מה ביקש חמאס להשיג מלבד עצם המתקפה? / אריה זיסמן

"יש לכם אחריות גדולה מאד בימים אלו", כותבים ואומרים לנו קוראים לא מעטים

אם מחפשים להגדיר את המצב בו אנו מצויים כרגע, הרי שצמד המילים "תקופת המתנה", משקף יותר מכל את המצב. תקופת המתנה בכמה חזיתות: לקראת כניסה קרקעית לעזה הניצבת בפתח. וכן המתנה לקראת מערכה בצפון מול החיזבאללה.

בתווך קיימת המתנה לראות כיצד יגיבו ערביי ישראל, בעיקר בערים המעורבות, והאם אנו לפני "שומר החומות 2". חזית המתנה נוספת: שטחי יו"ש ומזרח ירושלים כשהמוקד הוא הר הבית. תקופת ההמתנה חלה גם על מדינות ערב המתונות, מצרים, ירדן ואיחוד האמירויות, להן הסכמי שלום עם ישראל. וכמובן המתנה לראות כיצד ישפיע כל המצב על ההסכם המתרקם עם סעודיה. ההמתנה קיימת אפוא בכל החזיתות, אך בעיקר כמובן בעזה ובצפון – מוקדי העימותים. 

תקופת ההמתנה הזו נובעת מאירועי הטבח ביישובי עוטף ישראל (תושביו ביקשו שלא להיקרא עוד "עוטף עזה") בשמחת תורה לפני שבועיים. התקשורת כולה עוסקת באירועים הללו, כאשר מידי יום נחשפים עוד ועוד סיפורים מתוך התופת, וסיפורים של ניסים מאותם שניצלו.   

"יש לכם אחריות גדולה מאד בימים אלו", כותבים ואומרים לנו קוראים לא מעטים. "כל דבר שאתם כותבים נקרא בהמון עיניים סקרניות, בעיקר על ידי בני הנוער והילדים, אני לא מקנא בכם", כתב לי השבוע, קורא והורה. "אנחנו מנסים לשמור על שפיות ילדינו, שיידעו כמה שפחות. הילדים בבתים קוראים כל מילה. הם סקרנים וצמאים למידע. האחריות שלכם גדולה", כתב לנו קורא נוסף. 

כאמור המסרים הללו מגיעים לכל מי שקשור לעיתון, כתבים, עורכים, אנשי ההנהלה, הוועדה הרוחנית ואפילו לגרפיקאים ולעובדים הטכניים. מעולם לא הגיעו כל כך הרבה בקשות זהות ודומות. ואכן מדובר בימים שאינם פשוטים. כובד האחריות מורגש היטב בכל חדרי העיתון. הדברים באו לידי ביטוי גם במכתבו המעורר השבוע של רבינו מרן הגר"ד לנדו שליט"א, "יש לשמור שהילדים ישמעו כמה שפחות ממה שקורה, כדי שלא יהיו לחוצים".

לאור זאת ההוראות שקיבלו אנשי הצוות במערכת היו ברורות: מצד אחד תפקיד העיתון הוא לכתוב ולהגיש לקוראים את החדשות. מאידך, יש להימנע מלרדת לתיאורים מיותרים של האירועים שהתרחשו בשמחת תורה. הדבר לא מוסיף מאומה.

אם בוחנים לעומק את הדברים מגלים שגם החמאס מעוניין שהציבור בישראל ישמע יותר ויותר פרטים על כל מה שארע, ולכן אין לשחק לידיו, כפי שיסופר בקטע הבא.

מה ביקש החמאס להשיג מלבד עצם המתקפה וכיצד אפשר להימנע מליפול ברשת תיעודיו?   

מה בדיוק רצה החמאס להשיג, תוהים בכירים בקהילת המודיעין של ישראל וארה"ב. מה היה היעד האסטרטגי שלו מעבר לרצח יהודים. האם שלושת מפקדי החמאס, הוגי המבצע, יחיא סונואר, מוחמד דף וסלאח אל עארורי, לא העריכו שתגובת ישראל תהיה קשה בתוך עזה? האם הם לא הבינו שהפעם זה לא יסתיים בסבב או בעוד מבצע קצר כבעבר? האם הם לא לקחו בחשבון שהם מבצעים מהלך התאבדותי של הארגון כולו?  

השאלה הזו מתעצמת לנוכח ההערכה, שאם החמאס היה רוצה להגיע להישגים מעשיים, קרי להביא לשחרור כל האסירים הביטחוניים הכלואים בידי ישראל, או לעצור את העסקה המתרקמת בין ישראל לסעודיה, הרי שהיה יכול לעשות את זה עם 10-20 בני ערובה ולא 200. כמו כן הוא יכול היה לעצור במאה הרוגים רח"ל, ולא להגיע ל-1400. מה אפוא גרם למפקדי החמאס ללכת כה רחוק. כיצד לא למדו מנסראללה, שנזהר מלמתוח בצפון את החבל יותר מידי, כדי לא לחזור פעם נוספת על השטחת רובע דאחייה.

