הסכמי השלום בתקופת בן שבת, הם ללא ספק גולת הכותרת של כהונתו, אבל גם על הנושאים הביטחוניים, הוא יכול לחבר ספר עב כרס. הדיונים הארוכים, המלחמות שבין המלחמות והשליחויות הסודיות, הן רק חלק מהמאבק על הביטחון של ישראל.
בימים האחרונים, כשהזירה הביטחונית מדרום חוזרת לבעבע, והצפון רותח מזה תקופה, כשהמאבק באיראן נמצא שוב על סדר היום, ביקשנו לשמוע את דעתו גם בנושא הזה.
כראש המל"ל לשעבר, אתה רואה היום את הגבולות הולכים ומתחממים מצפון ומדרום, האם ישראל לקראת מערכה רב זירתית?
בן שבת: "ראשית ועם כל הזהירות, אני סבור שהמאזן האסטרטגי של ישראל הוא חיובי, מבחינה מדינית, ביטחונית וכלכלית. ב"ה, לא אלמן ישראל. אמנם יש התחממות ואויבינו שואבים עידוד מהקרע הפנימי בינינו, אך הם גם יודעים שבשעות מבחן אנו מתלכדים ועומדים יחד נגד מבקשי רעתנו. אכן, האיומים מגיעים מכמה זירות שאיראן ושלוחיה מנסים לספק להם מטריה ולייצר ביניהם תיאום, אך ישראל נערכת גם למצבים כאלה".
עד כמה האיום מצד חיזבאללה הוא אכן משמעותי וקרוב לפיצוץ כפי שהם מאיימים?
"רצף ההתגרויות מצד חיזבאללה מעיד על ביטחונו העצמי הגובר של נסראללה, שלא רק מחריף את איומיו הפומביים – אלא גם מגביר את המתיחות לאורך הגבול ומותח את החבל מול ישראל. כלל לא בטוח שהוא מעוניין במלחמה עם ישראל, אך מה שברור הוא שכיום נסראללה פחות נזהר מפני האפשרות להידרדר לכך".
בן שבת מזהיר כי "נסראללה מזהה הזדמנות לשפר את מאזן ההרתעה שנוצר מול ישראל. זאת בעקבות המשבר הפנימי החריף הפוקד אותה ולנוכח הגישה המכילה מצד צה"ל, המהווה בעיניו עדות לחוסר רצונה של הממשלה להידרדר לעימות צבאי. על בסיס הערכה זו, הוא פועל בתהליך מדורג ושיטתי להסיר את הריסונים שנכפו עליו לאורך השנים, ואגב כך גם לחזק את מעמדו הפוליטי בלבנון".
ויש לו ביקורת גם על ההתנהלות הביטחונית, של הממשלה. "האופן שבו הגיבה ישראל עד כה להתגרויות רק עודד את נצראללה להמשיך בהן, ואף להסלים. כשכך הם פני הדברים, אין ברירה אלא לנקוט פעולות שיגרמו לנסראללה לכבוש את תאבונו.
על ישראל להמשיך את בניית המכשול לאורך הגבול, ולא לגלות סובלנות לפרובוקציות שמיועדות לשבש את פעילותה. נכון להטיל על מערכת הביטחון להכין פעולות נקודתיות, גם חשאיות, שיסמנו לנסראללה כי מיצה את סבלנותה של ישראל ויזכירו לו וללבנון את המחירים ששילמו בהרפתקה הקודמת בימי מלחמת לבנון השנייה".
מאז שסיימת את תפקידך, ישראל יצאה לעוד כמה מבצעים בעזה. תקיפות ומטרות שבלתי נגמרות ובכל זאת הם ממשיכים בשלהם. האם לא ניתן להכריע את חמאס?
בן שבת: "היעד האסטרטגי של ישראל ביחס לרצועה הוא להביא לכך שאזור זה יהיה מפורז ביטחונית ולא ישלט ע"י גורם עויין. כל עוד רצועת-עזה נשלטת ע"י חמאס עומדות בפני ישראל שתי חלופות: האחת – כיבוש הרצועה במבצע צבאי רחב ועמוק, והחלפת השלטון. מחיריו של מבצע כזה הם גבוהים ובסופו נעמוד בפני השאלה: מי יקבל את השליטה על האזור הזה?
