אין ראש ממשלה שאינו אוהב לצאת למסע מדיני בחו"ל. ראשי הממשלות לדורותיהם, לא יודו בכך בפומבי וגם לא בשיחות סגורות, אבל זהו אחד מהדברים האהובים עליהם ביותר במהלך כהונתם.
בנסיעות ובמפגשים הללו הם זוכים לכבוד מלכים. כבר בנחיתתם נפרס בפניהם שטיח אדום ומשם בדרך ליעדם הם חולפים על פני רחובות וכבישים ארוכים שנסגרים הרמטית עבורם ועבור השיירה. הכול עוצר מלכת לכבודם.
כך קורה בוושינגטון, כך בשדרות השאנז אליזה בפריז, כך בערים המרכזיות באירופה לונדון וברלין, כך קורה גם בסין, בהודו ובכל מקום בעולם בו הם מבקרים במסגרת תפקידם. שוטרים מיוחדים נוסעים לפניהם על אופנועים (בפריז) עטויים בכפפות לבנות, ועוצרים את התנועה בתנועות יד. השיירה הארוכה כוללת את ראש הממשלה, הצוות הבכיר הנלווה עמו וכן כל אנשי התקשורת שהגיעו מישראל.
לאחר מכן במפגשים עם מנהיגי המדינות, מורעף על ראשי הממשלות כבוד רב. הכול ממתינים למוצא פיהם, ללחיצת היד, להבזקי המצלמות, להצהרות שישמעו בסוף הפגישה. כאשר הם חוזרים חזרה, הם לא נדרשים כמובן לעבור בתורים הרגילים בנמלי התעופה, אלא במסלולים מהירים הלוך וחזור.
כמי שנילווה במשך שנים ארוכות למסעות הללו בתקופות ראשי הממשלות, נתניהו, ברק, שרון, ואולמרט (כאשר שימשתי ככתב מדיני), קשה לשכוח את כל המחוות הללו, שגרמו אפילו לאריאל שרון, (המושבניק הציני) לחוש על גג העולם לאחר כל מסע שכזה.
הביקורים הללו בחו"ל מסייעים לראשי הממשלות, (יהיו מי שיהיו) לשכוח מהצרות ומהבעיות בבית, ולו לכמה ימים, להתמלא ולהטען באנרגיה חיובית, ואז עם חזרתם ארצה, כבר לתכנן את היעד הבא.
וכל ההקדמה הארוכה הזו, נועדה להדגיש את מה שעבר השבוע על נתניהו. לא כך דמיין את ביקורו בארצות הברית. בעבר כל ביקור שכזה, היה נחשב לאחד מרגעי השיא שלו. וושינגטון הייתה יוצאת מגדרה כדי לארח אותו ולהרעיף עליו כבוד מלכים. גם ניו יורק הייתה מאירה לו פנים, בביקוריו בעצרת האו"ם.
נתניהו לבטח קיווה כי הנסיעה הזו תרחיק אותו לכמה ימים מהמחאה וגרורותיה. בסביבתו חשבו כי בעזרת האנגלית המשובחת שבפיו, הוא יעסוק בנושאים המרכזיים שעל סדר היום – הגרעין האיראני, הטרור, הנורמליזציה עם סעודיה, והעניינים הטכנולוגיים והכלכליים. אולם גם בארה"ב הוא נזקק לחזור ולדוש בנושא הרפורמה. לאורך כל הדרך ליוו אותה צעקות "בושה בושה" של אנשי המחאה.
המחאה חצתה ועברה כל גבול אפשרי. בקטע הבא
הדמיון בין פעילות ארגוני המחאה נגד ישראל לפעילותם של אנשי המחאה בארה"ב
כבר על כבש המטוס בדרכו לארה"ב, התייחס נתניהו לאנשי המחאה שתכננו להעכיר את ביקורו בכל אמצעי שברשותם. נתניהו אמר כי מי שמארגן את ההפגנות עושה זאת בכסף רב ובהפגנות ממומנות. לאחר מכן ציין כי הקמפיין הזה המתנהל גם בחו"ל מוציא את דיבתה של ישראל בפני האומות ומסייע לאש"ף, לאיראן ולארגוני החרם.
