האיש שיצא מאושוויץ עם שני מספרים / הרב יוסף זאב

רבי מנשה ישראל רייזמן שליט"א מספר סבא של אשתי היה מילדי אושוויץ. הוא יצא מהמחנה כאשר על ידו השמאלית מקועקעים שני מספרים, כאשר על אחד מהמספרים מופיע קו כסימן לכך שהוא מחוק, ולצידו מספר נוסף. זהו דבר מוזר מאד, מכיון שבדרך כלל כל הניצולים נושאים על ידם מספר אחד בלבד.
פעם שאלתי אותו לפשר הדבר, והוא סיפר לי דבר מדהים: בהיותו בן שלוש-עשרה הוא נשלח לאושויץ, ומיד עם הגעתו נערכה הסלקציה הנודעת לשמצה על ידי ד"ר מנגלה ימ"ש, והוא נשלח לצד ימין אל הנידונים לחיים, כאשר מי שנשלח לצד שמאל, הופנה באופן מיידי לתאי הגזים.
תוקפה של ההפניה לצד ימין היה מוגבל בזמן, מכיון שמידי תקופה נערכה סלקציה חוזרת בין האסירים, ובה הופנו ה'מוזלמנים' לתאי הגזים, אך בסלקציות אלה לא היתה הפרדה ברורה בין הנשלחים לימין ולשמאל כמו בסלקציה בקבלה למחנה.
באחת מן הסלקציות הוא נשלח לצד שמאל, אך הוא חשב לעצמו שאין לו מה להפסיד מלנסות להתגנב לצד הימני, שהרי לא ניתן להורגו פעמיים ומקסימום אם יתפסו אותו הוא ימות, ואכן הוא הצליח להתגנב אל בין האנשים שעמדו בצד הימני. לרוע המזל הבחין עוזרו של מנגלה בתרמית, והוא תפס בו והוליכו אל אדונו בכדי שיחרוץ את דינו. המצב היה נראה אבוד לחלוטין, אך הנער התחזק בבטחון בה' ושינן לעצמו שוב ושוב את דברי רבי חיים מוולוז'ין על כך שאדם המתחזק בבטחונו בה',
אין איש יכול להרע לו. לא היה זה קל כלל, משום שנדמה היה שמפתח החיים באושויץ נמצא ביד מנגלה וברצותו הוא ממית ומחיה, ואת האחד שולח ימינה ואת רעהו שמאלה. ובכל זאת הוא התחזק בבטחון בצור העולמים, ובכך שאם הקב"ה חפץ שהוא ישאר בחיים, אין מעצור לפניו מלהושיעו.
כאשר הובא לפני מנגלה, אמד אותו הרוצח במבטו מראשו ועד רגליו, ובאורח פלא אמר: "הבחור צודק, עליו להשלח לצד ימין". וכאן קרה דבר תקדימי בתולדות אושויץ: מכיון שהוא כבר נשלח למיתה, מחקו הגרמנים את מספרו מרשימת החיים, והיות והם הקפידו מאד על הרישומים, היה צורך לקעקע בזרועו מספר חדש.
כאשר בודקים ב'יד ושם' ובכל הארכיונים על פי המספר המחוק, מופיע שמו כאחד מן הנספים. היהודי הזה אכן נולד מחדש, בכח האמונה ש'אין עוד מלבדו'.
בראשית פרק טו פסוק ה
וַיּוֹצֵ֨א אֹת֜וֹ הַח֗וּצָה וַיֹּ֙אמֶר֙ הַבֶּט־נָ֣א הַשָּׁמַ֗יְמָה וּסְפֹר֙ הַכּ֣וֹכָבִ֔ים אִם־תּוּכַ֖ל לִסְפֹּ֣ר אֹתָ֑ם וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ כֹּ֥ה יִהְיֶ֖ה זַרְעֶֽךָ:
הגמרא במסכת שבת שמדברת על ההבטחה של הקב"ה לאברהם אבינו אחרי מלחמת ארבעת המלכים בדבר זה שזרעו יהיה ללא מספר כמו הכוכבים הנוצצים בשמים.
