מעשה נורא: "הסוכה שומרת על הבית" | הרב יוסף זאב

הסיפור מתחיל לפני חמש עשרה שנים בשנת תשס"ה.
מספר לי אחד התלמידים : זכיתי, ואיני יודע למה ובאיזו זכות, להיות אברך וללמוד בכולל לפחות שמונה שעות ביום. באותה תקופה לא היו הרבה אברכים באשקלון, העיר שבה אני גר, וכל האברכים הכירו זה את זה. זאת בניגוד למצב היום, שברוך ה' יש כולל בכל פינה ותלמידי חכמים נמצאים בכל רחבי העיר ומרביצים תורה לבעלי הבתים. רכשנו דירה נאה קרוב לכולל. השכנים קיבלו אותנו בחביבות והאווירה הייתה נפלאה. בחג הסוכות של אותה שנה חיפשתי מקום שבו אוכל לבנות את הסוכה סמוך לדירה שבה אנו גרים. המקום הקרוב ביותר נמצא בחניה הכפולה של אחד מדיירי הבניין. ניגשתי אליו וביקשתי את רשותו לבנות את הסוכה בחניה שלו. להפתעתי השכן [שבאותם ימים היה רחוק מאוד מתורה ומצוות] התרגש מאוד ואמר: "אני מוכן להחנות את הרכב שלי ברחוב הסמוך. כבוד הרב [כך הוא כינה אותי תמיד, אף על פי שאיני רב כלל ואני אף רחוק מאוד מלהיות רב] יכול לבנות את הסוכה בחניה שלי". לעולם לא אשכח את חג הסוכות הראשון בבניין שבו אנו גרים. השכנים שלנו הצטופפו בסוכה ושמעו דברי תורה בצמא. לאחר חג הסוכות הקפיד אחד השכנים ללמוד איתי הלכות כל ערב, ותוך זמן קצר הוא שב בתשובה שלימה. חלפה לה שנה ביעף, ושוב התקרב חג הסוכות. השכן החביב [בעל החניה…] פנה אליי מיוזמתו ואמר: "כבוד הרב לא שוכח, בבקשה גם השנה תבנה את הסוכה אצלי בחניה". חיבקתי אותו בחום ואמרתי לו שהוא יהודי נפלא. אותו חג היה מרומם. שוב הקפידו השכנים להתארח בסוכה בכל יום ולשמוע דברי תורה. שמתי לב שהשכן החביב בעל החניה מתעניין במצוות החג יותר מהרגיל ושואל שאלות חשובות מאוד. הוא שימח אותי מאוד.
נדלג קצת בזמן ונגיע לימים של חג הסוכות תשס"ח.
באותם ימים היה קצת מסוכן להסתובב ברחובות, מכיוון שהשכנים שלנו מהעיר עזה החליטו שלא מתאים להם שנישאר בחיים ורצו להרוג אותנו בכל מחיר. הם החלו לירות על העיר שלנו טילי גראד וקסאם. באותם ימים לא היו אזעקות ולא כיפת ברזל. כל טיל שהערבים היו יורים היה נופל איפה שנופל, ומי שהיה בקרבת מקום היה צריך לשמוע את השריקה של הטיל ולמצוא מחסה. זה באמת היה מפחיד. אבל כשהתקרב חג הסוכות הטילים לא עניינו אף אחד. להיפך, באותו חג נבנו סוכות רבות יותר מבשנה רגילה. באותה שנה השכן החביב [בעל החניה] כבר עשה את צעדיו הראשונים כבעל תשובה. אמרתי לרעייתי שהשנה כנראה נצטרך למצוא מקום אחר לסוכה, כי ברוך ה' בעל החניה בוודאי ירצה לבנות את הסוכה שלו בחניה שברשותו. רעייתי הנהנה בהסכמה. מצד אחד המקום היה נוח מאוד, אבל מצד שני יש שמחה גדולה לשכינה – עוד יהודי מתחזק באמונה. אבל מחשבות לחוד ומציאות לחוד. להפתעתי המוחלטת אמר שכני היקר: "כבוד הרב, אני מקווה שאין לך תוכניות אחרות. את הסוכה שלך אתה בונה אצלי בחניה". הייתי מופתע. "אבל השנה גם אתה בונה סוכה! איפה תבנה