דבריו של נתניהו, הבעירו את "מדורת השבט" נגדו. הפרשנים השונים מיהרו לטעון כי הדברים הללו העצימו את המחאה עוד טרם טיסתו. "נתניהו השווה את המפגינים לאיראן ולאש"ף", טענו אותם פרשנים בדמעות תנין. מדובר כמובן בטענת כזב, כיון שהמחאה תוכננה עוד קודם, ללא שום קשר לדבריו (הצודקים) של נתניהו.
התקשורת כולה הצטרפה לחגיגה והכותרות השליליות עם משחקי המילים היו בהתאם: "מתיר את הדם", "לא פליטת פה", "הביקור והמחאה", "המריא בסערה", "ההצהרה והסערה" "נחיתה לא רכה", "ביקור במתח גבוה" ועוד על זו הדרך. אלא שעיון בדבריו מוכיח כי נתניהו תיאר את תמונת המצב בצורה מדויקת ללא כחל וסרק.
המטרה של אנשי המחאה היא ליצור דה לגיטימציה לממשלת ישראל באמצעות יצירת כאוס מוחלט של התפרקות כל מוסדות השלטון. מטרה זו זהה לחלוטין עם הרצון של ארגון החרם בי.די.אס ודומיו.
בדרך לכך, חצו אנשי המחאה את כל הגבולות האפשריים כאשר הקרינו את תמונת נתניהו עם מדי אסיר על כלא אלקטרז בסן פרנסיסקו, בית הכלא המושמץ ביותר בהיסטוריה האמריקאית, עם השלט "ברוך בואך ביבי". כמו כן הם הבינו מראש שאין להם שום יכולת להתמודד מול כוחו הרטורי ורהיטותו של נתניהו, המכיר היטב את המנטליות האמריקאית ואת דרך ההתנהלות מולם, בעיקר בקטע התקשורתי. הם חששו מדיבורו הקולח ומכושר השכנוע שלו וטענו כי בכך הוא מערפל את "תכניותיו האמיתיות". לא נותר להם אלא לתלות שלט על בניין האו"ם בנוסח: "אל תאמינו לו".
האיראנים וארגון החרם בי.די.אס לא יכלו לחלום על קמפיין טוב מזה. בעוד הם טוענים שישראל היא "מדינת אפרטהייד", ארגוני המחאה טוענים שישראל היא "מדינת דיקטטורה". בעוד אבו מאזן ועמו האיראנים מכחישים את השואה, רומזים אנשי המחאה בכל הזדמנות, כי נתניהו והשרים התומכים ברפורמה הם כמו הנאצים שאסור לדבר עימם (שקמה ברסלר, אמרה והתנצלה). שאר ראשי המחאה הולכים רחוק יותר, כמו אהוד ברק, שהשווה את הנשיא הרצוג לצ'מברליין, קרי בעד כניעה להיטלר.
כל זה מוביל למסקנה שנתניהו צדק בכל מילה, כאשר טען כי המחאה מסייעת לאיראן, לאש"ף ול-בי.די.אס. מי שהקרין את תמונת נתניהו בכלא אלקטרז, פעל באופן מופרז והציג את ישראל כולה כדיקטטורה במארז.
מה עמד מאחורי האמירה של נתניהו שהתפרשה כפגיעה לכאורה בשר המשפטים לוין?
אין כמעט שבוע מאז פרצה הרפורמה לעולם, שהמערכת הפוליטית לא עוסקת בשאלת היחסים בין נתניהו לשר המשפטים יריב לוין. מדובר בציר המרכזי המחזיק את הממשלה ולכן כל תזוזה ביחסיהם לכאן או לכאן, מייצרת משמעות פוליטית כבדת משקל.
השבוע שוב עלה הנושא על הפרק בעקבות דבריו של נתניהו בארה"ב, שהתפרשו כפגיעה לכאורה ביריב לוין. היה זה במהלך הפגישה שקיים נתניהו במפעל טסלה בלוס אנג'לס עם האיש העשיר בעולם אילון מאסק.
נתניהו התייחס לתוכנית החקיקה המקורית של לוין, ואמר כי "הייתה הצעה, שאני חשבתי שהיא רעה, לבטל חוסר איזון אחד באמצעות חוסר איזון אחר. חשבתי שזו טעות להניע את המטוטלת לצד אחר. יש לי רוב בכנסת לחוקק הכול, אבל אני מנסה להגיע לקונצנזוס".
