב שאין שליטה בזה, זה הגיע למצב שצריך לצאת למבצע אמיתי, על הכל, לא להיכנס לג'נין למבצע ואז המחבלים משתקמים חודשיים אחורה, אלא מבצע ענק שצריך לחסל חיסולים ממוקדים מלמעלה – לא סתם סיסמאות. אלה החיים שלנו, בחרנו לחיות, לא הגיוני שהשגרה של הערבים תהיה על חשבון החיים שלנו. זו דרישה מאלוף הפיקוד, זו דרישה מממשלת ישראל, עליהם לעשות כל שביכולתם, כרגע אנחנו מרגישים מופקרים ומרגישים כמו כבשים שרק נרמסים בכל צומת אפשרית, נותר רק לדמיין מי יהיה הקורבן הבא ולראות בסוף שיגידו "ידנו לא שפכו את הדם הזה".
ראש מועצה אזורית שומרון יוסי דגן: "אנחנו לא נמשיך להיות ברווזים במטווח. היינו יכולים להיות הבוקר בשתי לוויות קשות. רק נס והתושיה של אחיעד שינו את פני המציאות. אנחנו לא ניתן שימשיכו לרצוח אזרחים ישראלים. שממשלת ישראל תעשה את התפקיד שלה. להחזיר עכשיו את המחסומים הבטחוניים. לצאת למבצע צבאי אמיתי להחזרת הנשקים. מבצע שאחריו לא נראה את התושבים שלנו מדממים בכבישים".
