"המחבלים ברחו": הקיבוץ הדתי ששמר שבת ניצל בנס

ביום חמישי שמתי נפשי בכפי ויצאתי עם שיירה מאובטחת לעוטף עזה. בבוקר, היו פרפרים בבטן. מעולם לא ביקרתי בשטח צבאי סגור ועוד בזמן מלחמה. כבר בדרך לעוטף ניתן להבחין בשיירות של ג'יפים שיוצאים ונכנסים אל העוטף, ובעמדת ריענון שיזמה השרה רגב שוקק בחיילים שמקבלים קפה ומאפה על חשבון משרד התחבורה. מיזם מבורך שכמו תמיד נתקל בביקורת של אנשי תקשורת משמאל.

אחרי נתיבות אנחנו נתקלים במחסום הצבאי הראשון ולאחריו בעוד מחסום. החיילים נותנים אור ירוק ואנחנו דוהרים אל העוטף.

פנינו מועדות לכפר עזה, אבל לפני שאנו נכנסים לקיבוץ שבו נפלו קרוב ל-100 ישראלים ונחטפו עוד עשרות, אנו עוצרים בקיבוץ סעד, קיבוץ דתי, לשם הגיעו עשרות מחבלים וניסו לחדור אל תוך היישוב. הרבה שמועות נפוצו בציבור החרדי על הניסים שפקדו את שומרי השבת, אולם לעמוד מול שער צהוב ולשמוע מכלי ראשון את סיפורי הניסים מחבר כיתת הכוננות שעמדו מולנו, יש לזה משמעות אחרת. "הגיעו עשרות מחבלים וניסו לקרוע את הגדר, פתאום הם הבחינו בנו", הוא מספר, עמדנו קבוצה של חמשה מול עשרות, וזאת לאחר ששמענו על היריות בכפר עזה, לפתע, משום מה, הם חטפו רגליים קרות, נסו על נפשם והמשיכו ליישוב אחר".

"היה פה נס גדול", הוא מסכים.

אנחנו ממשיכים לכפר עזה. זוועה. את דממת המוות ואת הריח החריף שנישא באפינו ריח המוות, מפרים מספר פיצוצים, נדרכנו, אך הקצינים מולנו מרגיעים כי "מדובר בתותחים שיורים אש לעבר הרצועה".

בתמונה: כתב המחדש עם חבר בכיתת הכוננות שעמד מול המחבלים בשערי היישוב הדתי סעד

בתוך הבתים, חורבן. נכנסו לממ"ד חרוך שאותו הציתו המחבלים, האשה שהייתה בממ"ד לא שרדה. נחנקה למוות. משם המשכנו לעבר בתי הסטודנטים שחטפו אש צולבת, חלקם נהרגו, חלקם נחטפו, אחרים הסתתרו וניצלו עד לבואם של כוחות הצבא. בפאתי היישוב ראינו את הטנדר של אנשי הנוחבה שהופצץ. "לא ידענו בכלל שחמאס מתכנן משהו, אפילו לא ירי לעוטף, היה כה רגוע עד כדי כך שתכננו לצאת למרכז", מספר לנו אחד החיילים, שהיה בשמחת תורה בעוטף ונקלע לאש חיה.

הוא מספר עוד: "אף אחד לא הכינו אותנו לכזאת מתקפה, תרגלנו חדירה של עשרות מחבלים, לא בקנה מידה של אלפי מחבלים, ולכן צה"ל היה בהלם, והתקשה להגיב בתחילת המתקפה, אולם החיילים הצליחו לנהל קרבות עזים ולהציל את מה שיכלו להציל".

יצאנו מכפר עזה, פנינו מועדות לעבר תחנת הדלק בנתיבות. אחרי הקפה, אנחנו מדברים עם תושבים בעיר, הם הקימו מקלחון לרחוץ חיילים שנכנסים לעזה. הם מספרים על הניסים שפקדו את נתיבות שקרובה לעוטף מרחק של קילומטר בלבד: "המחבלים היו פה ניסו לירות, ונבלמו, לא היו פה פצועים, יש שמועות שהמחבלים ראו שיחים שאמרו להם שלא להתקרב., משם הם המשיכו לאופקים שם נהרגו מעל 52 בני אדם. בבתי הכנסת באופקים המשיכו לרקוד בזמן שהמחבלים שוהים בתוך העיר הדרומית. רק במוצאי שבת הם התוודעו לניסים הגדולים שפקדו את ציבור שומרי התורה היראים לדבר ה'.