במערכת הביטחון ניסו לענות על כך בהבהירם, שהחמאס הצליח הרבה יותר ממה שהתכוון, עקב הכשלים והמחדלים של ישראל. יתכן שזה נכון, אבל יש כאן רובד עמוק יותר.

העיתונאי רונן ברגמן, לו מקורות רבים במישור המודיעיני, ניתח את הדברים והגיע למסקנה על פי דברים ששמע, כי המטרה של החמאס הייתה לבצע מהלך תודעתי, שיפרק את החברה הישראלית. הפקודות שקיבלו אנשי הנוח'בה וכל שאר המחבלים היו ליצור טראומה בעורף הישראלי באמצעות הפצת סרטונים ברשתות החברתיות הישר מהשטח. באופן זהה פעלו בזמנו אנשי דאעש כאשר תיעדו את כל מעשיהם והפיצו אותם בעולם, כדי לזרות אימה ופחד. המטרה אפוא של החמאס הייתה לגרום לאנשים לחוש פחד בבתים שלהם עצמם, גם לאחר שהכול יסתיים.      

כל זה מביא למסקנה שאין לשחק לידי החמאס. אין לראות ולבטח שלא להעביר את הסרטונים שהפיצו. אין לחזור על מה שארע בפרטי פרטים, בפרט לא בשעה זו. מנגד, אנשי ההסברה הישראלים עשו שימוש נכון בתיעודים, כאשר הפיצו את הדברים בעולם והוכיחו את אכזריות החמאס והשוואתו לדאעש ולנאצים. הדבר ניכר בתגובות העולמיות: היועץ לביטחון לאומי של ארה"ב פרץ בבכי בשידור חי כאשר דיבר על שארע. גם הנשיא ביידן נחשף לדברים לפני נאומיו המרגשים.

המסקנה הבלתי נמנעת: הנהגת החמאס השיגה ההפך ממה שרצתה והפכה את עצמה למפלצת. במלחמת התודעה היא ניצחה בסבב הראשון, אך תפסיד בס"ד במערכה הכללית. ובאשר אלינו: מעבר לכל מה שנכתב לעיל, אין שום סיבה לסייע לחמאס ולעסוק בפרטי הפרטים של האירועים. הדבר אינו מוסיף מאומה ורק משרת את מטרתם.

מדוע נתניהו נמנע עד כה מהודאה בקולו על נטילת אחריות, ומי תעמוד בראש ועדת החקירה? 

אם בשבוע הראשון עוד הייתה ביקורת מוצנעת על נתניהו ואחריותו לכל מה שארע, מצד התקשורת ומצד יריביו, הרי שהשבוע נפרצו כמעט כל הגדרים והביקורת הפכה לגלויה, קשה, נוקבת ופומבית. אין דיון שלא נפתח (ולא נסגר) בהאשמות נגד נתניהו. שוב ושוב מופנית לכל מרואיין בכיר השאלה הכללית: "האם אתה לוקח אחריות על מה שקרה"? העיניים נשואות בעיקר אל ראש הממשלה.

הדרישה של המראיינים היא לשמוע הודאה בקולו של נתניהו שהוא מקבל אחריות על מה שארע, בדיוק כפי שעשו הרמטכ"ל, ראש השב"כ וראש אמ"ן, ובדיוק כפי שעשו כבר השרים סמוטריץ' זוהר וקיש. לפי שעה נתניהו נמנע מכך והדבר מוציא את התקשורת מדעתה.  

בשבוע שעבר כתבנו כאן בזהירות המתבקשת ובהערכה ראשונית, כי נתניהו לא יוכל לאחר המלחמה להמשיך ולכהן בתפקידו. התגובות היו רבות. רבים התקשו לקבל זאת, אך הדבר בלתי נמנע. לאחר המלחמה יניח הדרג הצבאי הבכיר (אותם שכבר קיבלו אחריות ועוד אחרים) את המפתחות, יפשטו מדים וילכו הביתה. גם נתניהו יעשה זאת. לא תהיה לו שום ברירה. נדמה שגם הוא מודע למצבו. ולמרות כך, הוא לא ממהר להודיע על לקיחת אחריות.

בשלב זה הוא שומר (כדרכו) את כל האפשרויות פתוחות ומשתדל (יש לקוות) להתרכז ראשו ורובו בהתיעצויות הביטחוניות, בשלב המלחמה הבא, בתכנית להשמדת החמאס, בביקורי מנהיגי מדינות העולם, אלו שהגיעו ואלו שבדרך, בטיפוח הקשר עם ביידן, בטיפול בשחרור החטופים ובמצב בחזית הצפון. מדובר בעומס כבד של דברים, שאינו מאפשר לו לחשוב על היום שאחרי.