הדברים התפרשו כאמור כפגיעה בשר המשפטים, אבי הרפורמה, וזכו לכותרות גדולות: "נתניהו נגד לוין". השניים, שלמרות כל הדיבורים, שומרים על יחסי עבודה תקינים, שוחחו מיד לאחר מכן בטלפון ונתניהו אמר כי יפרסם הבהרה על דבריו. ואכן שעה קלה לאחר מכן, פרסם הליכוד הודעה לפיה, "בניגוד לפרסומים, ראש הממשלה לא פסל את הרפורמה המשפטית כלל וכלל. הוא התייחס בשיחה עם מאסק רק לפסקת התגברות גורפת ברוב רגיל, דבר שראשי הקואליציה כבר הסכימו לפני חודשים שניתן להשיג את האיזון מול בית המשפט בדרכים אחרות".
למרות הודעת ההבהרה, היו כאלו שהתעקשו לנפח את הוויכוח כביכול בין נתניהו ללוין. הפרשן יעקב ברדוגו הנחשב למקורב לנתניהו, פרסם כי לוין מקים מחנה ימין בליכוד, אך זה לא יצליח לו. לדברי ברדוגו, לוין מנסה לחבר חיבורים שונים כראש מחנה ולייצור מציאות, שבדרך כלל יכולה להפיל את הממשלה. כך עשתה בזמנו "התחייה" לשמיר ב-92, דבר שגרם לעלייתו לשלטון של יצחק רבין ולהסכמי אוסלו.
אם הדברים הללו של ברדוגו נכונים, לפיהם לוין נפגש עם מובילי המפלגות ואמר להם 'לו היה לי רוטמנים ובוארון כמו כולם אז היה לי יותר טוב', הרי שמדובר בפעולה פוליטית של שר המשפטים, בעוד נתניהו שוהה בחו"ל. הדבר הזה לא שונה במאומה מדרך פעילותו של יואב גלנט, שגם הוא פעל בזמנו נגד נתניהו, בעוד ראש ממשלה שוהה באנגליה. כולם יודעים איך זה (כמעט) נגמר.
השאלה היא האם לוין כבר אינו נחשב ל'יד ימינו של נתניהו' בעודו מנסה להקים מחנה משלו. בקטע הבא
הרמז שקיבל השבוע יריב לוין הישר מארה"ב: "אל תקים מחנה ואל תנסה לבצע מרד"
שר המשפטים יריב לוין משמש השבוע כראש הממשלה בפועל, בעוד נתניהו נעדר מהארץ. ראש הממשלה סומך עליו יותר מכל השרים האחרים, וגם כאשר הוא (נתניהו) נכנס לטיפול רפואי, הוא מפקיד בידיו את מושכות הממשלה. כל זה מוביל למסקנה שאין באמת קרע בין השניים. הם יודעים לעבוד אחד עם השני וכאשר יש ביניהם הסכמה, היא לא דולפת החוצה.
הדבר עומד לצנינים בקרב שרים אחרים בליכוד, שלא אוהבים את הברית הזו בין לוין לנתניהו ומנסים בכל הזדמנות לקעקע אותה ולחדד את חילוקי הדעות ביניהם. שר בכיר כזה צוטט השבוע (בווינט) באומרו שזה תקופה ארוכה שנתניהו מדבר נגד לוין בשיחות סגורות, והשבוע בפעם הראשונה הוא אמר את זה מול המצלמות.
לדברי אותו שר בכיר, "נתניהו אומר באותן שיחות סגורות, שיריב לוין הרס את הלגיטימציה של הממשלה להגיע להצלחה כלשהי בכל תחום". כמו כן "נתניהו מאשים את יריב לוין בכך שהליכוד איבד יותר מ-10 מנדטים ואם יש היום בחירות, אז השמאל עולה".
מי שכן צוטטה בשמה, היא ח"כ טלי גוטליב, שבתגובה לדברי נתניהו בארה"ב, אמרה כי היא מבינה את תחושתו של לוין, שנתניהו משחק מעל ראשו. "כבר חצי שנה אני אומרת שהרפורמה מתה. אז הנה גם נתניהו אומר את זה בקולו, שהצעת שר המשפטים רעה". גוטליב האשימה את נתניהו בכך שהוא "לא מסוגל לגעת במערכת המשפט אבל לגמרי מסוגל להאשים את לוין".
