בעיצומו של החג נכנסנו למציאות ביטחונית מלחיצה שבה מבוגרים וצעירים, הורים וילדים כאחד מתמודדים עם תחושות של דריכות, מתח, חשש וחוסר וודאות. מצד אחד, לרובינו יש תחושה שהמצב אינו בשליטתנו אלא מדובר במציאות חיצונית. מאידך, הניסיון מלמד שגם במצבים כגון אלה ניתן לייצר תחושה של ביטחון רגשי אשר תורמת לרווחה הנפשית שלנו, בעתות רוגע ובזמנים אחרים
- שליטה על כמות ועל אופן העברת המידע לילדים – כולנו זקוקים למידע על המציאות כדי להרגיש עם יתר מוכנות והתארגנות לקראתה. מבוגרים הרבה פעמים משיגים תחושה של וודאות דרך חיבור רציף לערוצי החדשות. ילדים חשופים למידע הזה ולרוב הוא נוטה להציף אותם. על ההורים לדאוג לקבל גישה למידע חדשותי תוך שימת לב מרבית שלא לחשוף את ילדיהם באופן לא מבוקר לכך, שכן מידע מדוד ומותאם, המתווך על ידי ההורים עצמם עוזרים ביצירת השגת בטחון רגשי אצל הילדים.
- מתן תוקף לרגשות ותמיכה בערוץ הרגשי – בתקופות כאלו עולים רגשות עם גוון שלילי, החל מחשש ופחד ועד לחוויה של אין אונים וחוסר ישע. לעתים הורים מרגישים צורך לשנות את המצב הרגשי של ילדיהם ולהביא אותם במהרה לחוף המבטחים של רגשות עם גוון חיובי. יחד עם זאת, ביטחון רגשי משיגים באמצעות מתן תוקף, הכרה ושיום של רגש. אנו כהורים לא צריכים בהכרח לשפר את המצב הרגשי של הילדים אלא להדגיש כי מה שהם מרגישים הוא טבעי ושאנו מחזיקים את הרגש ביחד: "אני מבינה את הדאגה שלך, טבעי לחשוש, גם אני דואגת לפעמים, חשוב שתרגיש שאתה לא לבד, הנה אני פה איתך, אנחנו ביחד".
- מתן לגיטימציה לבטא מחשבות של דאגה ולתפעל תסריטי פעולה קוגניטיביים – ברוב המקרים, במקביל להתעוררות של רגשות לא נעימים, חולפות בתודעה של הילדים מגוון של מחשבות מתוך דאגה. לרוב מה שמטריד ומעסיק אותם מאד מנורמל עבור ההורים ולא אחת ילדים מתביישים או נבוכים לשתף במחשבות שלהם והורים חשים שכדאי לדבר על המצב כמה שפחות. ביטחון רגשי ניתן להשיג תוך מתן היתר לילדים לבטא את מגוון המחשבות שלהם ולתת להם מענה מלא. למשל: "ומה אם לא נשמע את האזעקה בלילה?" ההורה יכול לענות: "כשם שכל בוקר אנו מתעוררים מצליל השעון המעורר, כך נתעורר מצליל האזעקה, אנו מיומנים לכך".
חשוב לזכור שלילדים יש יכולת לחשיבה מופשטת, אך עדיין זקוקים לחיבור מוחשי לפעולה ולעשייה בכדי להבין ולחבר בין הידע לבין תחושה של ביטחון. לכן מתרגלים איתם הליכה למרחב המוגן, חוזרים איתם על אפיון צליל האזעקה בשונה מצלילים מתריעים אחרים ומזכירים שתפקיד הצליל הוא לא להבהיל אלא לסמן תחילתה של פעולת הליכה למרחב מוגן.
- לתת תחושת יוזמה, שליטה ובחירה – לצד התמיכה הרגשית והנגשת תסריטי פעולה קוגניטיביים, חשוב מאד להשרות עמדה של מסוגלות ויכולת. ניתן לעורר בילדים עמדה כזו בכך שיחד חושבים על תפקיד ששמור להם: "מה דעתך שאתה זה שתדאג לקחת איתך את הבובה שלך למרחב המוגן?", "את רוצה לסדר איתי את הכיסאות בחדר שיהיה לנו נעים ולהביא משחקים?". מתן תפקיד לילדים מחבר אותם לכוחות, ליכולת ההתמודדות לחוויית היחד, השותפות והשייכות וכך ניתן להגביר את ביטחונם הרגשי.
- שמירה על סדר יום ועל חוויה של רצף והמשכיות – לפעמים במצבים כאלה נסדקת חוויית השגרה. לא אחת ילדים מבטאים תחושה של פרימת המבנה השגור להם בהצעות שנראות לנו שובבות: "אולי היום לא נצחצח שיניים ונעשה לילה לבן". הרבה פעמים מאחוריי הצעות כאלו מתחבאת חוויה של אימה מפורקן. שמירה על הכללים שמנחים אותנו בעת שיגרה היא חשובה לתחושת ההחזקה והיציבות עבור ילדים: "גם הערב, כמו כל ערב, נצחצח שיניים נלך לישון בזמן". כמו כן, השגרה מזמנת רגעים של חדווה, הומור, משחק והנאה וחשוב לשמר רגעים אלה.
- עיבוד התחושות לאחר סיום האירוע והחזרה לשגרה – עבור רוב המבוגרים, האיתות לחזור לשגרה הוא מידע על סיום המבצע. אצל מרבית הילדים אין כך הדבר, האירוע מסתיים כאשר הורים מציינים במפורש כי ימי השקט והיציבות חזרו וכי לא צריך להיות דרוכים יותר. יש לאותת במפורש על רוגע. מרבית הילדים זקוקים לפרק זמן לאחר האירוע בכדי לעבד את התחושות ובעיקר זקוקים למסר כי ניתן לוותר על דריכות ועל שליטת יתר: "לא נפספס שינוי במצב באם הוא יגיע, גם אם נהיה רגועים ונינוחים כעת וניתן לדבר על מה שהיה גם במצבי רוגע".
טיפ אחרון: כדאי להשתדל ולקיים את מרבית השיחות עם הילדים תוך שמירה על קשר עין, על גובה שווה ולפעמים גם החזקת ידיים.
שנדע במהרה ימים בטוחים ורגועים.