עם זאת אסור להיות תמימים מידי: בסביבתו של נתניהו משוכנעים שאם הוא יודיע על לקיחת אחריות, יחל קמפיין מאסיבי נגדו עם קריאות להתפטרותו המידית ולאי כשירותו לנהל את המלחמה. זאת בניגוד ליחס שמקבלים אנשי הצבא הבכירים שלקחו אחריות, ומקבלים קרדיט תקשורתי וציבורי להמשיך בתפקידיהם כל זמן שיש מלחמה. הקמפיין נגד נתניהו כבר בעיצומו, ויגבר עוד יותר, רגע לאחר שיודיע על אחריותו על מה שארע.

כך או כך, ברור לכולם, הן לתומכי נתניהו והן למתנגדיו, כי איש לא יוכל להימלט מוועדת החקירה שתוקם לאחר המלחמה. הוועדה תגיע למסקנות נגד הדרג הצבאי ונגד הדרג המדיני, שהיו שבויים כולם באותה קונספציה שגויה באשר לחמאס וכוונותיו. והיו כבר מי שהזדרזו השבוע לנחש מי תהיה זו שתעמוד בראש וועדת החקירה: אסתר חיות נשיאת ביהמ"ש העליון שפרשה השבוע מתפקידה. חיות תבדוק את האחריות. בשורה בהחלט לא טובה לנתניהו.

מה שהיה במערכת הפוליטית לא יהיה: "דינו של הליכוד נחרץ גם הוא באותו טבח נורא"

המלחמה הצליחה לשנות גם את מה שקורה ומתחולל בליכוד פנימה. הכלל הידוע לפיו בליכוד לא מותחים אף פעם ביקורת על המנהיג ולבטח לא קוראים להתפטרותו, נסדק. זה אמנם לא נפרץ כליל, אך בכל זאת מתחת לפני השטח מורגשת סערה טרם התפרצותה.

מיד לאחר האסון הנורא, היו בליכוד מי שהגנו על נתניהו ואימצו את התזה לפיה הדרג הצבאי הוא שכשל בלעדית. אולם השבוע קשה כבר היה למצוא קולות שכאלו, מלבד אנשיו הקרובים (השר שלמה קרעי) ובני משפחתו. הדעה הרווחת בליכוד, כמו בכל הציבור היא, שבשעת מלחמה אסור לבצע מהלכים פוליטיים ולבטח לא להדיח ראש ממשלה. אולם האווירה ברוב הקבוצות הליכודיות היא שבתום המלחמה, נתניהו ילך הביתה. אין כל אפשרות אחרת.

השטח הליכודי יודע שנתניהו גמר. "כרגע זה כמו הר געש והלבה הולכת ומתחממת", צוטט השבוע גורם בכיר במפלגה. לדבריו, יש על נתניהו כעס עקב תפיסותיו לאורך השנים, בגינן בחר לדחות את הקץ ולהימנע מפעולות של כיבוש הרצועה, פיזורה והעברתה לרשות הפלשתינית. "עכשיו אנו משלמים פי עשר", התבטא אותו גורם. עם זאת הבהיר כי כרגע איש לא מתעסק בזה בפומבי. כעת צריך לנצח את המערכה.

גורם בכיר אחר בליכוד, התבטא גם הוא באותו כיון, וציין כי מי שחושב שנתניהו יוכל להימלט מאחריות למחדל הנורא ביותר מאז קום המדינה, טועה טעות מרה. "דינה של הממשלה הזו נחרץ בשביעי לאוקטובר ודינו של הליכוד נחרץ גם הוא באותו טבח נורא", אומר אותו גורם, "מה שהיה לא יהיה".

הציטוטים הללו אינם מגיעים רק מכתבי התקשורת שמתנגדים באופן קבוע לנתניהו. גם כתבים שבדרך כלל מפרגנים לו, משוכנעים שמצבו השתנה. לדבריהם, ביום שאחרי המלחמה הסיפור מבחינת הליכוד גמור והמפלגה במתכונתה הנוכחית תתפרק. עם זאת יש הטוענים כי ועדת החקירה שתוקם, תיתן עוד כמה חודשים לממשלה אחרי המלחמה ולכן הכול עדיין פתוח.

דעה נוספת: אם המלחמה תימשך חודשים ארוכים ובסופה יירשם הישג מרשים בדמות חיסולם המוחלט של יחיא סינואר ומוחמד דף או לקיחתם בשבי, יש עדיין תקומה פוליטית לנתניהו. כל זה מביא את נתניהו להימנע מהכרזה "אני אחראי". גם הוא מבין שאם ייקח אחריות, יככב צמד המילים: "אני אחראי", בכל קמפיין עתידי נגדו.   

