"העולם השתנה": הפעיל החברתי משחזר את הרגעים הדרמטיים

מאיר ליוש, אסטרטג, תושב לוד כותב: בשעה 6:40 בשבת שמחת תורה בבוקר, אני שומע את האזעקה. עף מהמיטה כשהלב יורד לשם, מעיף את המשפחה ואת החברים האהובים שהיו איתנו בחג – לממ"ד. פיצוץ אחרי פיצוץ, אזעקה אחרי אזעקה. אני מבין מהר מאוד שהעולם השתנה. העייפות הכבדה אחרי שנרדמנו ב3, והקרינג' בשרירים מבהירים לי שהגוף שלי חזר למצב "שומר חומות". וזה סימן לא טוב. אני נחשף לטבח, כשכולם לא יודעים כלום. רץ החוצה לשכונה כדי לגלות שאנשים מבינים שקרה אבל לא את הגודל.

ע' ואני, יחד עם א', שלושתנו בארגון כבוגרי אירועי "שומר החומות" מבינים שהפעלת המערך אותו הכנו לשעה הזו, היא לא נצרכת, אלא קריטית. מהר מאוד נוסעים לרמלה, מארגנים אותם, ומתחילים לעבוד על שאר הארץ. בשעת הצהריים, מתכתב עם עמית סגל ושולח לו ולעוד, חברים כמו יותם זמרי אחי ולינון מגל ואראל סגל- קישור לגיוס מתנדבים. תוך דקות ספורות, מקבלים אישור מהבכירים במשטרה ומגייסים אלפי מתנדבים, חלקם הגדול חמושים, מתוך הבנה שגיוס המילואים הנרחב בו אחד אחד גויסו נושאי הנשק – ישאיר את המקומות ברחבי הארץ לבד, חשופים להסתערות דומה מבפנים, פי אלף משומר החומות. הקמנו חמ"ל עצום לנהל את האירוע יחד עם תנועת "ישראל שלי".

שלחנו ציוד, ציוותנו, עשרות טלפנים וטלפניות מסביב לשעון, אנשי שטח, רכש, ציוד ולוגיסטיקה. כל זה תחת הטילים ותחת האיום בדרכים. חזרנו הבייתה ב3 בלילה ויצאנו חזרה לעזור לעוד מקומות בשאר הארץ ב6 בבוקר. שבוע וחצי אנחנו באירוע, רק עכשיו התפניתי לכתוב על זה.

סייענו לכמאה מקומות – יישובים מאוימים וערים מעורבות, החברנו אלפי חמושים, עקבנו ברשתות לראות שלא מתרגשת עלינו שוב הסתערות על יישובים – ולא נשמנו לרגע. בקושי ישנו. ביום רביעי אחה"צ נזכר שיש לי סי.טי. עף לאסותא לבדיקה. הערב התקבלה התוצאה שהמחלה חזרה. לא נורא, ננצח גם אותה. צפינו מזמן את התרחיש הזה, הכנו את עצמנו ליום הזה, רק לא חשבנו שהוא יהיה פי מיליון. פי מיליארד. עפנו בין ניצב לאלוף, בין מנכ"לי משרדים לשרים, בין ועדות בכנסת על כיתות כוננות לחבירה לארגונים אזרחיים מופלאים נוספים.

גייסנו מתנדבים מופלאים עשויים מזהב ואבנים טובות – שפשוט זכיתי להכיר. אני דומע רק מלחשוב עליהם ועל עבודתם האדירה. אחת מהם מתחתנת ברביעי (!!!!) אנחנו לא היחידים – אבל הובלנו שינוי עצום להגנת העורף וביטחון האזרחים שפועל עכשיו ועוד יפעל שנים קדימה, אבל יש עוד הרבה מה לעשות, אסור לנוח על השמרים. עד הניצחון. ממשיכים – כותב ליוש.