אין בנמצא גורם שיש לו גם את הרצון וגם את היכולת לכך ואילו שליטה ישראלית תהיה כרוכה מחירים כבדים נוספים לאורך זמן. כל זה מעמיד בסימן שאלה את כדאיותה של החלופה הזו לישראל".
לדברי ראש המל"ל לשעבר, "החלופה השניה היא זו שמכונה 'תפיסת הסבבים' – שימור השקט ע"י הרתעה שמושגת בסבבי-הלחימה, תוך מאמץ לצמצם את משכו של כל 'סבב' ולרווח ככל הניתן בין הסבבים ותוך שימוש בשגרה, במנופי-לחץ ותמריצים, שיגדילו את מחיר ההפסד ויהפכו את ההתקפות על ישראל לבלתי כדאיות. זוהי הגישה המאפיינת את המדיניות הישראלית הנוכחית.
חולשתה של האסטרטגיה הזו היא שהשקט לעולם יהיה זמני ושברירי. הוא יחזיק מעמד עד לרגע שבו היריב יחוש שכדאי לו להפר אותו, כדי לשפר את מצבו.
כדי להרחיק את הסבב הבא ולהשפיע על עוצמתו כשיגיע, ישראל צריכה להעצים את המחיר שהיא גובה בכל סבב, לעשות בשגרה שימוש מושכל במנופי לחץ ובתמריצים– כדי להגדיל את מחיר ההפסד ולהשפיע על המוטיבציה, לנהל מערכה שיטתית, בפרופיל נמוך, לבלימת ההתחמשות בעזה.
בעת הזו, לנוכח מאמצי החמאס בעזה להגביר את הפיגועים בישראל ולנוכח האלימות בגדר הגבול, אני סבור שיש למנוע לחלוטין כניסת פועלים מעזה לישראל ולהגביר את הסנקציות האזרחיות. אסור לאפשר לחמאס לחדש את דפוס הפעולה של עימותים בגדר הגבול ושיגור בלוני תבערה וכד' לעבר ישובי העוטף. צה"ל צריך לפעול בנוקשות כבר עתה כדי לבלום את התופעה בראשיתה".
כשמדברים על מלחמה רב זירתית, אי אפשר שלא להתייחס גם לקיני הטרור ברחבי יו"ש, כאלו שלא היו מאז חומת מגן. שוב ושוב עולה הדרישה לצאת למבצע 'חומת מגן 2' בקרב ראשי ההתיישבות, אך נדמה כי לא כולם שותפים לדרישה זו. כששאלנו את ראש המל"ל לשעבר בן שבת בנושא, הוא השיב במשנה סדורה.
"היעד הביטחוני של ישראל הוא לסכל כוונות פיגוע ולמנוע התבססות של תשתיות טרור. את זה היא נדרשת להשיג כל הזמן, בפעילות שיטתית ונחושה. מערכת הביטחון צריכה לקבוע את דרך הפעולה בהתאמה למטרות ולתנאים ולא להיצמד לדפוס כזה או אחר. במקומות שבהם קיים איום על חופש הפעולה של ישראל, נכון לפעול באופן רחב יותר כדי להסירו ולאפשר את הפעילות השגרתית" הוא אומר.
המלחמה מול הפלסטינים בתחומי יו"ש, כבר מזמן לא רק שם והיא אף זולגת לכל האזור. טפטופי הירי, הכושל או המוצלח, מג'נין לעבר יישובי עוטף ג'נין, מעוררים שוב את השאלה כיצד על ישראל לנהוג בעניין.
"נדמה לי שהמערכת מבינה את הסכנות ומתייחסת לכך בחומרה. כולנו בוגרי רצועת-עזה. ראינו כיצד האוייב התחיל את הדרך בתחום הרקטות ולאן הוא הגיע. אסור לאפשר תהליך כזה ביו"ש" הוא קובע בנחרצות.
בן שבת מתייחס גם לאמירות לפיהן 'חיזוק הרשות הפלסטינית הוא אינטרס ישראלי' ולא חוסך בביקורת למרות שהרשות הפלסטינית היא 'עובדה מוגמרת', כדבריו. "האינטרס הישראלי הוא חיזוק ישראל! הרשות הפלסטינית היא עובדה קיימת, החסרונות והמחירים מוכרים וידועים, באופן שאין טעם להשחית על כך מילים. אילו נערכה בחינה יסודית של מאזן הרווח וההפסד מכך, לא בטוח שהכף הייתה נוטה לצד החיוב. על כל פנים, אנחנו לא בדיון של לכתחילה אלא בדיעבד ובמצב כזה – עלינו לעשות כל מה שנדרש כדי למנוע פיגועים, לסכל תשתיות טרור, להגן על האינטרסים הלאומיים שלנו, להבטיח את שלום אזרחינו, ולאפשר שיגרת חיים. מבלי להטיל עלינו מגבלות שנובעות מהרשות הפלסטינית".