בהקשר זה מעניין לשמוע דעה ממי שהכיר אותו שנים ארוכות והיה קרוב אליו מאד עד שהפך להיות עד מדינה. בקטע הבא

מה חושב יועצו התקשורתי לשעבר של נתניהו על מצבו הפוליטי ועל הצפוי לו בהמשך

ניר חפץ ליווה את נתניהו שנים ארוכות כיועצו התקשורתי עד שהפך להיות עד מדינה נגדו. לאחרונה הוא מרבה להתראיין בעניין נתניהו, והגם שצריך לקחת את דבריו בהסתייגות, בהתחשב במעמדו ובמה שעבר עליו, בכל זאת הוא יכול לשפוך אור, פה ושם, על דרך התנהלותו של האיש עמו עבד ואותו שירת.

בראיון לתקשורת אמר חפץ השבוע, שלנתניהו יש את מלא הכישורים ומלא היכולת לנהל את המשבר הנוכחי ללא שיקולים פוליטיים. "טובתו האישית היא מכל הכול, אבל לא נראה לי שהוא ישלח אנשים לקרב רק לצורך טובתו האישית. זה לא יקרה, מה עוד שכרגע יש לצדו גם את גנץ ואיזנקוט, והוא לא מחליט לבד".

האם כאשר הוא הכיל את החמאס לאורך השנים, זה היה לטובתו האישית", נשאל חפץ. "לא. זה היה לחסוך בחיי אדם, לפי הבנתו. השיקול הביטחוני גובר אצלו על הכול".  ומה באשר לאחריות האישית שלו. מדוע הוא נמנע מליטול אחריות כפי שכבר עשו הרמטכ"ל, ראש השב"כ וראש אמ"ן? חפץ השיב בנחרצות: "זה נגד תפיסת העולם שלו. אם הוא יגיד משפט כזה, אני אפול מהכיסא".

מיד לאחר מכן הסביר: "כדי לומר משפט כזה הוא יצטרך לעבור שני מכשולים, אחד בבית והשני במיאמי. הוא יילחם שהדרג הצבאי והמודיעיני אשמים וכן שהמחאה אשמה". האם הוא יתפטר כפי שגולדה מאיר עשתה? חפץ: "מה פתאום. אין סיכוי".

חפץ שכאמור מכיר מקרוב את דרך עבודתו של נתניהו, אומר שחלק מהשרים שמגוננים עליו פועלים עם דף מסרים. "מי שכן לקח אחריות, ננזף ככל הנראה על ידו".  

לסיום נשאל חפץ, האם להערכתו נתניהו יודע בתוכו שהסיפור נגמר. "נתניהו הוא לוחם" השיב האיש, שהיה מקורבו והפך כאמור לעד מדינה נגדו, תוך שהוא מקליט אותו. "הוא לוחם ויש לו הרבה כישורים. הכישרון הכי גדול שלו הוא לעולם לא לוותר, ולכן התשובה היא לא". 

יש כמובן לקחת את עדותו של חפץ ואת דבריו בעירבון מוגבל, וככלי אין חפץ. אבל בין השורות אפשר בהחלט ללמוד ולהבין את מה שמתחולל בימים אלו בלשכת ראש הממשלה ואת מה שצפוי להיות בהמשך.   

תזכורת: הרמטכ"ל הלוי נבחר על ידי ממשלת לפיד בסוף כהונתה ונכפה על נתניהו על ידי הבג"צ

מאחורי הדרישה לקבלת אחריות של נתניהו על מה שקרה, ישנם גם טיעונים רציונליים, ולא רק כאלו שנועדו לסנוט בראש הממשלה. הנה אחד מהם.

מדינת ישראל ניצבת כעת בפני שני אתגרים, מהמורכבים ביותר שידעה מאז הקמתה: מערכה בעזה (עם אפשרות של התלקחות בצפון). וכן שיקום אזרחי של תושבי עוטף ישראל. כל זאת כאשר ברקע יש את עניין החטופים לצד אפשרות למשבר כלכלי עקב כל המצב.

הציבור מבין שלצורך כך נדרשת הנהגה יציבה שיש לתת בה אמון. לפיכך, אם נתניהו ייטול אחריות על מה שארע, ויבהיר לציבור שכרגע הוא מתרכז בניסיון לפתור את המצב הסבוך אליו נקלעה מדינת ישראל, הוא יקבל את האמון. אולם אם הציבור יחוש שנתניהו ממשיך במשחקים פוליטיים חלקלקים, הוא יאבד את שארית האמון ויתקשה לתפקד.

