הכול שוב חוזר: המחדל, השאלות הקשות וחוסר האונים

50 שנים בדיוק לאחר אותה מלחמת יום הכיפורים, חוזרת התחושה בקרב מי שחווה אז את המלחמה הקשה: הכול שוב חוזר. המחדל, השאלות הקשות, תחושת חוסר האונים, הידיעות מהשטח שזורמות, התיעודים המזעזעים, והזעקות של הנפגעים.

ריבוי העובדים הזרים באזורים החרדים יחד עם גורמי הרפואה השונים הצמודים מוקף תפקידם לכל התראה וקריאה, גרמו לכולם לדעת כבר אתמול את מה שמתחולל בזירת הדרום. הלב היה באותן שעות עם "אחינו בני ישראל הנתונים בצרה ובשביה". הדיווחים שהגיעו היו קשים ומזעזעים, והתחושה כאמור דמתה מאד לתחושה שמלווה רבים מאתינו מאז מלחמת יום הכפורים תשל"ד.

הכישלון באותה מלחמה עם קריסת קו בר לב ונפילת המעוזים, מזכיר באופן מוחלט את קריסת גדר ההפרדה בעזה. קשה להימנע מההשוואה הזו. מדינת ישראל שוב נתפסה בהפתעה גמורה. יחד עם הגדר הקורסת, קרסו עוד כמה תפיסות, שלבטח ייחקרו עד תום.

התפיסה המרכזית הייתה שהחמאס לא מעוניין במלחמה. זאת למרות שכל הסימנים הראו אחרת. בשבועות האחרונים הגיעו תמונות מעזה כיצד החמאס מתאמן בגלוי על חציית הגדר, השתלטות על ישובים, חטיפת חיילים ואזרחים, וניסיונות ירי לעבר היום. בישראל פירשו זאת כאימונים זוטרים של "קייטנת ילדים".

ההנחה הייתה שהחמאס לא מעוניין בהסלמה. באופן זה הצליח החמאס להרדים את המודיעין הישראלי. הקונספציה הייתה שהחמאס רוצה את עזה רוגעה ולכן אפשר לאשר את המענקים הכלכליים מקטאר ועוד הקלות כלכליות, שימנעו מהחמאס לצאת לעימות.  

המודיעין הצבאי היה שבוי לחלוטין בתפיסה הזו, ולכן גם כאשר הגיעו ידיעות ותמונות בלילה, שעות נוספות לפני תחילת המתקפה, על ההכנות של החמאס, עדיין לא ידעו לפרש את התמונה כהוויתה. עד כדי כך טעו בתפיסה, בדיוק כפי שהיה במלחמת יו"כ כאשר הגיע המידע על ההכנות של מדינות ערב לפתוח במתקפה.

ואכן ההפתעה הייתה מוחלטת, בשעה 6 וחצי בבוקר כאשר המתקפה החלה. כל תפיסת המכשול שתואר כבלתי עביר הוכרה כמשענת רצוצה. המכשול נפרץ ללא שום קושי ויד מהרה הגיעו התמונות בהם נראים לוחמי החמאס, חלקם במדים שחורים וחלקם באזרחי, חודרים ללא שום קושי לישובים בעוטף עזה ומגיעים אפילו לערים רחוקות יותר בדרום. מי היה מאמין.

היעד הראשון של אנשי החמאס היה "אוגדת עזה". המחבלים חדרו למוצבים, חדרו לתוך המפקדה ושיתקו את יכולתך האוגדה לנהל את המלחמה. הקריאות של האזרחים המותקפים הגיעו למפקדה, אך לא היה מי שירים את הטלפונים. זה בדיוק מה שאפשר למחבלים להשתלט על הישובים לכבוש אותם. וכך במשך שעות ארוכות נראו המחבלים מסתובבים בישובים הישראלים באין מפריע.

התחקירים שלבטח יגיעו יצטרכו לבדוק את יוהרת המודיעין שחשב שתמיד תהיה לו יכולת התרעה מראש על פי הסייענים שיש לו בשטח. היוהרה הזו סימאה לחלוטין את אנשי המודיעין. והכישלון המודיעיני יעמוד במרכז האירועים שייחקרו.

כעת בפני הצבא והדרג המדיני ניצבת משימה בלתי פשוטה על אופי הפעולה הנדרשת. מדובר במצב שטרם היה כמותו בישראל מאז ומעולם, כאשר 24 השעות הקרובות הן הקריטיות ביותר. שלוש הנקודות שמטרידות את הדרג הצבאי ולבטח יילקחו בחשבון: המצב בצפון והאפשרות שהחיזבאללה יצטרף למערכה, המצב בערים המעורבות בישראל והחשש מ"שומר חומות 2" באמצעות מהומות אלימות מצד ערביי ישראל, וכמובן השבויים והנעדרים המוחזקים בידי החמאס. כל זה נלקח בחשבון לפני "פעולה לא מידתית" בעזה.

הטור פורסם הבוקר ב-'יתד נאמן'