בעת האחרונה, אחד הנושאים המדוברים ביותר, הוא המעצרים המנהליים נגד מתיישבים, שעליהם חתום שר הביטחון יואב גלנט, שהיחס כלפיו בהתיישבות, קשה עד קשה מאוד. המתיישבים טוענים שהצבא עסוק ברדיפה אחר מתיישבים במקום הגנה עליהם ובצה"ל מדברים על תגי מחיר, ועוד שמות מכובסים כאלו ואחרים.
כששואלים את בן שבת על כך, הוא מתנסח בזהירות. מאז הקמת המדינה לא היו כל כך הרבה עצורים מנהליים בו זמנית. האם נוער הגבעות הקצין, או שאכן נעשה איתם עוול, או אולי יש דרך אמצע?, אתה מצליח להבין את תחושות המתיישבים נגד שר הביטחון, בכירים בצה"ל ובשב"כ?
"אינני מצוי כיום במידה שמאפשרת לי להביע עמדה מבוססת. ככלל, אפשר לומר שככל שהמצב הביטחוני חמור יותר – כך גדל התסכול וגדלה המוטיבציה מצד גורמים קיצוניים לפעול. כמובן זה גם יוצר תגובה מעגלית".
נושא נוסף שעמד בראש סדר היום בכהונתו של בן שבת, ולשם שינוי נמשך גם בימים אלו, הוא המאבק באיראן גרעינית.
איראן כבר בנקודת האל חזור בכל הנוגע ליכולות גרעיניות?
איראן התקדמה בגרעין והיא קרובה למעמד של מדינת סף גרעינית. יש כאלה שסבורים שהיא כבר כזו. לפני כמה חודשים חשף שר הביטחון כי איראן צברה חומר מועשר ברמה של 20% ו־60%, שיכול להספיק לחמש פצצות גרעיניות'. הוא הגדיר את מצבה של תכנית הגרעין כמי שנמצאת "בשלב המתקדם ביותר שבו היתה אי־פעם".
האם לישראל יש יכולת לפעול גם ללא ארה"ב, כדי לנטרל את האיום הזה?
"לא אתייחס להיבטים מבצעיים. אזכיר רק את הצהרתו של ראש הממשלה לפיה ישראל לא תאפשר לאיראן להיות עם גרעין צבאי".
עד מתי ניתן יהיה למשוך את המלחמה הקרה עם איראן?
"ממשל ביידן, שביקש להנמיך את פרופיל הבעיה האיראנית ולהרחיק את סכנת העימות הצבאי עימה, רואה כיום באופן מוחשי את תוצאות מדיניותו: ביטחון עצמי גובר מצד איראן, ובעקבותיו פעילות מתריסה בתחום הגרעין, סיוע לרוסיה בכטב"מים ללחימתה באוקראינה והגברה משמעותית של מאמצי הטרור ברחבי העולם, מתוך התחושה שהיא לא תשלם על כל אלה מחיר ממשי" משיב בן שבת, תוך שהוא מותח ביקורת מכובדת, אך נוקבת.
"המשטר האיראני פועל להגשים את החזון הקיצוני שלו. הוא מפעיל את התמנון הטרור ואת רשת המליציות העניפה. הוא גם חותר למחוק את ישראל מהמפה. ישראל אינה יכולה לעמוד מנגד כשישות כזו בונה את כוחה ומנסה להקיף אותה (את ישראל) בטבעת של גורמי חזית.
החשש האמריקני מפני הסתבכות צבאית במזרח התיכון, שמהווה יסוד משמעותי במדיניות המרוסנת של ממשל ביידן כלפי איראן, עלול להוביל בסופו של דבר לתוצאה ההפוכה: התלקחות אזורית כתוצאה מדינמיקה של פעולה ותגובה, שבה ארה"ב לא תוכל לעמוד מנגד" הוא מנתח.
