פעימה בנעימה
מדוע הפעימה השישית נחשבת לנסיגה, וכיצד נקרע נתניהו בין גלנט לברנע?
המושג "פעימה" חזר אלינו בשבוע האחרון בגדול. אם בעבר ה"פעימות" היו מושג שלילי (לפחות בעיני הימין), וסימלו את הנסיגות מהשטחים בכמה פעימות במסגרת הסכמי וואי, הרי שהיום "פעימה" מצלצלת במובן חיובי: שחרור חטופים מעזה.
אם הכול היה כשורה, הרי שאתמול התבצעה הפעימה השישית, שנחשבת בכל זאת לנסיגה. בפעם הראשונה מאז החלה העסקה, שוחררו בפעימה הזו פחות מעשרה חטופים. בכך הופרו תנאי העסקה שנקבעו על ידי קבינט המלחמה.
החמאס ניסה לתרץ את שחרור שמונת החטופים בלבד, בכך שלילה קודם שחרר "על החשבון" שתי נשים נוספות על ה-10. מדובר בשתי נשים שנושאות גם אזרחות רוסית והן שוחררו כמחווה לנשיא פוטין. ישראל בלעה את התירוץ והכילה אותו. הפעימה השישית נחשבת אפוא לנסיגה מתנאי העסקה המקורית.
כך או אחרת אין לקנא בחברי קבינט המלחמה שצריכים לקבל החלטות דרמטיות לכאן או לכאן. "מדובר בהחלטות שלא היו מאז ומעולם בכל שנות המדינה", הם חוזרים ואומרים בהזדמנויות שונות. הדילמה קשה: האם להמשיך בהפסקת האש תמורת ניסיון לקבל עוד חטופים ורק אחר כך לחזור למלחמה. או להבין שהעסקה מוצתה והחמאס מנסה להתל בגורמי ההחלטה בישראל, בשעה ששאר החטופים אינם בידו, או שאינם כבר בין החיים.
הדילמה של נתניהו קשה: מצד אחד דוחק בו שר הביטחון גלנט להמשיך במלחמה. מצד שני ראש המוסד דדי ברנע, טס הלוך וחזור לקטאר ומנהל שיחות על שחרור עוד חטופים. נתניהו צריך להכריע בין השניים ומבין שאי אפשר גם וגם.
ההנחה היא שהמגעים על המשך העסקה יקלעו למבוי סתום בתחילת השבוע הקרוב. נתניהו, גלנט וגנץ כבר הכריזו כי מיד בסיום העסקה הם יחזרו להמשך הלחימה במלא העוצמה. גם אם היו רוצים להפסיק, הם אינם יכולים. יש היום הסכמה ציבורית גורפת מכל קצות הקשת הפוליטית, ימין ושמאל, בעד המשך הלחימה עד להשגת יעד המלחמה: מיטוט מוחלט של החמאס.
ההנחה הביטחונית גם קובעת כי ללא התמרון הקרקעי בצפון הרצועה, לא הייתה מתבצעת העסקה. רק הלחץ על סינואר הביא אותו לשחרור החטופים. לפיכך כל הצעה אחרת, כולל הצעת הפייק שפורסמה השבוע: שחרור "כולם בעד כולם" והפסקת אש ארוכת טווח, אינן באות בחשבון.
פגישות ותדרוכים
הפסקת האש הזמנית הזניקה שוב את הפוליטיקה למרכז הזירה והבליטה את "היום הפוליטי שאחרי"
הימים הבאים לא יהיו קלים. מנהיג החמאס סינואר יעשה הכול כדי למנוע את המשך הלחימה. הוא שומע היטב (בעברית) את הדיבורים של הצבא, לפיה המלחמה עומדת להתחדש במלא העוצמה בדרום הרצועה. לפיכך ינסה באמצעות מלחמה פסיכולוגית למנוע זאת.
יש להניח שהוא יציע עסקאות לשחרור עוד חטופים במחירים מופקעים, יציג תמונות וסרטונים של החטופים, ישחרר מידע על חטופים הרוגים, כפי שעשה עם בני משפחת ביבס – הילדים הג'ינג'ים החמודים. סינואר מבחין שהציבור הישראלי הפך את הג'ינג'ים הקטנים הללו לסמל המלחמה והוא מנהל מלחמה פסיכולוגית סביבם. בשעה ששורות אלו נכתבות, עדיין לא ברור מה עלה בגורלם, אך השמועות אינן מבשרות טוב (בתפילה שנתבדה)
בתווך נמצאת ארה"ב, שאמנם תומכת בהמשך הלחימה, אך דורשת שהיא תהיה מרוסנת באופן כירוגי ובפינצטה כדי למנוע פגיעה באזרחים. ישראל תהיה חייבת להתחשב בעמדתה זו כיון שהיא מקבלת את החימוש ממנה ואינה יכולה להתעלם מבקשותיה.
