מאז חג שמחת תורה, במהלכו התרחש הטבח הגדול, גוייסו מאות חיילים בסדיר ובמילואים. ההתגייסות ההמונית התרחשה כמעט בלי מילים, כשהמוני חיילים עלו על הרכבים ועשו את הדרך אל הבסיסים, מותירים את הרכבים במרחקים של קילומטרים ורק מבקשים להתנדב.
אבל לא רק לוחמים מתנדבים, אלא גם אנשי חסד. אלו שארגנו ומארגנים משלוחי סיוע ללוחמים שבשטח, דואגים להם החל מפריטי לבוש ועד על האש והאסעדה לאלפי חיילים בכל רחבי הארץ. המתנדבים, שברובם פועלים הרחק מאור הזרקורים, עושים זאת ללא בקשת תמורה, ללא רצון להתהדר בתעודות הוקרה, נטו כדי לסייע לאנשי החיל, שמוכנים למסור נפשם וגופם.
אחד מאנשי החסד הללו שפעל ללא לאות מאחורי הקלעים הוא רפי פרלשטיין, עיתונאי לשעבר וכיום יועץ תקשורת, המנהל משרד אסטרטגיה ויחסי ציבור, שגייס לבדו כמעט שני מיליון שקלים! לא פחות.
איך הכול התחיל?
"הייתי במהלך החג אצל מורי ורבי האדמו"ר מקרעטשניף שליט"א בעיר רחובות, כשלקראת השעה 03:30 לפנות בוקר סימנו את ההקפות והלכתי לישון.
באזור השעה שש וחצי בבוקר, התחלנו לשמוע אזעקות. בהתחלה חשבתי שמדובר באזעקה אחת וזה ייגמר, אבל זה נמשך לעוד ועוד אזעקות כך שזה יצא שכמעט ארבע שעות שהינו בחדר מדרגות ללא יציאה. כאחד שגר בעיר בית שמש אני לא רגיל לאזעקות כאלה, אבל בכל זאת הבנתי שמדובר פה באירוע לא רגיל.
לאורך כל החג יצאנו וחזרנו מהמרחב המוגן כמעט כל כמה דקות, וכמובן שרק במוצאי החג התחלתי להבין את ממדי האסון הנורא. תכננתי לצאת במוצאי החג לכיוון הבית שלי, אך כמעט כל כמה דקות תפסה אותנו אזעקה וכך עוד ועוד אזעקות נוספות. בסוף התייאשתי והחלטתי להישאר ברחובות".
ספר לנו על המיזם שלך:
"בחודשים האחרונים התעסקתי בכמה ערים בכל המערך הנלווה לבחירות לרשויות המקומיות, אבל מיד במוצאי החג הבנתי שכל הסיפור הזה נדחה לאיזה פרק זמן וחשבתי לעצמי איך אני יכול לעזור ולתת את החלק שלי בכל מה שקשור למלחמה הקשה שהתרגשה עלינו בפתאומיות. העליתי סטטוס ושאלתי אנשים איפה אני יכול להתנדב ומה הם צריכים ואז הכול התחיל…
מספר דקות לאחר מכן אני מקבל טלפון מעמותת נצח יהודה (גילוי נאות: פרלשטיין מלווה את העמותה בעשור האחרון), שם יש לי היכרות עבר עם מספר מפקדים בגדוד, כשהם מבקשים ממני אם אני יכול לעזור בציוד החסר לגדוד שנמצא בשטח כינוס בעיר שוהם.
חיפשתי באמצעות הרשת המקוונת כמה עולה אותו ציוד ואני מגלה שזה עומד על שלושים וחמישה אלף ש"ח. לא ידעתי מאיפה להתחיל, התחלתי לחפש תורמים ובחסדי שמיים הצלחתי לגייס את כל הכסף עוד באותו יום, כשלאחר מכן הלכתי אליהם והבאתי להם את הציוד שהם היו צריכים וכך חשבתי לתומי שפה נגמר הסיפור מבחינתי.
מכירים אנשי חסד שכדאי גם לקוראים שלנו להכיר? יש לך מיזם חסד שמסייע למשפחות החטופים, או לחיילים ברחבי הארץ? מוזמנים לכתוב לנו באמצעות דוא"ל 0534146570z@gmail.com או באמצעות מספר טלפון 054-622-0908 ואולי נפרסם
אבל האמת היא שלאחר כמה שעות קיבלתי עוד מספר פניות מאנשים שראו את הפרסום שלי על כך שעזרתי לחיילים בציוד, ובפיהם בקשה שנעזור גם להם בעזרה וסיוע. זה לא נעצר שם, בכל כמה דקות קיבלתי שטף של פניות מאנשים לעזרה, וכך הרמתי כמה טלפונים לאנשים שאני מכיר, ביניהם נדיב גדול מחו"ל בשם דוד הגר, והתחלתי לערוך קניות ולטפל בפניות שהגיעו אליי.