אותה?" שאלתי. השכן היקר ענה: "כבוד הרב, אל תדאג לי, אני אמצא מקום, העיקר שאתה 'תקדש' לי את החניה. הסוכה שלך שומרת לי על הבית". צחקתי בקול. איזו תמימות של יהודי יקר. חג הסוכות היה נפלא, אך הערבים מהדרום הגבירו את קצב הירי. כמעט מידי יום היו נופלים על העיר שלנו אשקלון כל מיני מעופפים מלאים בחומר נפץ שיצרו בהלה מובנת אצל כולם. בנר השמיני של חג החנוכה התפלל כל עם ישראל לשלומם תושבי הדרום במבצע עופרת יצוקה. על העיר שלנו נורו טילים רבים, וחלק מהם התפוצצו ממש על בתי מגורים, אבל ברוך ה' שעושה ניסים לעמו ישראל. אין דרך להסביר את ההשגחה של אבינו מלכנו על ילדיו. באחד הלילות הקשים של אותה מלחמה שמעתי רעש חזק של חבטה. לא ידעתי מה פשר הרעש. בבוקר נחרדנו לגלות טיל שנפל בשלימותו לחניה של שכני היקר, ולמזלנו הוא לא התפוצץ. אם הוא היה מתפוצץ היה מתרחש אסון נורא. שכני היקר חיבק אותי ואמר: "אתה רואה, כבוד הרב ? אמרתי לך שהסוכה שלך מקדשת את החניה. אם לא היית בונה את הסוכה בחניה הטיל היה מתפוצץ". חייכתי אליו ושוב אמרתי: איזו תמימות של יהודי יקר. בוודאי הנס התרחש בזכות התמימות שלו.
השנים חולפות ביעף, והגיעה שנת תש"פ. הילדים שלנו גדלו, וחלק מהם כבר הפכו להורים בעצמם. עם השנים הפך השכן היקר לתלמיד חכם צדיק, והוא מזמן עקף אותי בידיעותיו בתורה. באחד הערבים נכנס השכן היקר לביתי והציע את הבן שלו כשידוך לבת שלי. רעייתי שמחה מהרעיון. הילדים נפגשו והקימו בית נאמן בישראל. התחלנו להתארגן לחתונה וקבענו תאריך, וככל שעברו הימים הבנו שחתונה רגילה לא תוכל להתקיים בגלל הוירוס. חתונה אסור לבטל, ועם כל המגבלות היינו צריכים למצוא מקום לקיים בו את החתונה. השכן הצדיק שלי אמר: "כבוד הרב [הוא עדיין מתעקש לקרוא לי כך], אני חושב שאני יודע איפה כדאי לקיים את החתונה". "היכן ?" שאלתי. הוא הצביע על החניה ואמר: "החניה שלי היא מקום של קדושה. בכל שנה כבוד הרב בונה שם את הסוכה ומקדש את המקום. זוכר שלפני שתים עשרה שנה נפל טיל ולא התפוצץ ? זה הכול בזכותך". להפתעתי הזוג הצעיר די שמח מההצעה ונערכה חתונה משמחת בחניה ה"קדושה"
אז השנה ביום ראשון ט"ז תשרי תשפ"ד זיכינו לעשות את ברית בסוכה של הרב [ זה היה פשוט לא חיפשנו מקום אחר ]
"אַשְׁרֶ֨יךָ יִשְׂרָאֵ֜ל מִ֣י כָמ֗וֹךָ עַ֚ם נוֹשַׁ֣ע בַּֽיקֹוָ֔ק מָגֵ֣ן עֶזְרֶ֔ךָ" דברים ל"ג, כ"ט
אַשְׁרֶ֨יךָ יִשְׂרָאֵ֜ל – לאחר שפרט להם הברכות אמר להם: מה לי לפרוט לכם הכל שלכם [רש"י]. הקב"ה אומר לישראל, אחר שהבטחתי לכם את כל הברכות שבעולם, אם תעסקו בתורה ובמצוות, – אשריכם ישראל כל הברכות שלכם ! וכי שייך עדיין לתהות ולשגות בדמיונות על הבלי העולם הגשמיים ? מחדד מרן הגאון רבי לייב חסמן זצ"ל, אף אם יגברו על האדם רצונותיו ותאותיו, אבל אחר שהקב"ה אמר 'אשריכם ישראל' הכל שלכם
"עם נושע בה' מגן עזרך", הרי האם שייך לתהות כלל בדמיונות שוא ותעתועים?