שחקניות נוספות בזירה הן המדינות הסוניות, מצרים וירדן, וכן מדינות המפרץ שמייחלות למיטוט החמאס, אך באופן פומבי מישרות קו עם הציבור בארצותיהם ומגנות את הפעולות הישראליות בעזה.
לצד כל זה יש קושי אובייקטיבי לחזור ללחימה בעזה באותה עוצמה והתלהבות כפי שהיה מיד לאחר הטבח. הזעם הציבורי שכך מעט לאחר הדמעות וההתרגשות מתמונות החטופים ששבו הביתה. גם המומנטום הצבאי נעצר וחלה ירידה בדריכות, כולל דילול הכוחות. כמו כן קשה להסתיר את חילוקי הדעות, אפילו בקרב משפחות החטופים, סביב העסקאות. חלק מההורים התנגדו להן.
ולמרות כל זה נחושים כאמור בדרג המדיני והצבאי להמשיך בלחימה. החיזבאללה, איראן ושאר אויבי ישראל מביטים לראות מה יהיו תוצאות הלחימה ובהתאם לכך יפעלו בעתיד. בשלב זה דוחים בדרג המדיני את ההצעה המונחת על השולחן: פירוז עזה וגירוש מנהיגי החמאס מהרצועה לקטאר, אך הלחץ הבינלאומי עוד יגיע.
לחץ נוסף מגיע מהכיוון הפוליטי. גנץ וחבריו עדיין נשארים בממשלה, אבל לא להרבה זמן. באופן רשמי מכריזים כולם שבזמן המלחמה לא עוסקים בנושאים פוליטיים. אולם "היום הפוליטי שאחרי" מעסיק את המערכת כולה.
גנץ מתנגד בממשלה לתקציב (הרחבה בהמשך) רק בגלל הסקרים והלחץ התקשורתי. מאידך גם נתניהו אינו טומן ידו בצלחת, נפגש עם חברי ליכוד, מעביר מסרים שהוא לא הולך לשום מקום וכבר עובד על הקמפיין הבא: רק אני אמנע מדינה פלשתינית בעזה. רק אני אוכל לעמוד מול הלחץ האמריקאי שכבר מופעל בנושא. הפוליטיקה קיימת אפוא מכל הכיוונים ובלטה עוד יותר השבוע בעת הפסקת האש.
גנץ במלכודת לפיד
מאחורי הקלעים של ישיבת הממשלה השבוע, שאישרה את התקציב המתוקן
ישיבת הממשלה השבוע שנמשכה עד לפנות בוקר של יום שלישי, אישרה את התקציב המתוקן ל-2023 וסיימה את הפסקת האש הפוליטית בין האופוזיציה לקואליציה. זאת לאחר שהאופוזיציה מאיימת להצביע נגד התקציב בכנסת, אף שהוא כולל 30 מיליארד שקלים לטובת המלחמה וכל השלכותיה.
האופוזיציה לא תוכל כנראה לטרפד את העברת התקציב ובכך להפיל את הממשלה, אבל היא יכולה לעכב אותו באמצעות הצפת הסתייגויות ונאומים ארוכים. העילה של האופוזיציה: הכספים הקואליציוניים שנכללים בתקציב.
בקואליציה רותחים על כך ואומרים כי תקציב המדינה המתוקן כולל 17 מיליארד שקלים לצרכים ביטחוניים ועוד 13.5 מיליארד שקלים לצרכים אזרחיים שקשורים למלחמה. "אם האופוזיציה תעכב את זה, היא תפגע בכספים שמיועדים למפונים מהקיבוצים בדרום ולישובים בצפון, תפגע בשיקום חבל התקומה וכן בעסקים הקורסים" מתריעים בקואליציה. "זו חרפה ממש".
החרפה התגלתה עוד קודם בישיבת הממשלה, לאור התנהגותם של שרי "המחנה הממלכתי", שנכנעו ללחץ התקשורתי הפופוליסטי והצביעו נגד התקציב "עקב הכספים הקואליציוניים". שרים בממשלה ביקשו להוכיח להם, שהם טועים והסבירו כי התנגדותם תפגע בין השאר ללא כל סיבה במורים ובמורות החרדים ותגרום לאפלייתם לעומת ציבור המורים הכללי.
