מאת: א שוורץ
שוב טפטוף שהפך למטר, שוב מתיחות בטחונית שמתפוצצת ישר בפנים. מצד ארגוני הטרור השולטים בעזה מדובר בעליית מדרגה אמיצה ותוקפנית – מבלוני תבערה לטילים קטלניים, מהתפרעיות בגדר לירי חי אל ריכוזי אוכלוסיה גדולים במדינת ישראל. מבלי למצמץ ולהרתע הם יורקים לנו אש ישר בפנים, האם מישהו שם בוחר להתאבד ובוחר ביודעין ללכת על כל הקופה או שהם מנסים להרים את תקרת הזכוכית של מדיניות ההכלה הבטחונית של ראשי הצבא וחברי הממשלה בקבינט ?
זה כבר תקופה ארוכה שמלחמה בעצימות נמוכה מתרחשת בחזית הדרומית של מדינת ישראל. התפרצויות מקומיות כבר הפכו להיות שכיחות ותדירות כחלק משגרה קשה של תושבי עוטף עזה. כבר אין שבוע בלי אזעקה, אין שבוע בלי בלוני תבערה ואין חודש בלי התפרצויות אלימות באזור גדר ההפרדה.
זו חזית תוססת ואלימה שאף פעם לא באמת רגועה, תמיד אש והקפצה, מתיחות חמורה, כוננות גבוהה וחשש תמידי לאזעקה. זו לא צורת חיים אזרחית, רגועה והולמת המגיעה לשום אזרח במדינה ריבונית ונורמלית.
הבעיה היא של פי מדיניות בטחונית רשמית הנקראת "הכלה בחזית הדרומית" מדינת ישראל מוכנה לשלם את מחיר המתח התמידי מאשר לפתור באופן שורשי ומקצועי את הבעיה. את החשבון השוטף והמיידי משלמים האזרחים תושבי עוטף עזה היקרים ועכשיו הצטרפו גם האזרחים המסורים תושבי באר שבע ואשקלון לשלם בגופם את מיסי הטרור התובעניים. את החשבון העתידי והעקיף משלמים כל אזרחי ישראל שזכו למדינת טרור ריבונית בחצר האחורית.
הבעיה היותר קשה היא שזו כבר לא בעיה רק בחצר האחורית אלא בפתחו של הסלון, ממש בדלת הראשית. הטיל שנשלח "בטעות" לפני חודש פלוס לכיוון נתניה ופגע בבית במושב סמוך רק היה איתות ברור שרצועת עזה היא כבר לא בעיה מקומית של עשרות אלפי אזרחים אלא בעיה לאומית המאיימת על מיליוני אזרחי ישראל. אם נצרף את פרץ האלימות התוקפני לאחרונה עלינו להכיר בכאב שאנחנו בפתחה של מלחמה חדשה.
מאז סוף השבוע האחרון, ראש חודש אייר, כבר אי אפשר להתחפר בניסוחים מרגיעים כמו טעות קטנה או התארגנות מקומית, עושה רושם שכמות ההרוגים בצד הישראלי תגביל הפעם את עוצמת הטיוח מצד שלטונות הארגעה הבטחונית של מדינת ישראל.
השאלה כעת היא האם עזה תטופל שוב בצורה קוסמטית חפיפה של כמה פליקים כואבים מהאוויר או שתינתן שוב זריקת ארגעה והרתעה זמנית במינון גבוה יותר בשילוב כניסה קרקעית כדוגמת "צוק איתן" או "עופרת יצוקה" או שהפעם באמת יבוצע טיפול שורשי של ניקוי החיידקים הרעילים ממחילות הרצח והשנאה וביעור נשאי הטרור ומפיציו מכל החורים והסדקים מבית לבית ומשכונה לשכונה כמו כל חברת הדברת מזיקים הפועלת כנדרש באופן יעיל ומקצועי .
אם היה מדובר על ארצות הברית והנשיא טראמפ היה אפשר לענות תשובה ברורה, כי ארה"ב היא מדינה יחסית נורמלית שלא תפקיר שום אזרח בקצה המדינה לאיום טרור תמידי והנשיא טראמפ אמיץ דיו כדי לתת מכה ניצחת לכל המבקש לאיים על מדינתו ועל שלום חיי אזרחיה, אבל כאן במדינת משותקי הגפיים שלא מסוגלים לדפוק מכות גם למי שבאמת כבר הגיע לו מזמן, נראה שאין לצפות ליותר מידי הפגנת עוצמה בניהול התגובות. במדינה שעדיין מוכנים לנהל משא ומתן עם המצהירים מעל כל בימה אפשרית על רצונם בהשמדתה הטוטלית, במדינה שמעבירה מיליוני דולרים קטאריים לרכישת אמל"ח והתעצמות צבאית של אויביה, נראה בעליל שמשהו נדפק בדיסק הקשיח, משהו פגום ב Hard Disk -.