כך או כך, נתניהו ידע היטב לכל אורך הדרך את עמדתו של לוין, שהתנה את הסכמתו לכהן כשר משפטים, רק אם יוכל להוציא את הרפורמה לפועל. אם היה מקבל מנתניהו תשובה שלילית, הוא לא היה נכנס לתוך כל הקלחת הזו. אלא שלוין כידוע פעל מיד בהתחלה במלא העוצמה, ללא שום הכנה מוקדמת וללא הסברה ומכאן התוצאה העגומה.
בשלב זה עוקב לוין אחר המגעים החשאיים המתנהלים בבית הנשיא מתחת לרדאר בין נציגיו של נתניהו לאנשיו של גנץ כדי להגיע להסכמה על החקיקה המשפטית. אם תושג הסכמה כזו, יצטרך לוין להחליט לאן מועדות פניו. בינתיים הוא קיבל השבוע מעין אזהרה ("הקש בגג" – בעגה צבאית), לבל ינסה לעשות מרד פנימי אם וכאשר יהיה הסכם.
מציאות מדומה: כמה באמת הפגינו נגד נתניהו וכיצד המחאה איבדה את הבושה?
למרות מה שנכתב לעיל על ההפרעות של המפגינים במהלך מסעו המדיני של נתניהו, צריך להעמיד את הדברים בפרופורציה. ראש הממשלה אמנם לא אהב את המחאות מולו וטען מראש כי הן מסייעות לאויביה של מדינת ישראל. אולם המחאות הללו לא היו המוניות כפי שקיוו המארגנים, חרף הכסף הרב שהושקע במלאכת הארגון.
כתבים שהתלוו למסע, סיפרו כי מצד אחד הופתעו לראות מפגינים שעומדים ב-6 בבוקר אי שם בשדה תעופה קטן בסן פרנסיסקו, שם נחת נתניהו. המחזה חזר על עצמו לאורך כל הביקור בשדות התעופה הנוספים, גם כאשר נתניהו נחת בהמשך בארבע בבוקר במנהטן. מאידך מספר המפגינים הללו היה מועט ביותר. אולם התקשורת הבליטה ודיווחה בהפרזה על המפגינים כאילו מדובר בהפגנה במוצאי שבת בקפלן.
הראייה שמדובר במספר מפגינים מועט, נעוצה בכותרת של עיתון (המחאה) "הארץ", שדיווח על "מאות יהודים וישראלים שהפגינו לקראת נאום נתניהו באו"ם". אם "הארץ" כתב "מאות" כנראה שהיו שם רק עשרות בודדות. אחרת היה כותב "אלפים", בדיוק כמו שערוצי התקשורת השונים מנפחים מידי שבוע את מספר המפגינים בקפלן עם תוספת אפסים מימין.
כל זה לא מפריע לראשי המחאה לעוף (ולטוס) על עצמם. הדבר מתבטא בתגובתו של רועי נוימן מדוברי "כוח קפלן": "לא סתם נתניהו, אומר עלינו דברים קשים ביותר. הוא שם לב אלינו ומפחד מאיתנו".
המציאות שונה לחלוטין. לפי הכתבים שמלויים את נתניהו, יש אמנם מחאה קולנית קטנה, אבל היא כלל לא משפיעה על סדר היום של נתניהו. השיירה שלו חולפת ליד המוחים, ומהר מאד הוא נבלע בחדרים הסגורים ללא שום הפרעה. לעיתים הוא בכלל מוכנס מכניסות צדדיות מטעמי אבטחה וכלל לא נחשף למפגינים.
הדבר לא נעלם מעיני התקשורת, אולם היא משדרת מציאות מדומה, כאילו ההפגנות משפיעות על סדר יומו של נתניהו, בעוד הוא מנהל את פגישותיו בהתאם ללו"ז המקורי שנקבע ללא הפרעה. האבסורד הוא שהמפגינים שצועקים לו "בושה, בושה", הם אנשים שעזבו וירדו מהארץ, ועכשיו "מגלים דאגה" ל"דמוקרטיה" שלה. אין בושה.