"אתה נופל למלכודת של יאיר לפיד", קרא השר קרעי לשר בני גנץ, שהשיב כי יש להסדיר את נושא החינוך בתוך התקציב ולא ב"קומבינות של כספים קואליציוניים".
גם השר אופיר אקוניס, שנמנע בהצבעה, התפתל להסביר כי התקציב הזה של המורים וכל השאר לא היו בבסיס התקציב אלא נכללו בסעיפי ההסכמים הקואליציוניים. "לא נסכים יותר לאשר תקציבים קואליציוניים שפעם קראו להם 'כספים יחודיים'. צריך להכניס הכול לבסיס התקציב, ולבטל כליל אך המושג הסכמים קואליציוניים".
לא נותר לנו אלא לברר, מדוע הכספים הללו אכן מוגדרים ככספים קואליציוניים ולא נכללו בבסיס התקציב. "עשינו פעולות רבות כדי שאישור התקציב יעבור בממשלה", אומר ח"כ הרב משה גפני, יו"ר ועדת הכספים, אליו פנינו עם השאלה.
אפשר היה למנוע את כל האירוע הזה, אם הייתם מכניסים את התקציבים הללו מראש לבסיס התקציב. מה מנע מכם לעשות את זה? שאלתי אותו. "התקציב נבנה באמצע השנה ובאגף התקציבים באוצר מנעו מאיתנו להכניס זאת לבסיס, בטענה שממילא הכסף יגיע ליעדו ומה אכפת לנו טכנית כיצד הוא מוגדר. התנגדנו ככל יכולתנו ולא הצלחנו לשנות זאת, כיוון שכאמור האישורים היו באמצע השנה".
ומה הלאה? אני תוהה. "בתקציב הבא כל הסעיפים המוצדקים הללו ייכללו בבסיס התקציב. לא יהיה יותר מצב כמו שקרה עתה. אני מגדיר זאת כרמאות. אגף התקציבים ניצל לרעה את הלחץ שהיה בשיחות הקואליציוניות בזמנו ולכן הגדיר את כל התקציבים של החינוך ועוד, ככספים קואליציוניים. זה לא יקרה יותר".
מחיר השותפות
"התקשורת הכלכלית תוקפת בזעם כדי למנוע את העברת התקציב ובכך להפיל את הממשלה"
במהלך שיחתנו מתייחס הרב גפני להצבעת הנגד של "המחנה הממלכתי" ולהימנעות של השר אקוניס. "יש כאלו שפוחדים מהתקשורת וזקוקים לליטופים שלה ולכן התנגדו או נמנעו בלי להבין כלל את העניין. גם בליכוד יש יפי נפש שמושפעים מהתקשורת".
האם אתה מאוכזב מגנץ, עליו אמרת השבוע: "האחד בא לגור וישפוט שפוט"? הזכרתי לו. "זה לא עניין של אכזבה, כי לא היו לי ציפיות", משיב הרב גפני. "הוא פשוט לא הבין מההתחלה את הנושא ולא היה שותף לדיונים המוקדמים. אין שום סיבה להפלות בין מורים חרדים למורים במגזר הכללי. גנץ נתלה בשרה שאשא ביטון, שניסתה לומר שהמורים החרדים לא השלימו את מה שצריך בנושא 'אופק חדש' אבל הוא לא נכנס לעומק העניין. הוא הרי נכנס לממשלה רק לצורך המלחמה, אז מה לו ולשאר הנושאים, עליהם עמלנו תקופה ארוכה והגענו להבנות לאחר ישיבות ארוכות וממצות".
היו שאמרו כי ח"כ חילי טרופר עומד מאחורי ההתנגדות של גנץ? אני שואל. "שמעתי את האמירות הללו. אין לי מושג. בשורה התחתונה, ברור שהתקשורת והלחץ מהסקרים השפיעו ועשו את שלהם, ולכן שרי 'המחנה הממלכתי' הצביעו נגד".
ומה באשר לשר ניר ברקת, שאמר שיצביע נגד התקציב? אני שואל. "התקציב יעבור בעזרת השם בכנסת ואני לא מאמין שברקת יצביע נגד", עונה גפני.
בתקשורת הכלכלית, שהפכה זה מכבר לתקשורת אנטי חרדית, תקפו כצפוי את אישור התקציב וציינו בפופוליזם כי "הממשלה בוזזת משאבים, כאשר נטל המלחמה כבד" (כלכליסט), "מיליונים לשלום הקואליציה" (ידיעות), ו"כספים מושחתים" (דה-מרקר).