נטילת אחריות כבר בשלב המוקדם הנוכחי עוד לפני ועדת החקירה, אמורה להרגיע את כל מי שעלול לחשוב, שגם החלטות דרמטיות שמתקבלות עתה, ושיתקבלו בהמשך המלחמה, יושפעו מהמחשבה, כיצד הן יישפטו בעתיד בוועדת החקירה. זו הסיבה לחשיבות של קבלת האחריות בצמרת הצבא.

הרמטכ"ל הרצי הלוי, האיש שנכפה על נתניהו (באישור הבג"צ) על ידי ממשלת לפיד בסוף כהונתה, הבין זאת. כבר בשבוע שעבר בהצהרה בעוטף עזה, הצהיר כי "צה"ל אחראי לביטחון המדינה ואזרחיה, ובשבת בבוקר בעוטף עזה לא עמדנו בזה". גם ראש שב"כ רונן בר לקח אחריות: "למרות שורה של פעולות שביצענו, לצערי, בשבת לא הצלחנו לייצר הרתעה מספקת שתאפשר לסכל את המתקפה. כמי שעומד בראש הארגון – האחריות על כך היא עליי. יהיה זמן לתחקירים – עכשיו נלחמים".

השבוע הצטרף ללוקחי האחריות במדים גם ראש אמ"ן, אלוף אהרון חליוה, שפירסם איגרת לחיילי המודיעין ובה כתב: "בכל ביקוריי ביחידות אמ"ן בימים האחרונים, שבתי והדגשתי כי ראשיתה של המלחמה בכישלון מודיעיני. אמ"ן תחת פיקודי כשל במתן התרעה למתקפת הטרור שביצע חמאס. לא עמדנו במשימה החשובה ביותר שלנו, וכראש אמ"ן אני נושא באחריות המלאה לכישלון. את אשר נדרש לתחקר, נתחקר באופן העמוק והנוקב ביותר ונסיק את המסקנות. אבל כעת, לנגד עינינו ניצבת משימה אחת בלבד – להשיב מלחמה ולנצח בה".

שלושתם (ועוד בכירים נוספים) מבינים שהם יפרשו לבתיהם בסוף המלחמה. השאלה היא מה יקרה עם שר הביטחון, יואב גלנט, והאם גם בו ידבק המחדל. בקטע הבא.

העימותים התכופים בין גלנט לנתניהו יבדקו בוועדת החקירה כמו גם המחאה והסרבנות

יואב גלנט, הגיע כזכור למקום השלישי בפריימריז של הליכוד, וקיבל את תפקיד שר הביטחון. העימות הראשון שלו עם נתניהו פרץ סביב המינוי של בצלאל סמוטריץ' כשר במשרד הביטחון. גלנט התנגד, אך נתניהו כפה את המינוי משיקולים קואליציוניים.

עימות נוסף פרץ ביניהם במחאה, כאשר גלנט יצא נגד הרפורמה לאחר שהתריע על המצב המתדרדר בצבא. נתניהו פיטרו, אך נאלץ לחזור בו בגלל הפגנות המחאה ("ליל גלנט"). בהמשך כאשר עבר החוק לביטול עילת הסבירות, התעמת גלנט בכנסת מול יריב לוין. נתניהו שישב ביניהם שתק והחוק עבר.

על פי הדיווחים גם היום יש ביניהם מתח רב. באחד מהם סופר כי מאבטחי השב"כ מנעו מגלנט את הכניסה למשרד של נתניהו. דיווח נוסף חשף תלונה נגד ראש המטה של גלנט שביקש להקליט דיון ביטחוני, שמא לצורך הדיונים בוועדת החקירה הממלכתית שתקום.  לשיא הגיעו הדברים במחלוקת השבוע ביניהם סביב מטרות המלחמה: גלנט תומך לכאורה במלחמה בשתי חזיתות ונתניהו מונע את זה ממנו.

גם הקמת קבינט המלחמה המצומצם לוותה בחילוקי דעות בין השניים. נתניהו התנגד תחילה לקבינט הזה והשהה את הסכמתו. החשש שלו היה משיתוף פעולה נגדו בין שלושת הגנרלים: גלנט, בני גנץ וגדי איזנקוט. לבסוף לאחר ששוכנע להקים את הקבינט, העדיף שגלנט לא יהיה נוכח במסיבת העיתונאים המשולשת, בה הוצג קבינט המלחמה, אך גלנט ניצח וכן השתתף.  

צירוף כל המקרים הללו מביאים לתחושה שמא נתניהו מבקש לבודד את גלנט ולסמן אותו כאחראי למחדל. גלנט עצמו לבטח יטען לחפותו בוועדת החקירה, תוך שיזכיר את דבריו (לפני פיטוריו) כי הזהיר באותו נאום שהרפורמה והשלכותיה פוגעות בביטחון והאויבים מזהים זאת. זו גם הייתה הערכת אמ"ן.