וכך הם דברי הגמרא:
תלמוד בבלי מסכת שבת דף קנו עמוד א
אמר רב: מניין שאין מזל לישראל – שנאמר ויוצא אתו החוצה. אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם בן ביתי יורש אתי. אמר לו: לאו, כי אם אשר יצא ממעיך. אמר לפניו: רבונו של עולם, נסתכלתי באיצטגנינות שלי ואיני ראוי להוליד בן. אמר ליה: צא מאיצטגנינות שלך, שאין מזל לישראל. מאי דעתיך – דקאי צדק במערב, מהדרנא ומוקמינא ליה במזרח. והיינו דכתיב מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו.
הגמרא כאן לא ברורה בכלל !
אמרתי לבחור יקר שעמד לידי בעייפות ובעצב עמוק שאיבד את משפחתו היקרה באירועי שמחת תורה. אתה הרי למדן ומבין בלימוד טוב, אז תסביר לי… אם הגמרא רוצה להסביר לנו שישראל הם מעל המזל והראייה מאברהם אבינו שאפילו שעל פי החזיון בכוכבים לא היה אמור להיות לו ילדים, בסוף היו לו ילדים, אז מה חשוב לגמרא להסביר לנו איך בדיוק זה נהיה ? מה הנפקא מינה אם לאברהם היו ילדים אפילו שהכוכב שלו היה ונשאר במערב או שהקב"ה הזיז את הכוכב למזרח ? בין כך ובין כך זה נס גלוי !
חוץ מזה, למה באמת הקב"ה עשה את זה בצורה כזו שהכוכב שלו ַַיְְרֶֶאה שאין סיכוי ובסוף יצטרכו נס בשביל שיהיה המשך לאברהם אבינו?
לא חיכיתי לתשובה. ראיתי שאין כאן מקום למשחקים. התשובה היא, המשכתי מיד, שאת ההמשכיות של אברהם אבינו, שזה כלל ישראל, רצה הבורא לבסס על דבר יסודי וחשוב מאין כמותו!
הקב"ה התאווה לתפילתם של האבות והאימהות. הוא רצה שהם יבינו שאין להם סיכוי וכל הסימנים הטבעיים מראים שאין המשך. הם יתפללו ויתלו את עצמם בו יתברך ואז הקב"ה יראה להם שהמציאות משתנה בזכות התפילה והאמונה. לכן זה גם נעשה בצורה כזו. לא רק לגרום להם להתפלל, לא סתם לבקש מהם להאמין בו. אלא לברוא את המציאות בצורה שאין מוצא בכלל על פי דרך הטבע, לגרום להם להבין שאין שום מצב לכלום. מתוך זה הם נשענו בכל כוחם על הקב"ה בידיעה שהוא לבד אין מעצור בידו מלהושיע. על זה התבסס עם ישראל. ככה הוא נוצר !
עם ישראל יוצר את המציאות החדשה ע"י האמונה בהקב"ה .
דע לך יקירי, שמתי את ידי על כתפו הצעירה. לפעמים המציאות נראית אכזרית וללא מוצא בכלל. כל העולם ָָחַַבר נגדנו, אין לנו שום סיכוי מול ההתרחשויות הטבעיות… אתה לא הראשון, היה לזה תקדים.
הקב"ה לימד אותנו לא רק איך מתנהגים ומה צריך לעשות במצבים כאלו אלא גם למה הם הגיעו לעולם… אין לי איך לעזור לך כעת מלבד ללמד אותך את הסוד הגלוי הזה. בכל מצב אליו אתה מגיע ומבין שכלו כל הקיצין, דע לך ! שם הבורא יתברך מחכה לך לבד ! רק הוא ואתה בלי פניות ובלי שום עזרים חיצוניים. מדי פעם הוא רוצה אותך ככה, לבד, בפרטיות. תן לו את זה, תן לעצמך את זה !