האם אתה מרגיש שההסתה האנטי חרדית חוזרת? אני שואל את הרב גפני לאחר שקראתי בפניו את כותרות התקשורת. "אנחנו שוב משלמים את מחיר השותפות עם נתניהו", הוא משיב. "התקשורת היא אנטי ביבי לאורך כל הדרך והיא מבקשת לסייע בהפלת התקציב, העיקר כדי להפיל את הממשלה. לא אכפת לה שתקציבי העתק שאישרנו עבור המלחמה יתעכבו".
"תראה את האבסורד", ממשיך הרב גפני, "ועדת הכספים בראשותי אישרה במקביל תקציבים לספורט ולתרבות, ואיש לא בא בתלונות, מדוע אנו עושים זאת בזמן מלחמה. אף אחד לא דרש לקצץ בכספים הללו. אבל כאשר זה מגיע לכספים שמזוהים עם החרדים, התקשורת קופצת וגוררת את הח"כים וחלק מהשרים להצביע נגד. זהו אבסורד מושלם".
"נמנע מלבלוט"
להיכן נעלם ומדוע נאלם קולו של ח"כ הרב גפני בתקשורת הכללית בעניין התקציב?
"כולם הרי יודעים שאני פועל בכל כוחי לאשר תקציבים דרך הוועדה לטובת צרכי המלחמה, העסקים, המפונים וכל השאר" מזכיר גפני ומפרט את מה שהיה בוועדת הכספים: "הגיעו לוועדה עם בקשה לאישור 4.5 מיליארד שקלים ויצאו ממנה בהתערבותי עם כמעט 17 מיליארד, תוך שהכנסתי לשם גם את הסיוע לאופקים, נתיבות, נהריה ואשקלון וכן את כל הנושאים האחרים הקשורים למלחמה, תיירות, בינוי, יזמים, חקלאות. מדובר בתקציב אדיר".
ואכן לאחר האישור בוועדת הכספים, שיבחו חברי הכנסת מכל קצות הקשת הפוליטית את פעילותו של יו"ר ועדת הכספים ואת דרך פעולתה של הוועדה שעשתה הכול לקיצור ההליכים ואישור התקציבים.
השאלה המתבקשת: להיכן נעלמת ומדוע נאלמת, אני תוהה. מדוע לא שומעים את קולך בתקשורת, מסביר את הדברים הללו בקולך, כפי שנהגת לעשות בעבר בכל נושא כאשר תקפו את הציבור החרדי וצרכיו?
"זו שאלה טובה", משיב הרב גפני באנחה. "אני משתדל לא לבלוט בתקופה הזו ומשלם על כך מחיר. הייתי יכול לעלות לשידורים ולראיונות, ולהציג את כל מה אני עושה לטובת העוטף ולצרכי המלחמה וכיצד אני פועל לטובת כל המגזרים. בימים אחרים הייתי עושה זאת, אבל עכשיו זו תקופה אחרת ואני משתדל כאמור לא לבלוט".
אז הנה כאן אתה מתראיין, ועונה לשאלות ולכן אני אנצל זאת ואשאל האם לדעתך, נתניהו ימשיך בתפקידו לאחר המלחמה, או יוחלף על ידי משהו אחר בליכוד? בכך אני מנסה בסיום שיחתנו, להוציא כותרת פוליטית משמעותית מבן שיחי. גפני מבחין בניסיון הזה, לא נגרר ומשיב בדיפלומטיות: "כרגע עניין ההחלפה של נתניהו לא עומד על סדר היום כלל וכלל".
לפני שאני ממשיך להקשות בנושא הפוליטי, בעניין הסיכויים של גנץ והסקרים, מכריז הרב גפני את משפט הסיום: "צריך להתפלל שהמלחמה הזו תסתיים בטוב, שלא יהרגו ח"ו עוד יהודים וכמובן שכל החטופים יחזרו הביתה בריאים ושלמים". התייחסות פוליטית מפורטת לשאלות שנותרו, תגיע בזמנים אחרים.
המחדל והסקנדל
מסמכי ההתרעה על התרגיל הגדול של החמאס שעומד להפוך למבצעי בוטלו בזלזול
ככל שנוקף הזמן וככל שעוברים הימים מאז הטבח הנורא, כך מתגלים עוד ועוד פרטים על המחדל המודיעיני הצבאי שקדם לאירוע. וכך עוד לפני הקמת ועדת החקירה, בעיצומה של המלחמה (והפסקת האש הזמנית שנכפתה השבוע), מתפרסמות עוד ועוד חשיפות על האזהרות המוקדמות של אישים בתוך אמ"ן, שהתריעו בפני מפקדיהם על העלול להתרחש. על התרגיל של החמאס שמעיד על הכנה לפעולה גדולה. על הנאום של יחיא סינואר, בו פירט את תוכניתו לפשוט על ישראל כ"מבול", ועל עוד סימנים מוקדמים רבים.