בעולם הרפואה ידוע שטיפול חיצוני בזיהום או דלקת אינו פותר את הבעיה – ריפוי זמני באמצעות טיפול אנטיביוטי רק דוחה את ההתפרצות החמורה הבאה. כדי להגיע להחלמה בטווח ארוך ולריפוי אמיתי יש לטפל ביסוד ובשורש המקור הזיהומי אשר בגינו פרחה הדלקת או התפתחה המחלה.
גם מבחינת השקפה יהודית, הוידוי וההכרה במניעי החטא נחוצים ומעכבים כל הליך של כפרה ותשובה. ידוע במקורותינו כי שיקולי ההשגחה העליונה במשלוחי היסורים, כמותם ועוצמתם על אדם חוטא תלויים בקשר הדוק במידת ההכרה על חטאו ובדרכים המעשיים אשר בהם הוא נוקט לפקוח את עיניו וליטול אחריות על מעשיו ולהתרחק מאותו החטא והגורמים לו – "אם יש דין למטה אפשר למנוע דין למעלה" – כתבו גדולי הצדיקים.
גם בזירה הבטחונית בדרום – המשוואה ברורה ומדוייקת ממש כמו במדע הרפואה. מבחינה מקצועית נטו, כל טיפול צבאי בעזה שאינו מטהר את חבל הדמים והשכול מכל אמצעי לוחמה המופנה נגד אזרחי ישראל נידון ככשלון מבחינה ריבונית-שלטונית ועתיד להצמיח תוספת הרג, סבל ויסורים במעגלי טרור אין סופיים. מבלי ניקיון מוחלט בעזה של כל תא טרוריסטי אפילו הקטן והזעיר ביותר, יתממש עוד בדורנו חזון עתידי רווי דם ואש ותמרות עשן בטווח פגיעה גדל והולך המאיים על רוב אזרחי ישראל.
אין ספק שמבחינה בין-לאומית ידה של מדינת ישראל על העליונה לפתיחת מבצע צבאי גדול בסגנון "ביעור חמץ" או "סדר פסח" ברצועת עזה אשר מטרתו הסופית תהיה פירוז טוטלי של כל מתחם הרצועה. מאקדח ועד טיל, מרובה ועד משגר, זכר לא יישאר מכל ריח של חומר נפץ או כל אמל"ח מחתרתי. כל פעיל טרוריסטי יזכה להיות שאהיד או לבחור להניח את נשקו לנצח. השכנים ממצרים בראשות א-סיסי בוודאי יברכו על המהלך, בני הדודים מרמאללה בראשות אבו-מאזן כבר מחכים שנים שישראל תעשה להם את העבודה המלוכלכת בעזה שהם היו אמורים לבצע, ומסתבר להניח שגם הנשיא טראמפ מצידו ייתן גיבוי מלא לחיסול הטרור בעזה לקראת פרסום תכנית המאה מטעם הממשל האמריקאי. מי יודע, אולי אפילו נגיע לאחרית הימים לאחר גלי הטרור העולמי שגם הקהילה האירופית לפחות לא תגנה בצורה אוטומטית את התוקפנות הישראלית כפי שעשתה עד כה ללא קשר למציאות בשטח.
אפשר לחלק את עזה למשבצות אזוריות מנותקות ולעבוד בצורה מסודרת ויעילה, כל פעם בהפתעה תופסים משבצת אחת ומנקים ביסודיות, כל נשאי אמל"ח לסוגיהם ומיניהם ינוטרלו באופן מיידי, כל האזרחים מפונים עד לניקוי סופי וחוזרים לביתם רק בתנאי מסמך התחייבות אישי שלא לעסוק בטרור או בכל פעילות צבאית שאינה חוקית. הפרת תנאי ההתחייבות תחייב גירוש לסוריה, ירדן או לאי אקזוטי נידח באזור אוסטרליה – אל דאגה, אפשר למצוא כיוון. זהו מהלך צבאי אפשרי, חכם, תוקפני ונחוש כראוי לכל מהלך צבאי הדורש הכרעה ברורה בשדה הקרב ולא דשדוש מתמשך במלחמת התשה מדממת. לו גם נניח שאייזנקוט, בנוסף לשליחותו האזרחית בצבא מטעם הקרן החדשה לישראל, גם עשה את עבודתו המקצועית כרמטכ"ל ואכן הכין את צה"ל לתרחיש שכזה, עדיין עלינו לעבור את מבחן השיפוטיות של בג"ץ המצדד בכל שונאי ישראל ובוודאי יקום להגנתם של ארגוני הטרור הרצחניים של עזה. לצערנו, אנו עדיין חיים בתקופה בה שופטי מדינת חלם