אם אנו קשורים ודבוקים במחשבתם לקדוש ברוך הוא – שום כוח שבעולם לא יוכל לפגוע בנו לרעה, וכפי סגולתו הנודעת של הגאון רבי חיים מוולאז'ין, בספרו 'נפש החיים': שכאשר האדם מקבע בנפשו ודבוק במחשבתו שה' הוא האלוקים, ואין עוד מלבדו שום כוח בעולם כלל – יוכל להסיר מעליו כל המזימות והקיטרוגים
בימי מלחמת העולם השניה, החליט הרב מבריסק זצ"ל לצאת עם בני משפחתו מהעיר ורשה, בעת שכל הדרכים היו בחזקת סכנה מחמת הנאצים שבלשו אחרי יהודים נמלטים להורגם. בטרם עלו על העגלה, פנה הרב אל בניו ואמר להם: "אנו יוצאים לדרך מסוכנת מאד. ישנה עצה אחת ויחידה שבאמצעותה נוכל לעבור אותה בבטחה: אם נשוב ונשנן במהלך כל הדרך את דברי רבי חיים וולוז'ינר, שכשאדם מתחזק בבטחונו בה' יתברך באופן מוחלט, לא יוכל איש להזיק לו". במהלך הנסיעה חלפה העגלה על פני מחסומים רבים של הצבא הגרמני, ולמרבה ההפתעה איש לא עצר אותה. והנה כאשר הגיעה העגלה לאחד מן המחסומים, עצרו אותה לפתע החיילים וביקשו מיושביה לרדת לביקורת. אחד הבנים ירד מהעגלה, ואחריו ירד הרב מבריסק. כאשר ראו החיילים את דמותו של הרב, הם שינו את דעתם וציוו על הרב ובנו לחזור לעגלה ולהמשיך בנסיעה. כאשר המשיכה העגלה בנסיעתה, פנה הרב מבריסק לבנו ואמר לו: "כנראה שהסחת את דעתך לרגע מדברי ר' חיים וולוז'ינר, כי אם לא כן, לא היו הגרמנים עוצרים אותנו אף לא פעם אחת"
בימים אלו עלינו לשים לנגד עינינו את דברי הרמב"ם כיצד "נלחמים – "ומאחר שיכנס בקשרי המלחמה ישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה… ולא יחשוב לא באשתו ולא בבניו אלא ימחה זכרונם מלבו ויפנה מכל דבר למלחמה" [הל' מלכים פ"ז הט"ו] הצלחה של מלחמה היא התרכזות במטרה העומדת לנגד העינים. מעולם לא נראה 'טנקיסט' מחזיק עיתון ביד… ואם הוא עושה כן, סימן שזו לא עת מלחמה… עלינו "לפנות את לבנו מכל דבר – למלחמה". לומר לקב"ה: רבש"ע אני שלך וכל אשר לי שלך – על חיינו המסורים בידך ועל נשמותינו הפקודות לך". לא מעניין אותנו שום דבר מכל הקורה בעולם !
אנחנו "כגמול עלי אמו". אנו נמצאים בידים חובקות של מישהו שאפשר לסמוך עליו בכל מצב ורק הוא מעניין אותנו, אותו אנו אוהבים ואתו אנו מתעסקים!
הנה-הנה, קרוב הוא אותו היום. יום בו יכה בנו ריח הגאולה בשיכרון חושים. יום בו יושבו ההדורים וישובו בנים אל חיק אביהם שבשמים במהרה בימנו אמן .
הדברים לעילוי נשמת מור אבי מאיר חי בן גולי'ט זצוק"ל
שבת שלום ומבורך
הרב יוסף זאב
הישיבה הגדולה תל ציון