האזהרות הללו, שבוטלו בזלזול על ידי המפקדים, ירדו לפרטי פרטים, ואפילו קלטו את המשפט בו סיכם החמאס את התרגיל הגדול, שדימה פשיטה על המושבים והקיבוצים מעבר לגדר במילים: "סיימנו לרצוח את כל תושבי הקיבוץ". מזעזע.
ביחידה באמ"ן המתמחה בחקירת תורת הלחימה של האויב, לא הפסיקו לדווח על התרגילים הללו, והתריעו כי הדבר נעשה לקראת פעולה מעשית של החמאס. התשובה הקבועה שקיבלו מהמפקדים עליהם הייתה: "עשיתם עבודת מחקר טובה, אך זה נראה דמיוני".
ביחידה התעקשו שאין מדובר במשהו דמיוני, אלא בתרגיל מבצעי שמתוכנן לצאת לפועל. "אני 30 שנה עוסק בתחום. זה תרגיל אמיתי. זה לא דמיוני", כתב אחד הנגדים למפקדיו, אך ללא הועיל.
מסמך ההתרעה האחרון נשלח בקיץ בחודש אב האחרון לכמה מפקדים בכירים ביחידה ובמודיעין השטח, בו פורט שוב התרגיל. בסוף המסמך ארבע מילים: "זה יכול לקרות בפועל". אולם גם האזהרה הזו לא הדליקה נורה אדומה אצל מי שהיה צריך. לכל זה יש לצרף גם את העדויות של מוצב התצפית באוגדת עזה, שדיווח על אנשי חמאס שבוחנים בצורה חשודה את הגדר ואת המקומות בהם המצלמות פחות מכסות את הגבול.
ועדת החקירה שלבטח תחקור את העניין, תבדוק מי קיבל את ההתרעות הללו ומי דחה אותן. על פי השמועות שהגיעו ליחידת המודיעין 8200, ההתרעות הללו הגיעו גם לפיקוד הדרום וגם לראש אמ"ן עצמו, האלוף אהרון חליוה. שמועות אלו מספרות כי אנשי היחידה שחשפו את האזהרות המוקדמות, פגשו את חליוה והזהירו אותו מפני תרחיש תקיפה משולב ומשוכלל של החמאס. חליוה ביטל את הדברים ולא התייחס אליהם. גם הוא היה שבוי בקונספציה לפיה "החמאס מורתע".
הכול יעלה כאמור בוועדת החקירה, אולם בינתיים יש המנסים באמ"ן לעשות קמפיין נגדי ולטעון שכל צמרת אגף המודיעין מחליוה, דרך ראש חטיבת המחקר ועד מפקד יחידת 8200 כלל לא ידעו על האזהרות ועל מסמכי האזהרות. מדובר בקמפיין של ממש. בקטע הבא.
התעלמות ואטימות
אלמלא הכישלון הנוכחי, יכול היה ראש אמ"ן להתמודד בעתיד גם על תפקיד הרמטכ"ל
שורת החשיפות לעיל על ההתרעות שהצטברו, מעידה כאלף מונים כי אגף המודיעין – אמ"ן כשל במשימתו לחזות מראש את הפלישה ליישובי עוטף עזה והתעלם מכל הסימנים בשטח. "משהו רקוב באמ"ן", ציינו הכותרות (בהסתייגות כמובן, כדי שלא להוציא את נתניהו נקי – כפי שנפרט בהמשך). "אמ"ן שכח מה ארע במלחמת יום הכיפורים ואחראי מודיעינית למחדל החמור ביותר בתולדות המדינה".
השאלה היא כיצד ממשיך ראש אמ"ן אהרון חליוה, לתפקד בימים אלו, וכיצד יכולה דעתו להישמע בקבינט המלחמה, לאחר שלא השכיל לחבר בין כל הדברים שהיו לפניו טרם הטבח. כיצד מתייחסים אליו שאר היושבים בשולחן, כאשר הם יודעים מה קרה באמ"ן בהנהגתו וכיצד התעלם באטימות מכל ההתרעות.