מחירון לתושבי ניו יורק: כמה עולה להיפגש "פגישת קפה" עם מארגני המחאה?
ההערכה היא שעשרות אלפי דולרים (ויותר) מושקעים בקמפיין המחאה בארה"ב נגד נתניהו נגד הממשלה. מדובר במאירים בתקשורת, הקרנות המיצגים על בתי הכלא ועל בניין האו"ם, מודעות ענק, אתרי תקשורת מקוונים וקמפיינים נוספים שנועדו למנוע השקעות בישראל. המטרה של המוחים והמממנים היא כאמור ליצור כאוס מוחלט ולהראות שהממשלה אינה שולטת, אינה יציבה והכל מתפרק מול העיניים.
מול הקמפיין הממומן הזה, מנהל נתניהו קמפיין הסברה משלו, בו הוא מציג את הרפורמה כמי שתעבור בסופו של דבר בהסכמה, תוך הדגשה שישראל היא מדינה דמוקרטית ואין כוונה לשנות את אופייה. המפגינים מתקשים לסתור את דבריו באופן שכלי ומנומק, לכן הם נוקטים בשיטה שנכתבה לעיל, עם שלטי הענק: "אל תאמינו לו".
התקציבים הבלתי מוגבלים של אנשי המחאה מאפשרים להם לנהל קמפיינים רעשניים ולקבל תמיכה תקשורתית רחבה. ובכל זאת עוד לפני הביקור של נתניהו בארצות הברית, ערכו מארגני "מחאת קפלן", ערב התרמה למחאות עם מחירון מיוחד. במכתב שפרסמו בניו יורק לקראת הערב הוזמנו היהודים האמריקאים "לבוא לפגוש את תנועת המחאה הישראלית ולתמוך בכוח קפלן להצלת הדמוקרטיה של ישראל!".
בהמשך נכתב כי מדובר ב"גיוס כספים עבור כוח קפלן, הארגון היחיד שמפיק ומפעיל את ההפגנות השבועיות. הפגנות קפלן עולות מעל 100,000 דולרים לשבוע אנא תרמו בנדיבות. ישראל צריכה אותך!".
כדי לקבל מושגים על הסכומים המדוברים, הנה "מחירון הפרסים". השתתפות בערב ההתרמה – 40 דולרים. מי שגם יתרום יזכה בחולצות של המחאה עם התואר "מגן הדמוקרטיה". מי שיתרום 1,000 דולר יקבל ספל ומכתב תודה משקמה ברסלר. מי שיגיע ל-10,000 או 20,000 "יזכה" לפגישת קפה עם מישהו ממנהיגי המחאה, דוגמת שקמה ברלסר וסיור מאחורי הקלעים של המחאה.
פרסום המחירון עורר תרעומת בקרב תושבים יהודים מניו יורק שטענו שמופעלת עליהם מניפולציה רגשית כדי שיתרמו. לדבריהם, היחס אליהם הוא כ"ארנק מהלך". בעקבות כך, מחקו ראשי המחאה את "המחירון" וטענו כי זו הייתה "טעות עריכה", וכי שקמה ברסלר לא דורשת כסף כדי להיפגש עמה. "זו בסך הכול יוזמה פרטית שלא תואמה עם ברסלר", הסבירו. עוד רגע גם יכחישו שברסלר לא הזכירה את המילה נאצים בהקשר של תומכי הרפורמה.
חומר בעירה: מדוע נדרש נתניהו לשוב ולהבהיר שוב ושוב את דבריו או את דברי שותפיו?
ביקורו של נתניהו בארה"ב היה מלווה בשתי הבהרות מאולצות. הראשונה הייתה הבהרה על הדברים שאמר על כבש המטוס, לפיהם לא השווה את המפגינים לאיראנים ולתומכי אש"ף, אלא השתמש במילים "חוברים" כדי לציין שבזמן שראש הממשלה ייצג את ישראל בבימת האו"ם, יפגינו במקביל לתומכי אשף והבי.די.אס, אזרחים ישראלים דבר שמעולם לא קרה. ההבהרה השנייה הייתה על דבריו בפגישה עם מאסק בעניין הרפורמה של לוין (ראו לעיל)
הצורך התכוף של נתניהו בהבהרות על דבריו, גורם ליריביו לטעון כי הוא כבר לא שולט במצב ואינו מחובר למציאות. לדבריהם, בעבר זה לא היה קורה לו. אפשר כמובן לסתור את הדברים הללו ולהוכיח, כי מי שמוציא את הדברים מהקשרם, הם אנשי המחאה, אנשי התקשורת והאופוזיציה, ולכן נדרשות שוב ושוב הבהרות. אבל הדבר לא ישכנע את מי שכבר חרץ את גורלו של נתניהו בקביעה שהוא לא מחובר למציאות.