יש להניח שוועדת החקירה תצטרך לבדוק את האווירה שהייתה בארץ בשנה האחרונה ובעיקר את גילויי הסרבנות שקידמה תנועת המחאה נגד הממשלה. נושא זה היה הגורם המשמעותי ביותר שהשפיע על נתניהו לעצור את הרפורמה. לאורך כל התקופה הזו נשמעה ביקורת נגד גלנט ונגד הרמטכ"ל על כך שאינם מטפלים בגילויי הסרבנות הללו באופן נוקשה יותר.

כל הדברים הללו הוזזו לפי שעה הצידה. אולם הדברים יעלו כאמור בוודאות בוועדת החקירה. יש להניח שגם חלקו של שר המשפטים יריב לוין ייבדק. אנשי המחאה יטענו, שהרפורמה הביאה להחלשת הצבא, בעוד תומכי הרפורמה יטענו שמי שהחליש את הצבא, הם אנשי המחאה. ועדת החקירה תצטרך לבדוק מי עודד מרד בצבא ומי התגאה באמירה: "בספטמבר לא יהיה לנתניהו צבא".

כך או אחרת, לכולם ברור שאם היה עוד סיכוי להעביר חלקים מהרפורמה, הרי שהאירועים האחרונים קברו אותה סופית.  

"הזדמנות מבצעית שלא בטוח שתחזור": מהי הפעולה הצבאית ה"משמעותית" שנמנעה ברגע האחרון? 

דיווח מעניין שלא זכה השבוע לחשיפה רבה מידי קשור גם הוא למתיחות הסמויה בין נתניהו לגלנט. על פי הדיווח (בחדשות 12) הייתה על שולחן המבצעים פעולה צבאית שהוגדרה "משמעותית ביותר" ונחשבה לבעלת פוטנציאל להיות שובר שוויון. הפעולה הזו נמנעה ברגע האחרון על ידי ראש הממשלה נתניהו ולדעת גורמי ביטחון מדובר היה בהזדמנות מבצעית שלא בטוח שתחזור.

בדיווח נאמר כי הפעולה המשמעותית הזו עלתה בימים האחרונים על שולחנם של מקבלי ההחלטות בחדרים הסגורים ביותר של המערכת המדינית והביטחונית בישראל. זאת כחלק מהרצון לשנות את המשוואה ואת מצבה של ישראל לאחר אירועי הטבח בדרום.

עוד נאמר כי הפעולה נתמכה בידי מקבלי ההחלטות במערכת הביטחון כולה, כולל שר הביטחון יואב גלנט – ונבלמה ברגע האחרון בידי ראש הממשלה בנימין נתניהו.

על פי גורמי ביטחון שצוטטו בדיווח, מדובר היה ב"הזדמנות שלא בטוח שתחזור", כאשר  הפעולה עשויה הייתה לשנות את יחסי הכוחות אחרי המחדל הצבאי והמודיעיני שהתגלה באירועים האחרונים. פרטי הפעולה לא צויינו בדיווח, אך העלו השערות כי מדובר בתקיפה משולבת לאו דווקא בעזה.

בהקשר זה דווח כי גלנט רצה להגיע פיסית יחד עם ראש לשכתו ללשכת נתניהו בקריה ולדבר עמו על כך. אך נחסם על ידי ראש הסגל צחי ברורמן. בדיווח נטען כי החסימה הזו נבעה משיקולים פוליטיים בלתי עניינים. מה שלא פורסם היה שעל הפרק עמדה התפתחות באחת הזירות, ושר הביטחון נזקק בדחיפות לקבל את עמדתו של ראש הממשלה.  

היו שניסו לומר (ללא שום ביסוס) כי השב"כ ידע על המקום של יחיא סינואר מנהיג החמאס ושל איסמעיל הנייה ראש הלשכה המדינית של הארגון, ונדרש אישור מנתניהו לחסלם. כאמור מדובר בדיווחים שאינם מאומתים על גבול הדמיון.

מכל מקום ב"חדשות 12" דיווחו כי בלשכת שר הביטחון סירבו להגיב לידיעה, ומלשכת ראש הממשלה נמסר כי "הידיעה אינה נכונה".

האהדה שמפגין ביידן לישראל מוציאה את הפרשנים מדעתם כיון שהיא מתפרשת כתמיכה בנתניהו

כל מי שהספיד את יחסי ארה"ב-ישראל בגלל הרפורמה המשפטית ובגלל הביקורת של הנשיא ביידן על נתניהו בנושא, קיבל השבוע תשובה מוחצת עם הגעתו ארצה של נשיא המעצמה הגדולה בעולם בעיצומה של המלחמה.