שאלה זו גוברת לנוכח סרטון שפורסם השבוע על נאום פומבי בעבר של חליוה, בו הוא מתייחס לראש הממשלה נתניהו בלי לנקוב בשמו. כך אמר: "באחד הדיונים המסווגים, אמר לי מי שאמר: 'תשמע ראש אמ"ן, דעתך טובה כדעתי'. אמרתי לו: 'אני מכבד את מעמדך, תפקידך ומנהיגותך, אבל הסיפור שלך, לא כמו הסיפור שלי, כי מאחורי הסיפור שלי עומדים אנשי מקצוע, שמומחיותם לאסוף ידיעות, לנתח אותן ולהגיע למסקנות. זו המומחיות שלהם'".
דבריו אלו של חליוה, מתקשים לעמוד במבחן המציאות מול אנשי היחידה המקצועיים באמ"ן, בפרט אלו המומחים בניתוח החמאס, שהתריעו על הצפוי על פי מה שראו, שמעו וקראו. חליוה מצדו הודיע אמנם כי הוא נוטל אחריות, ולכולם ברור שאחרי המלחמה הוא יניח את המפתחות. אולם הוא מנסה לטהר את שמו ולצאת עם מינימום נזקים.
בשלב זה שמו של חליוה, מתכתב יותר מכולם עם הכישלון. אירועי הטבח תפסו אותו בחופשת חג משפחתית באילת. עם תחילת הלחימה, נמנעה התקשורת לעסוק במחדלי הטבח, אולם הפסקת האש הפנתה את הזרקורים לעברו, כמי שעומד בראש אמ"ן.
חליוה הוא קצין מוכר, שאלמלא הכישלון הנוכחי, יכול היה בעתיד להתמודד גם על תפקיד הרמטכ"ל. עם זה יותר מעשור הוא מכהן בתפקידי מטה בקריה, ולא בתפקידי שדה כאלוף אחד הפיקודים. בעבר עמד בראש אגף הלוגיסטיקה, ולאחר מכן כראש אגף מבצעים ובשנה וחצי האחרונות בראש אמ"ן. יש להניח שבהמשך היה מתמנה לאלוף אחד הפיקודים ובהמשך כאמור מתמודד על הרמטכ"לות. זה כבר לא יקרה.
אחרי המלחמה הוא יפשוט כאמור את מדיו. כל שנותר לו הוא להיאבק על ניקוי שמו והדבר מבוצע באמצעות ניסיונות שכנוע והפעלת לחץ על עיתונאים בכירים, כפי שנפרט מיד.
שגעון גדלות
סיקור מגמתי: כך מנסים הכתבים הצבאיים לחפות על ראש אמ"ן ולהמעיט מאשמתו
"חליוה מנהל במקביל שתי מלחמות: אחת מול החמאס בעזה והשנייה על ניקוי שמו", כתב השבוע העיתונאי דוד ורטהיים, תוך פירוט מאבקיו של ראש אמ"ן. לאורך שנים נחשב חליוה, ליקיר התקשורת וזכה למחמאות רבות מפרשנים וכתבים הצבאיים. עתה הוא מוצא את עצמו בעמדת התגוננות, שאינה מוכרת לו. התקשורת, אגב, הוגה את שמו בשם חליוה (כמו חליבה) ולא חלי-ואה.
"מדובר באדם שמחובר לעיתונאים בוורידים", העיד אחד הכתבים הצבאיים, "הוא מדבר איתם שנים, והם איתו. על פי ורטהיים, רק השבוע הספיק חליוה לשוחח, לעיתים פנים אל פנים, עם העיתונאים והפרשנים רונן ברגמן, יואב לימור ובן כספית. כולם כתבו על שורת המחדלים ולכן היה לו אינטרס לשוחח עימם, כפי שעשה בהמשך גם עם בכירים בחברת החדשות 12 מאותה סיבה.
העיתונאים מצדם מחזירים לו מלא חופניים. כך אפשר לראות מהסיקור שקיבל השבוע בעיתון "הארץ", שמזהה ככל הנראה את חליוה כאחד מאנשי המחאה. הטקסט לפניכם: "ממידע שהגיע לידי 'הארץ' מתגלה כי במשך יותר משנה לפני המתקפה החזיק אגף המודיעין במידע על תכנית המתקפה של חמאס, שכוונה נגד עשרות יישובים ומוצבי צה"ל וכללה פריצה סימולטנית של קו הגבול בעשרות נקודות". הפרשן הצבאי של "הארץ", עמוס הראל, שכתב את השורות הללו, אינו מזכיר את חליוה אפילו פעם אחת. "לכתוב כתבה כזו בלי להזכיר את חליוה זה בלתי נתפס", צוטט בכיר לשעבר באמ"ן.
