ביום חמישי האחרון, בכינוס בלטרון לפני הצעדה לירושלים, הגיעו לשם שרים וחברי כנסת, בין היתר השר חילי טרופר, שהמשפחות ביקשו ממנו "לדבר עם מי שצריך בממשלה כדי למנוע את הדיון". כך פרסם ירון אברהם.
טרופר, מחכה לכינוס הקבינט המדיני ביטחוני במוצאי השבת והולך לצד החדר עם ראש המל"ל צחי הנגבי. "אתה ואני יודעים שהחוק לא יקודם, אז למה זה טוב?", הוא אומר להנגבי, שמסכים איתו. הנגבי בעצמו מבטל דיון שהיה אמור להיות במל"ל בנושא הזה בשל רגישות העניין.
ראש המל"ל מבטיח לפעול בנושא מול ראשי הקואליציה, בזמן שהשר בן גביר וח"כ צביקה פוגל מתעקשים להביא זאת לדיון כפי שנקבע. אנשי בן גביר טוענים, ובדיקותיי (של ירון אברהם) מלמדות כי הם דוברים אמת, כי לא רק שלא ניסו למנוע מהם את כינוס הישיבה הטעונה והרגישה, אלא להפך.
לטענתם, גורמים בלשכת נתניהו ידעו גם ידעו על הדיון הרגיש, לא העבירו שום בקשה לדחות אותו, ואפילו דיברו עם השר על הדרך הנכונה להביא את הסוגייה לקבינט בזמן הקרוב.
לסיכום: בלשכת נתניהו לא יכולים לומר ש"רחמים לא ידע". בן גביר מצידו מתעקש: "אקדם את החוק הזה בוועדה כמה שיותר מהר, דווקא עכשיו זה יכול להאיץ את הסיכוי לעסקה (גורמי הביטחון חולקים עליו), זו התחייבות של ראש הממשלה כלפיי".
החוק נחוץ
אי אפשר להשאיר נאצים בחיים על זה לעניות דעתי אין מחלוקת.
השאלה היא אם זה הזמן וכאן יש טענות לשני הכיוונים
א. החוק צריך להיות מוכן מיד ליום של אחרי
ב. עכשיו דעת הקהל ברוב הציבור בשלה
ג. אין כבר חוק כזה?
וכנגד זה עלול לסכן את חייהם של אחינו ואחיותנו הנתונים בשביה??