במשך שלושה שבועות מאז תחילת המלחמה, בלילות אני מדבר עם תורמים מארה"ב שאצלם זה בעצם שעת יום שגרתית ומבקש מהם סיוע לכל מיני בקשות שקיבלתי מהציבור בארץ, ולאחר מכן אני מבצע את ההזמנות לביתי, כאשר בדרך כלל בשעות אחר הצהריים אני יוצא לשטח, חורש את הארץ, בצפון, בדרום וביו"ש. מסייע במה שאני יכול. כאשר עד עכשיו הצלחתי לגייס כמעט שני מיליון ש"ח לטובת המיזם".
רגע מרגש במהלך הפעילות הזו?
באחד מן הימים עליתי לשידור בתחנת רדיו חרדית, שם סיפרתי על כל הפעילות. המגיש ביקש ממני לתת את מספר הטלפון שלי, אבל למה שהיה בעקבות כך, לא ציפיתי. ב תוך כמה דקות, קיבלתי "מבול" של טלפונים והודעות מאברכים בני תורה, שמבקשים לתרום ולהשתתף בסכומים של עשרים, חמישים ומאה ש"ח. האמת היא שזה דבר שממש חיממם לי את הלב, לראות אנשים שאין להם כלום ובכל זאת נרתמים, מבקשים לתת מהלחם והחלב שלהם, העיקר שתהיה להם איזו שותפות בכל מערך החסד. זה היה פשוט מרגש מאוד.
האם קיבלת עזרה כלשהי מהרשויות?
"לא. אף אחד לא סייע, או הרים אליי טלפון. לא רק זה, אני יכול לספר שפנו אליי מחמ"ל חברי הכנסת, וביקשו להפנות אליי מקרים שהם לא הצליחו לטפל בהם. אני חושב שזו ממש בושה למדינת ישראל שנזקקה בשעה קשה זו לחסדי האנשים הפרטיים.
ספר לנו קצת על התגובות
"אנשים שנעזרו על ידינו, הגיבו בהתרגשות מאוד גדולה. כל מקום שהגעתי אליו אם זה לשדה הקרב אל הלוחמים, או אל התושבים שהיו צריכים סיוע באופן מיידי, כולם היו אסירי תודה והודו מכל הלב על ההתגייסות ופעילות החסד".
קראתי את דבריו. מהמם. רק צורם לי מאוד המשפט:" אני חושב שזו ממש בושה למדינת ישראל שנזקקה בשעה קשה זו לחסדי האנשים הפרטיים.". אני חושב שבדיוק להיפך. המדינה יכולה לכתחילה להסתמך על זה שבשעת חירום הישראלים ירתמו למערך הלוגיסטי. אין סיבה שבשעת שגרה יתבזבזו תקציבים על אחזקת מערך כזה כשרואים איך בכל פעם בשעת חירום כולנו מתגייסים לצורך העניין. אני חושב שזאת שעתו היפה של עם ישראל מה גם שההתעסקות בחסד בשעת חירום משנה את העוסקים בזה גם לשעת השגרה על בסיס עולם חסד יבנה
אמת! הדבר הכי יפה זו השותפות הזו
ב"ה
ודאי שעצוב שאין טיפול מסודר ובסוף הנטל נופל על אנשים פרטים שלא תמיד יכולים לעמוד בהוצאות הרבות שהדברים החיונים האלו דורשים, אבל מצד שני יש פה יופי שאין כמותו בעולם כולו, כמו בני תורה שבאמת צריכים להצטמצם כדי לחיות ובכל זאת תורמים משלהם, זה מרגש באמת!
הלוואי שבע"ה נראה ישועה ובזכות אהבת החינם הבלתי נתפסת הזו, אנשים מכל הארץ ומכל המגזרים שמתנדבים זוכים ומזכים ועוזרים בכל הנדרש. כבר מגיעה גאולה לעמ"י בקרוב ברחמים!
הייתי רוצה לראות כזו רוח של תרומות והתנדבות גם לחיילים שנמצאים הכי בחזית
בחורי הישיבות שלנו
שלרוב לומדים בתת תנאים
מי ייתן ומישהו יקיים מיזם של ציוד ללוחמים שממתים עצמם באוהלה של תורה
מה גם שיש המון בחורי ישיבה שלומדים בלי הפסקנ למען הצלחת החיילים
הלוואי ומישהו ירים את הכפפה ויתרמו לישיבות הקדושות למען ייטב לבחורים..
מזרונים נוחים
אוכל
וכו…
יפה מאוד!!!! ומה אומרים השמאלנים הנאורים???? מתנגדים לשקלים הבודדים לחינוך הדתי!!!! זה הבושה של אזרחי המדינה