סיפור נוסף באותו נושא התרחש ב"חדשות 12", כאשר הכתב הצבאי ניר דבורי, פרסם ידיעה על מה שנחשף בדרגים הזוטרים ביחידת אמ"ן אודות כוונת החמאס לבצע את הטבח. בדיווח נאמר כי המפקד הישיר שקיבל את מסמך ההתרעה, ביטל חופשה כדי לעדכן את ראש אמ"ן ששמע את דבריו וביטלם.
ורטהים מספר כי "חליוה התפוצץ על הפרסום הזה והתחיל להפעיל לחצים אדירים על חדשות 12, בין היתר באמצעות מקורבים, לתיקון מה שנתפס כטעות עובדתית". לצורך כך הגיע אפילו לכתב עצמו, ניר דבורי, כדי למחות על הפרסום ולשכנעו לתקן את הידיעה. בהמשך כאשר שודרה כתבה אחרת בנושא נאמר כי "חליוה לא היה מכותב למייל האזהרה". בד בבד גם הכתב הצבאי של ידיעות אחרונות יוסי יהושוע, כתב כי חליוה לא שותף בהתייעצות הבכירים הלילית עם הרמטכ"ל בלילה שקדם לטבח.
ולמרות כל זה יש עדיין עיתונאים אחרים, שמתבטאים בצורה אחרת על חליוה. כזה הוא חיים לוינסון, שאמר כך: "חליוה הוא אדם חולה תקשורת שהוקף במשך השנים על ידי חבורה של עיתונאים שפרכסו סביבו והללו אותו, שקשרו לו כתרים ותיארו אותו כאיזה גאון הדור, ותמיד עם הכריזמה הצבאית השחצנית והריקה. וזה מעלה שאלה מאוד עצובה איך אדם ברמת שיגעון גדלות כזה התקדם כל כך במערכת".
השאלות הללו יעלו כאמור על שולחן ועדת החקירה, שם יככב שמו של חליוה.
בין אשמה לאחריות
בכל תחקיר על המחדל המודיעיני מבצעי, לא שוכחים להשחיל את שמו של נתניהו
עוד לפני הקמת ועדת החקירה, החלה התקשורת לנהל את החקירה בעצמה, תוך שהיא מייצרת קרב מדומה – מי אשם יותר: הדרג המדיני בראשו נתניהו, או הדרג המבצעי – חליוה והרצי לוי (שני המינויים של הממשלה הקודמת). מבחינת התקשורת התשובה ברורה: ניסיון להגן על חליוה ולזרוק כמה שיותר על נתניהו.
וכך בכל תחקיר על הכישלון של אמ"ן ועל גודל המחדל, לא שוכחים כלי התקשורת לציין ולהדגיש תוך כדי הדברים, בתחילה באמצע ובסוף : "אבל אין לשכוח את אחריותו של הדרג המדיני, קרי ראש הממשלה באשר למה שארע". קשה להם לתת לעובדות ולמציאות להרוס את התיזה שבנו סביב אחריותו ואשמתו של ראש הממשלה.
בכך הם מנסים לטשטש את ההבדל בין אחריות לאשמה, בשעה שכל ילד יודע את ההבדל: יש אחראי ויש אשם. מדובר בשני דברים שונים לחלוטין. נתניהו אכן אחראי בהיותו ראש ממשלה, שבמשמרת שלו ארע הטבח הנורא. הוא זה שנושא באחריות מיניסטריאלית. אולם הוא אינו אשם במה שארע, כיוון שלא קיבל את המידע, בדיוק כפי שמראים כל התחקירים עד כה. ועדת החקירה תבדוק ותכריע האם אכן הדברים כך, והציבור יצטרך להכריע האם על "אחריות" הולכים הביתה.
לכלי התקשורת קשה עם העובדה הזו והם מנסים לעשות הכול כדי לטעון שנתניהו לא רק אחראי אלא גם אשם. לטענתם, אין קשר בין המחדל המודיעיני מבצעי של אמ"ן, שב"כ והצבא, לבין המחדל האסטרטגי של מי שקבע את המדיניות מול החמאס ולא חיסל אותו, אף הביא את הקטארים עם מזוודות הכסף, ונמנע מלמוטט את שלטון החמאס בעזה. מבחינתם, נתניהו אשם מספר אחד ורק לאחר מכן כל השאר.
מדובר כמובן בטענות סרק, אותן אפשר להפריך אחת לאחת. בקטע הבא.