בכל מקרה, אם מביטים לאחור מתחילת הקדנציה, מוצאים שוב ושוב הבהרות של נתניהו על אמירות של שותפיו הקואליציוניים ממפלגות אחרות וגם ממפלגתו שלו. כך לדוגמא ימים ספורים לפני הקמת הממשלה פרסם נתניהו כמה הבהרות ביממה אחת.
הראשונה הייתה הבהרה כי בניגוד לדברי בנו יאיר נתניהו, בכירי הפרקליטות והמשטרה לא בגדו, ואין מה לדבר על עונש הניתן על בגידה. "אני אוהב את בני, שהוא אדם עצמאי עם דעות. לא הסכמתי עם דבריו", אמר. באותו יום הבהיר גם את דבריהם של אורית סטרוק ושמחה רוטמן מהציונות הדתית בנושא הזכות של נותני שירותים בישראל להפלות אנשים לרעה.
לא מכבר, נאלץ נתניהו להבהיר את דבריו של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, כי החליט להגביל זכויות ביקורים לאסירים ביטחוניים בבתי הכלא. בהבהרה של נתניהו נכתב: "עוד לא התקבלה החלטה ולא תתקבל כזו, עד לדיון מיוחד בנושא".
הבהרה נוספת הייתה על דבריה של ח"כ טלי גוטליב כי "שב"כ וצה"ל עובדים אצל המחבלים והאסירים הביטחוניים". נתניהו מיהר להבהיר: "אמירה מקוממת של חברת הכנסת גוטליב. צה"ל, שב"כ ושאר כוחות הביטחון עושים לילות כימים כדי לשמור על ביטחון ישראל ולפגוע במחבלים".
עוד קודם הבהיר נתניהו כי בניגוד לדבריו של שר החוץ אלי כהן, נגיד בנק ישראל הוא דמות עצמאית שאינה כפופה לממשלה ולא מקבלת הוראות מהשרים. הבהרה נוספת נדרשה בזמנו להתבטאות של שר האוצר סמוטריץ', "את חווארה צריך למחוק". גם כאן נאלץ נתניהו לנקות ולהסביר: "שר האוצר הבהיר שלא הייתה לו שום כוונה לפגיעה בחפים מפשע או לענישה קולקטיבית".
כאמור רצף ההבהרות הללו משמשים כחומר בעירה עבור מתנגדיו של נתניהו, הטוענים כי הוא איבד שליטה על שותפיו במפלגה ובקואליציה. בחלק מהמקרים אכן הם צודקים, אולם ברוב המקרים, הם אלו שמייצרים כאמור את האש ומכאן נדרשת הבהרה, כדי למנוע התלקחות גוברת ומיותרת.
היסטוריה של מפגשים טעונים בין נשיאי ארצות הברית לראשי ממשלות ישראלים
תשעה חודשים המתין נתניהו לפגישה עם הנשיא ביידן. גם כאשר היא התקיימה בסוף, היא לא נערכה בבית הלבן, אלא במהלך דיוני עצרת האו"ם. הדבר גרם כמובן ליריביו לסנוט בו על "הפגישה בשולי הוועידה", ועל כך שביידן נמנע מלהזמינו לפגישה בחדר הסגלגל כמקובל.
מסתבר שנתניהו אינו ראש הממשלה הראשון, שנמנעה ממנו פגישה בבית הלבן עם נשיא ארה"ב. הקדים אותו דוד בן גוריון, שהמתין 7 שנים כדי להיפגש עם הנשיא דוויט אייזנהאואר. רק בשנה השמינית לכהונתו ב-1960, ניתנה לב"ג ההזדמנות להיפגש עמו.