אנו פותחים בכל חג ומועד את תפילת שמונה עשרה בברכת 'אתה בחרתנו מכל העמים אהבת אותנו ורצית בנו ורוממתנו מכל הלשונות וקדשתנו במצותיך', להדגיש את השמחה העצומה שהקב"ה בחר בנו והוא מגן ישענו ועזרנו. זו אולי הסיבה שקוראים פרשת 'וזאת הברכה' בשמחת תורה, להדגיש את השמחה העצומה שיש לעם ישראל שהקב"ה בחר בנו ונתן לנו את התורה ואת כל הברכות הכלולות בה, כי אנחנו עם מרעיתו וצאן ידו, ולנו אמר 'אשריכם ישראל הכל שלכם', מעתה תפרוץ שמחת התורה בכל עוז בלבו של כל יהודי ויגיל וישי שבזאת התורה אשר נתן ה' לעמו ישראל.
מרן הגאון רבי יחזקאל סרנא זצוק"ל ראש ישיבת חברון, היה מרבה לחזור בישיבה על דברי הרמב"ן בפרשת יתרו, על דברי הפסוק בתהילים "הים ראה וינוס הירדן יסוב לאחור ההרים ירקדו כאילים גבעות כבני צאן"
ואומר הרמב"ן כמו שתחילת הפסוק שנאמר על קריאת ים סוף והירדן, הוא אמת לאמיתה ולא נכתב בלשון משל ושנינה, שהרי כולנו יודעים שהיתה קריעת ים סוף והירדן, וקרה שינוי הטבע הענק הזה, כמו כן סוף הפסוק "ההרים ירקדו כאילים גבעות כבני צאן" שנאמר על זמן קבלת התורה, הוא אמת לאמיתה ולא משל ושנינה. וזה היה ר' יחזקאל זצ"ל חוזר ואומר תראו איזה שמחת גדולה היתה בעולם, כל ההרים והגבעות בכל רחבי העולם, האורסט בנאפל האלפים בצרפת הרי אורל ברוסיה, יחד עם החרמון והתבור בישראל, פצחו כולם בריקוד אחד ענק ומשותף פשוטו כמשמעו, 'הורה', וכן כל הגבעות ברחבי העולם עשו 'ריקוד' אחד גדול מרוב שמחה ! לדמיין מה היה בעולם באותו זמן ? הידיעה הזו דיה בשביל לחזק בלבנו את הרצון והשמחה במה שזכינו שהקב"ה נתן לנו את התורה ונותן לנו בכל שנה ושנה מחדש את האפשרות לקבל את התורה. מה באמת ענין השמחה של ההרים והגבעות? וכי הם לומדים ומקיימים את התורה ? עד כדי כך שהם ארגנו בכל העולם ריקודי חוצות בכל מדינה?
תשמעו טוב מה כותב המהר"ל, שכל מעשה בראשית היה תלוי ועומד עד מתן תורה, ומשנתנה תורה ניתן סדר בעולם ובכל מעשה בראשית, יש תורה יש סדר בעולם, אין תורה יש חורבן בעולם, אתם שומעים, אין אין תורה אז אין סדר בעולם ומגיעים חורבנות, ובמקום שההרים והגבעות ירקדו כאילים, אז ההרים והגבעות ירעדו כעלים. ההרים והגבעות רקדו כאילים בעת קבלת התורה, כי עד אז לא היה להם קיום כלל והם היו תלויים ועומדים, ומשניתנה תורה יש סדר בעולם וההרים והגבעות וכל מעשה בראשית עומד וקיים, אבל כל עוד יש תורה, וכשאין תורה חורבן והרס בעולם רח"ל. מעתה ברור ! כי כל הברכות וכל השפע שנתן הקב"ה בעולם להשפיע לאדם, תלוי הוא בלימוד התורה "אשריכם ישראל שהכל שלכם" אם תלמדו תורה כל השפע שלכם ומתקיים בזכותכם. נגיל ונשיש בזאת התורה כי היא לנו עוז ואורה !
הדברים לעילוי נשמת מור אבי מאיר חי בן גולי'ט זצוק"ל
חג שמח
ושבת שלום ומבורך
הרב יוסף זאב
הישיבה הגדולה תל ציון