נתניהו והעם בישראל לא יכלו לצפות ליותר מזה, בפרט שהביקור לווה בהצהרות חמות וחד משמעיות: "אתם לא לבד". מעולם, בכל ההיסטוריה של יחסי ישראל-ארה"ב לא נשמע מסר כזה. הנשיא עשה הכול כדי להראות אמפטיה לעם בישראל והוא ייכנס ללא ספק להיסטוריה כנשיא האמריקאי האוהד ביותר של ישראל. מי היה מאמין.

המטרות של ביידן בביקורו היו ברורות: תמיכה מליאה בישראל, חיזוק ההרתעה מול איראן וחיזבאללה, התחייבות בלתי מוגבלת לחימוש וציוד ככל שיידרש, תמיכה מליאה באו"ם ובמועצת הביטחון תוך הדיפה של כל ניסיון לגינוי. הדרישה שלו הייתה אחת: הסכמה לסיוע המוניטרי בעזה, וכמובן ניסיון למנוע את הרחבת המלחמה לצפון.

בניגוד לדעתם של פרשנים רבים, שעשו הכול כדי לסנוט כדרכם בנתניהו, וציינו כי ביידן מגיע בעצם לשמור עליו מפני עצמו, כיוון שאינו סומך עליו בניהול המערכה, נתניהו לא ביקש ממנו שום אישור לתכנית המלחמה או לניהולה. השיחות עסקו רק בסיכרון המאמצים כדי להגיע ליישום מטרות המלחמה: חיסול ומיטוט החמאס.

בישיבת קבינט הביטחון המצומצם בה נטל חלק, שמע ביידן דברים ברורים מנתניהו והשרים, לפיהם תמרון קרקעי ברצועת עזה הוא בלתי נמנע עד להשגת  ניצחון חד ומוחלט. אם לא, ישראל תאבד כליל את כושר ההרתעה והדבר ישפיע לא רק צבאית אלא גם מדינית, לדוגמא על ציר השלום מול סעודיה, נושא שביידן מקדם במלא המרץ.

הנשיא הקשיב לדברים, ואמר באופן נחרץ כי הוא תומך בכל מהלך ישראלי ברצועה שנועד להגשים את המטרות שהוצגו לו, בתנאי אחד: שהכול יהיה כפוף לסוגיות ההומניטריות שגם הן נידונו בהרחבה בחדר הקבינט. "חשוב שתדעו", אמר ביידן, "לא רק שלחתי שתי נושאות מטוסים, באתי במיוחד לכאן כדי להגיד לכם שיש לכם את כל הגב שלנו, ותקבלו את כל מה שאתם צריכים".

הרכבת האווירית נמשכה גם אתמול, ולאחר ביקורו של קנצלר גרמניה אולף שולץ, נחת בישראל, ראש ממשלת בריטניה רישי סונאק, המוביל את הממשלה הפרו-ישראלית ביותר שידעה בריטניה מזה שנים. "בריטניה ואני עומדים לצדכם", אמר עם נחיתתו. בימים הקרובים נראה גם את עמנואל מקרון נוחת בנתב"ג, והדבר עומד לצנינים בעיני אותם הפרשנים והכתבים שמתקשים כאמור לפרגן לנתניהו ומציינים כי מדובר ב"חיבוק דב".

אחת מהם (טל שניידר) כתבה כך:  "אם אני מדמה את מה שקורה עכשיו עם ביידן וארה"ב לחברת סטארט־אפ. אז המשקיעים החליטו שההנהלה לא מתפקדת אבל העובדים ממש טובים ולכן הם מחליטים להשקיע עוד כסף, אבל להשתלט על הראש כדי להציל את החברה". גם תחת אש, קשה להם לפרגן!

קוד הלבוש החדש של נתניהו:  כך מבקש ראש הממשלה שיזכרו אותו בימי המלחמה

לא היה צריך להיות חד עין כדי להבחין שמשהו השתנה אצל נתניהו בפגישתו עם ביידן. זה לא רק מראהו הכבוי של ראש הממשלה, ועייפותו הטבעית לנוכח שעות שינה ספורות מאז תחילת הלחימה. גם אופן לבושו היה שונה. בימים האחרונים הוא מופיע בתקשורת ובפגישותיו המדיניות עם חליפה כהה וחולצה לבנה, אך ללא עניבה. נתניהו שמקפיד מאד על לבושו הרשמי, מודע גם לדימויו התקשורתי ולכן מנסה לשדר פחות רשמיות ויותר נגישות, בפרט בימים אלו, בהם הוא רוצה להצטייר כמי שקשוב ויורד לעם לאחר הטראומה שחווה.

כתבים שבחנו את אופן לבושו מאז תחילת הלחימה, מצאו כי בשבוע הראשון למלחמה הופיע נתניהו בנאומים לציבור, לבוש חליפה כהה וחולצה לבנה עם עניבה. אולם עם הקמת ממשלת החירום לפני שבוע ומושב פתיחת החורף בכנסת ביום ראשון השבוע, הוא מופיע עם בגדים שחורים.