בן גוריון היה בן 73 בפגישתו ההיא עם אייזנהאואר, כגילו הנוכחי של נתניהו בפגישתו עם ג'ו ביידן. הפגישה של ב"ג עם הנשיא האמריקאי הייתה חצי שנה לאחר ניצחון הבחירות הגדול ביותר של מפא"י דאז, כאשר קיבלה 47 מנדטים בבחירות לכנסת הרביעית. סיסמת הבחירות של ב"ג הייתה: "הגידו כן לזקן" (לא מומלץ למקורביו של נתניהו, להציע לו סיסמא דומה לבחירות הבאות).
אייזנהאואר מהמפלגה הרפובליקאית, שהתייחס לישראל בחשד ובצינה, היה אז בן 70 והיו שייחסו את הסכמתו לפגישה עם ראש ממשלת ישראל בניצחונו הגדול של ב"ג ומפא"י. הנשיא האמריקאי וגם ראש ממשלת ישראל היו אז פופולריים מאד בבית ובחוץ והפגישה ביניהם הייתה מוצלחת.
בהמשך זכה ב"ג להיפגש עם נשיא אמריקאי נוסף, הפעם מהמפלגה הדמוקרטית, ג'ון קנדי, שגבר בבחירות על ריצ'רד ניקסון המועמד הרפובליקני. השניים – קנדי וב"ג נפגשו פעם אחת בלבד בניו יורק ולא בבית הלבן. הנשיא האמריקאי נמנע מלהזמין את ראש ממשלת ישראל לוושינגטון עקב היחסים הרעועים בגלל בניית הכור בדימונה, נושא שגרם להעכרת היחסים בין ארה"ב לישראל.
בהמשך כאשר קנדי נרצח, החליף אותו הנשיא לינדון ג'ונסון, שנקט במדינות מקרבת והזמין את יורשו של ב"ג, לוי אשכול, לפגישות בבית הלבן. הכימיה ביניהם הייתה מיוחדת ובני הזוג אשכול הוזמנו גם לביקור בבית הפרטי של ג'ונסון בטקסס.
ראש הממשלה הנוכחי נתניהו, מתקשה להסתדר עם נשיאים דמוקרטים. ביידן אינו הראשון. קדמו לו הנשיאים קלינטון ואובמה, שלא חיבבו אותו בלשון המעטה. התפנית הייתה בעידן הנשיא הרפובליקני טראמפ, שחיבב אותו מאד. בהמשך כאשר נתניהו התקשר לברך את בידן על ניצחונו, כעס עליו טראמפ ומאז הפכו יחסיהם לצוננים.
יש להניח שאם טראמפ יחזור לבית הלבן, ישובו היחסים בין השניים לתקנם. טראמפ תמיד העריץ את נתניהו, ולשניהם יהיה אינטרס להתקרב זה לזה. נתניהו שקורא את הסקרים ורואה מאבק צמוד בין ביידן לטראמפ, לבטח מחכה לשינוי בבית הלבן. אם זה יקרה, הוא לא יצטרך לחכות זמן רב לפגישה עם הנשיא הבא בבית הלבן.
ראיון בכפפות משי: כך נהגה התקשורת עם מי שכינה את הציבור החרדי כ"סרטן"
אם מישהו עוד תלה תקוות בחדשות 12 ככלי ל"תקשורת הוגנת" הגיע הראיון המביך של אחד המגישים הבכירים בערוץ (עודד בן עמי) עם המטנף רון קופמן, והוכיח שוב עד כמה הדרדרה התקשורת ועד כמה היא מגלה סובלנות רק כלפי צד אחד בלבד.
קופמן (המכונה קוף), כינה את הציבור החרדי כ"סרטן", והגם שנאלץ להתנצל ולומר כי התכוון להנהגה (הפוליטית) שלה ולא לכלל הציבור החרדי, הרי שבדבריו דיבר על "13 אחוזים" ובכך סימן את כלל האוכלוסייה החרדית ולא את המנהיגים כפי שניסה לומר.
אך טבעי היה שעודד בן עמי, שמנסה להיות ממלכתי ונוהג תדיר להטיף מוסר על כל דבר שחורג, על פי טעמו, מגבולות הטעם הטוב, יקיים ראיון נוקב עם קופמן ויעמידו על מקומו. אולם הראיון שערך עמו התנהל בעדינות, תוך הגדרת הדברים שקופמן אמר כ"אמירה בעיתית ו"לא מוצלחת". בן עמי גם לא הזכיר לקופמן התבטאויות קודמות ושערורייתיות שלו ובקיצור נהג בו בכפפות של משי.
