אספר מעשה שהייתי שותף לו:
היתה אלמנה שחיה בדחקות גדולה ובכל זאת נתנה מכספה לאחרים, ולימים שימשה דמותה אות ומופת לעזרה לזולת: במסגרת הפעולות שאני משתדל לעשות כדי לעזור ליהודים ולנשות אברכים להתפרנס בכבוד בדרך של היתר ובאופן שיהיה לכתחילה על פי התורה, אמרו לי פעם שכדאי לפנות למשרד התמ"ת, ולבקש עזרה וסיוע ממשלתי למימון הפעולות. הגשתי את הבקשה, והוזמנתי לשיחה עם פקיד בכיר במשרד, שאמור היה לבחון את הבקשה ולהחליט אם לאשר אותה או לא. כשראיתי את שמו של הפקיד הזה, שמתי לב ששם המשפחה שלו דומה מאוד לשמו של שופט בכיר, שומר מצוות, שכיהן באותם ימים כשופט בבית המשפט העליון, ולו יש קשרי משפחה עם אבי מורי זצ"ל. עשיתי בירור נוסף, וגיליתי שהפקיד ההוא, הנו אכן בנו של אותו שופט, וממילא יוצא שאנחנו בני דודים שלישיים… עם זאת, לא היתה לי שום היכרות איתו, והבנתי גם שקרבה משפחתית רחוקה כל כך לא יכולה לעזור לי יותר מדי, אלא אדרבה, הוא עוד עלול להחליט שיש פה ניגוד עניינים ולפסול את הבקשה שלי רק כדי שלא יגידו שהוא עזר לקרוב משפחה על חשבון כספי משלם המיסים הישראלי. הגעתי לאותה פגישה במועד שנקבע עבורי, והבאתי איתי קלסרים והסברים לרוב על הפעילות החשובה שאנחנו עושים כשאנחנו מאתרים מקומות עבודה המתאימים ליהודים חרדיים, לפי רוח התורה ובהתאם לכללי ההלכה, ועל ידי כך עוזרים למשפחות להתפרנס בכבוד בסייעתא דשמיא. הפקיד שמע אותי ברוב קשב, ולבסוף השיב לי תשובה ארוכה ומתפתלת שממנה הבנתי שני דברים:
הדבר הראשון שהבנתי הוא שהמדינה באמת מאוד מאוד מעוניינת לממן ארגונים העוסקים בשילוב חרדים בשוק העבודה, זה ממש אחת המטרות החשובות של ממשלת ישראל בעידן הנוכחי.
הדבר השני שהבנתי הוא שכל הדאגה הזאת, היא רק אמצעי כדי לשלב את החרדים בשוק העבודה הכללי, 'להטמיע אותם בחברה הישראלית'. אבל מה שאני עושה לא מקדם את המטרה של ממשלת ישראל. ולכן… הבקשה שלי צפויה להידחות ואני לא אקבל שום סיוע ממשלתי. לא קבוע וגם לא חד פעמי.
הפקיד הבכיר אותת לי שהפגישה הגיעה אל סיומה: "אנחנו נבחן את המסמכים, אבל אני אומר לך מראש שלא תתלה תקוות", הוא אמר לי. בתגובה שאלתי אותו הם הוא מוכן לשמוע סיפור… "נו, בסדר", אמר בחוסר סבלנות, "אבל תעשה את זה שיהיה קצר, כי יש לי לו"ז עמוס". "לפני הרבה מאוד שנים, משהו כמו שישים וחמש שנה, הגיע לארץ יהודי שהתגורר לפני כן בארה"ב. הוא היה כבן שבעים, ובא עם משפחה, היו לו אשה וילדים, אבל הוא כבר היה כבן שבעים, בקושי ידע עברית, היתה לו גיבנת ענקית על הגב והוא גם סבל מאסטמה חריפה. "כמובן שאדם בכזה מצב יתקשה מאוד למצוא עבודה שמכבדת את בעליה. בעבודה פיזית הוא לא יכול היה לעבוד בגלל הגיל והאסטמה, בעבודות פשוטת יותר כמו מוכר בחנות וכו' הוא לא יכול היה לעבוד כי היתה לו גיבנת והוא היה מאוד כפוף, ובכלל, מי מקבל עובד בן 70 לעבוד בבית העסק שלו? מחסום השפה כמובן שלא הקל עליו. "לאותו יהודי היתה אחות שהתגוררה בבני ברק. היא היתה אלמנה והיה לה בית עם ילדים. את פרנסתה היא היתה מוצאת בניקיון של בתים ומוסדות, עבדה בפרך והרוויחה משכורת צנועה שממנו חיו היא וילדיה. "בא היהודי לבקר את אחותו וסיפר לה שהוא מאוד מתקשה למצוא עבודה. האחות חשבה ולבסוף היה לה רעיון: 'הגמ"ח של זוננשיין'. פנתה להנהלת הגמ"ח ושאלה אם הם צריכים מנהל חשבונות מצוין שיוכל לנהל להם אתה פנקסים. הם הסכימו בשמחה אבל הסבירו לה שזה בעצם גמ"ח, כאן עובדים בהתנדבות, לא משלמים משכורת. "אמרה האלמנה שזה בסדר גמור, היא תיתן למנהל הגמ"ח חצי מהמשכורת החודשית שלה, ואת הכסף היה הוא יעניק לאח המבוגר שלי, מבלי לגלות לו שזאת תרומתה של אחותו האוהבת והדואגת. "וכך עבד הסידור הזה במשך שנים רבות. האחות האלמנה עבדה בפרך כדי לפרנס את עצמה ואת הילדים שלה, ובסופו של כל חודש היתה חותכת חצי מההכנסה שלה ונותנת לאחיה, כי מזה מה שאחים עושים למען אחים". סיימתי לספר את הסיפור והפקיד ההוא מסתכל עלי בחוסר סבלנות