בעבר כבר נכתב כאן כי בעת סבבי לחימה, עוטים ראשי ממשלות ושרי ביטחון על עצמם מעילים צבאיים ויורדים להצטלם עם חיילים. נתניהו עשה זאת השבוע עם חולצה ומכנסים שחורים ללא חליפה. כך הופיע גם בישיבות הקבינט, במפגש עם לוחמי סיירת מטכ"ל, ואף במפגשים עם מנהיגי רומניה וגרמניה שביקרו כאן השבוע.

היו מי שכתבו כי בכך הוא מנסה לחקות את  יו"ר המחנה הממלכתי בני גנץ ואת שר הביטחון יואב גלנט, שמאז המלחמה נראים בציבור לבושי שחורים. עתה לבושים כל השלושה באופן דומה. אחדות מלאה.

בהקשר זה אפשר להיזכר בנשיא אוקראינה זלנסקי, שמאז תחילת הלחימה בארצו עבר ללבוש חולצת טריקו פשוטה בגוון חאקי, וכך הוא מקיים את כל פגישותיו והופעותיו בתקשורת. באופן זה הוא מציג את מצב החירום בארצו ללא שום גינוני נשיאות.

נתניהו, גם אם היה רוצה, אינו יכול לאמץ קוד לבוש דומה, כיון שהחולצה הזו כבר אומצה על ידי מתנגדיו הגדולים, אנשי "אחים לנשק". הוא מעדיף כאמור לבוש שחור, או חליפה ללא עניבה וכך ירצה שיזכרו אותו בתמונות ההיסטוריה כראש הממשלה בתקופת המלחמה. לא מעונב, לא רשמי, נגיש, משוחרר וקרוב לציבור. הנה לנו עוד פן שאינו קשור ישירות ללחימה אלא רק לדימוי התקשורתי סביבה.

שני כלי תקשורת מרכזיים בעולם עדיין מפקפקים במה שארע בבי"ח בעזה, גם "הארץ"

מיד לאחר הטבח הנורא, זכתה ישראל לסיקור אוהד ברוב כלי התקשורת בעולם. ברור היה כי מדובר במצב רגעי. ואכן הכול התהפך כאשר החמאס האשים את ישראל בהפצצת בית החולים בעזה. התקשורת העולמית יצאה מגדרה לגנות את ישראל.

הגדילו לעשות שני כלי תקשורת מרכזיים ביותר, "הניו יורק טיימס" האמריקאי והבי-בי-סי הבריטי, שנחשבים לאמינים, עם תפוצה רחבה ביותר בעולם הערבי, ועם השפעה גדולה על דעת הקהל בעולם, שעדיין לא פרסמו ידיעה חד משמעית, לפיה ישראל אינה אחראית לפיצוץ בבית החולם אל-אהלי בעזה.

הפיצוץ שארע ביום ג' (כתבה נרחבת בגיליון זה), התרחש בשבע בערב. 23 דקות לאחר מכן, פרסם החמאס ידיעה כי חיל האוויר הישראלי הפציץ את בית החולים. שעה לאחר מכן כבר דיווח על  300 הרוגים ו-220 פצועים. בשעה שמונה וחצי, שעה וחצי אחרי האירוע, עדכן החמאס שיש 500 הרוגים ו-600 פצועים. הדיווח הזה זכה לכותרות בשני כלי התקשורת הנ"ל כעובדה מוגמרת.

והנה גם לאחר שדובר צה"ל הציג הוכחות חותכות, שהג'יהאד הוא שאחראי לפיצוץ, ממשיכים אותם כלי התקשורת להציג את הנושא כגרסה מול גרסה. החמאס מול דו"צ. אפילו הנשיא ביידן שאמר בנאומו כי קיבל מידע מהפנטגון, שמאשר שישראל לא הייתה מעורבת, לא הצליח לשכנע אותם.

עד כה לא הציג החמאס שום הוכחה לטענותיו, גם לא למספר ההרוגים. החמאס גם לא מכניס את התקשורת הזרה לזירת האירוע בבית החולים, כדי שלא יראו מקרוב את השקר. הדבר כאמור אינו משנה את הכותרות בשני כלי התקשורת הנ"ל, דבר שגורם להפגנות בעולם הערבי נגד ישראל ונגד היהודים.

כך או אחרת, מי שחושב שרק עיתונאי העולם הם נגד ישראל, טועה טעות מרה. עיתון "הארץ" פרסם אתמול בבוקר מאמר של אחד מכותביו על הפיצוץ בבית החולים בעזה, עם המשפט הבא: "עדיין אי אפשר לקבוע מי אשם באסון". ומה לנו כי נלין.

הטור פורסם במקור בעיתון "יתד נאמן"