שעות ספורות אחר כך הפגינו אנשי שמאל בת"א נגד שני אנשים מוכרים מהציבור הדת"ל ראש המכינה הקדם צבאית בעלי, הרב יגאל לוינשטיין ויו"ר ארגון "ראש יהודי" ישראל זעירא וניסו לתקוף אותם. כל חטאם היה שניסו לארגן תפילת נעילה בהפרדה ברחובה של עיר בכיכר רבין ביו"כ.
שני האירועים הללו עברו בשתיקה ארוכה של האופוזיציה. הראשון שיצא לגנותם היה בני גנץ, שכתב כי "הקריאות והפעולות על סף האלימות מההפגנה בתל אביב והאמירה המכוערת של רון קופמן, שטוב שחזר בו ממנה, מדאיגות וראויות לגינוי. מחאה חריפה ונחושה – כן. הכללות נגד ציבור שלם, הסתה ואלימות – מחוץ לגדר".
גנץ לא תיאר לעצמו את מנת הרותחין שיחטוף על הגינוי הזה מאנשי המחנה הקרובים אליו. בקטע הבא
קיצוני המחאה לגנץ: "אתה מחבל במאבק החשוב ביותר מקום המדינה"
בניגוד לבני גנץ, שגינה את שני האירועים לעיל, מילא יו"ר יש עתיד, יאיר לפיד את פיו מים בכל הקשור לאירוע בת"א ולדברי קופמן. ביש עתיד גינו בגדול אלימות, אך לא ירדו לפרטים, לבטח לא הזכירו את קופמן או את אירוע האלימות בתל אביב. הגדילה לעשות יושבת ראש מפלגת העבודה (הלא רלוונטית), מירב מיכאלי, שלא רק שסירבה לגנות את האירוע בת"א, אף הצדיקה אותו.
מי שיצאו בתקיפות נגד הודעת גנץ, היו ראשי המחאה ובראשם קוסטה בלאק הידוע כאיש שמאל קיצוני, שטען כי גנץ פוגע במחאה ואף כינה אותו בקריאות גנאי.
"תקשיב גולם", כתב קוסטה לגנץ, "מי שמפעיל אלימות כלפי הציבור הליברלי זה האנשים שאתה מתרפס בפניהם. כל ניסיון שלך לייצר איזו סימטריה מזויפת, כי זה מה שאמרו לך היועצים שלך, הוא יריקה בפרצופם של מאות אלפי פטריוטים שנלחמים ברחובות כבר תשעה חודשים. אתה פשוט מחבל במאבק החשוב ביותר מקום המדינה".
פעיל השמאל הקיצוני המשיך ותקף את גנץ במילים קשות: "אתה כל כך טיפש שאתה אפילו לא מסוגל להבין כמה נזק אתה גורם למחנה הליברלי בהתנהלות הדבילית שלך, בנרמול שאתה עושה לנתניהו ולממשלת החורבן שלו שמחריבה כאן כל חלקה טובה, ובשתולים כמו מתן כהנא שהבאת לתוך המחנה שלנו. אל תפריע לנו לעשות את מה שאתה, לפיד ומיכאלי הייתם אמורים לעשות. את הגינויים העלובים שלך תשאיר לכהניסטים, לשורפי הכפרים ולמחריבי המדינה. הימים בהם הרכנו ראש – נגמרו. וכדאי מאד שתבין את זה מהר".
הצטרף לדברים פעיל המחאה משה רדמן, שכתב גם הוא מילים קשות נגד גנץ, וציין כי הוא מחבל במחאה.
הנה לנו הוכחה ממשית, כיצד הגולם קם על יוצרו ומשתמש עתה במילים "גולם" כלפי גנץ.
הטור נכתב ופורסם עבור מדור "מקור נאמן" בעיתון יתד נאמן
נתניהו עצמו ירה לעצמו ברגל לאחר שעצר את חוק העמותות שנועד להציל את המדינה מכף שמממומן משונאי ישראל, הלואי שלפחות עכשיו יתחיל ק צ ת להתעורר