לא מוסתר בכלל: "נו. בסדר. מה אתה רוצה להגיד לי בזה???". אמרתי לו: "עד יום מותו, אותו יהודי לא ידע שאחותו מימנה אותו! גם הילדים והנכדים שלו לא ידעו על כך דבר וחצי דבר!". הוא כבר ממש התעצבן עלי: "נו, ואז מה? איך זה קשור אלי, למה אתה מספר לי את כל זה?". הושטתי לו יד ואמרתי לו: "בגלל שאנחנו קרובי משפחה. וכשסבא שלך עלה לארץ עם גיבנת ענקית ועם אסטמה חריפה ואיש לא רצה להעסיק אותו, סבתא שלי לא התחילה לעשות חשבונות, היא אמרה שאחים עוזרים לאחים שלהם, ופשוט חתכה חצי מהמשכורת שלה כדי שיהיה לו לחם לאכול. עכשיו התור שלך להחזיר לה, יש לך ביד כח וסמכות, אתה יכול לדאוג לתקציב שיסייע לי לעזור להרבה מאוד יהודים למצוא את פרנסתם בכבוד. עליך למלא את החובה המשפחתי שלך". הפקיד היה המום והסתכל עלי בחוסר אימון: "מה אתה מדבר ? זה לא הגיוני. אנחנו לא בני דודים ומעולם לא פגשתי אותך", אבל אני הצעתי לו שיתקשר לאביו השופט הנכבד וישאל אותו אם זה נכון או לא. הוא התקשר, וקיבל בו במקום תשובה שגרמה ללסת שלו להישמט.. "
הפסוק אומר: "היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם [תהלים לג, טו] הקב"ה יודע כל מעשיו של האדם, לא נתן להסתיר דבר. "אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאום ה'" [ירמיה כג, כד]
שואל 'ה'נפש החיים', מה הכוונה "אל כל מעשיהם"? לכאורה די היה לכתוב המבין מעשיהם"!
אומר ר' חיים מוולוזין, יסוד חשוב, יסוד שכתוב כבר בספרי קדמונים. יהודי צריך לדעת שכל דבר שהוא עושה, הן במעשה, הן בדיבור והן במחשבה. כל פעולה ולו הקטנה ביותר, יש לה השלכות והשפעות על אינסוף עולמות. לעתים אומר האדם, מי אני ומה אני. מה כבר משנה אם עשיתי מצוה או לא, אם עברתי עבירה או לאו. זו מחשבה מוטעית מיסודה. פעולותיו של היהודי. לטוב ולמוטב, אינן נשארות במקום בו הוא מצוי בעולם הזה, כל פעולה בוקעת רקיעים, מטפסת ממקום למקום, ובכל מקום מטביעה חותמה. אם מדובר בדבר חיובי. הרי שהוא מטביע בכל מקום חותם של קדושה וטהרה. ואם חלילה דבר שלילי, הרי שהוא מטביע חותם של טומאה, הפך הקדושה. מעשה זה פוגם לא רק בעולם הזה, ולא רק בעושה המעשה. הפגם הוא באין ספור עולמות
לעיתים אין אנו מבינים את העוצמה שיש בנו. נוח לנו לומר, מי אני ומה אני. למי אכפת מה אני עושה. זה כמובן אינו נכון. בכל אחד מאיתנו יש חלק אלוק ממעל, דרגה עצומה. והתרוצים "לא ידעתי", "לא חשבתי", "לא העליתי על דעתי" – לא יתקבלו
. רבי אלחנן וסרמן הי"ד היה אומר, יליד משבט אפריקאי, התגורר כל ימיו בכפר עלוב שכל יושביו פראים, בורים ועמי הארצות, חיים כמו לפני אלפי שנים. כאשר יבוא אותו אדם לעולם העליון לאחר מאה ועשרים שנה וישאלוהו האם האמין בקב"ה, יאמר, "מה זה הקב"ה ? על מה אתם מדברים?…" אומר ר' אלחנן, בורותו לא תפטור אותו מן הדין. כל אדם, יהיה מי שיהיה, צריך לשאול את עצמו "מי ברא אלה". כל אחד יתבע על חוסר אמונה בבורא יתברך.
. ר' חיים בא ללמדנו עד כמה אנו גדולים. "היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם. רק הקב"ה יודע לאן מגיעות ההשלכות של מעשינו.
אז מגיע לידך מצווה שנראית לך קטנה . אבל בשמים זה מעשה גדול .
הדברים לעילוי נשמת מור אבי מאיר חי בן גולי'ט זצוק"ל
שנה טובה ומבורכת כתיבה וחתימה טובה
ושבת שלום ומבורך
הרב יוסף זאב
הישיבה גדולה תל ציון