אי העברה והתבערה
מדוע נתניהו לא מנע את העברת הכסף הקטארי לעזה ומה קשור סמוטריץ' לעניין?
בראיון שהעניק נתניהו לאתר החדשות פוליטיקו בארה"ב, הוא הפריך את הטענות לפיהן בנה את ארגון הטרור חמאס במשך שנים באמצעות הכסף הקטארי. "אתה לא יוצא למלחמה שלוש פעמים עם החמאס או עושה פעולות צבאיות גדולות, אם אתה רוצה לבנות את החמאס".
בעניין הכסף הקטארי, אמר נתניהו כי הוא איפשר לו להגיע לעזה, רק כדי למנוע אסון הומניטרי, ולא כדי לחזק את זרוע הממשל שם. "רצינו להימנע מקריסה הומניטרית אזרחית, מחלות, רעב ודברים אחרים שהיו יוצרים מצב הומניטרי בלתי אפשרי", אמר. "זו הסיבה שממשלות ישראל אפשרו ברציפות לכסף הזה להיכנס. בשום אופן לא כדי לחזק את החמאס".
כדי לחזק את הטענה הזו, נזכיר כי זה לא מכבר ביקש שר האוצר סמוטריץ' לעכב כספים לרשות הפלשתינית. בקשתו עוררה סערה רבתי תוך טענות נגדו מכל עבר, כי אם ימנע מלהעביר את הכסף, הוא יגרום לתבערה בגלל אי ההעברה. נקל לתאר שזה בדיוק מה שהיו טוענים כלפי נתניהו, אם היה מעכב את הכסף הקטארי מהרצועה. במקרה כזה היו מאשימים אותו באחריות לירי רקטות, שהחמאס היה משגר לעבר הדרום ומרכז הארץ. והנה עתה טוענים נגדו בדמעות תנין: "נתניהו העביר כסף לחמאס". הצביעות קווים לדמותה.
בדרך זו אפשר גם להסביר מדוע לא מוטט את שלטון החמאס ברצועה ומדוע לא חיסל את סינואר. הסיבה: אם היה פותח במלחמה בעזה לפני הטבח, היו טוענים כלפיו, כי הוא מנסה להסיט את דעת הקהל מהמחאה ומהמשפט שלו. התקשורת הייתה מתנפלת עליו מכל עבר וספק רב אם היה למהלך כזה תמיכה ציבורית. הבה נתאר לעצמנו מה היה מתחולל סביב כל חייל, שח"ו היה נהרג בקרב. "ידיו של נתניהו מגואלות בדם", היו זועקות הכותרות. "נתניהו מקריב את החיילים עבור האינטרסים האישים שלו".
זו אפוא התשובה הניצחת לכל אלו שמאשימים את נתניהו באוזלת יד כלפי החמאס. מוטב שתחפשו טענות והאשמות אחרות.
החתול והשמנת
קמפיין השמאל: מציתים ומדליקים אש תבערה, ואז ממהרים להאשים את נתניהו בשריפה
בשלב זה, טרם ועדת החקירה, ואולי בניסיון להשפיע עליה ועל דעת הקהל, מוביל השמאל (באמצעות עיתון "הארץ") קמפיין נגד נתניהו, לפיו הצבא הזהיר אותו עוד לפני שעבר חוק צמצום עילת הסבירות, שהרפורמה והפיצול הפנימי יגרמו לאסון. "הארץ" טרח והציג מסמכים, שמראים את האזהרות שהופנו לנתניהו, בהם נכתב על סכנה ממשית, שהאויב ינצל את הפילוג בעם ואת גילויי הסרבנות כדי לפתוח במלחמה ולתקוף. "זו הסיבה המרכזית שנתניהו אשם", טוענים אפוא יריביו.
אלא שגם הקמפיין הזה מופרך מיסודו. מדובר בטענה אווילית, שמזכירה את הסיפור הדמיוני על הבן שרצח את אביו ועתה הוא מבקש את רחמי ביהמ"ש בטענה שהוא יתום. השמאל ואנשי המחאה, הם אלו שגרמו לפילוג ולסרבנות, ואז רצו להזהיר מפני ההשלכות. כך נהגו גם עם הוצאת הכספים לחו"ל. מיד לאחר שהוציאו, מיהרו לטעון: הציבור מוציא כספים לחו"ל והדבר יגרום כאן לקריסה כלכלית.
ואם לא די בכך, הם רצו והדליפו לתקשורת העולמית על מה שקורה בישראל ועל המחאה והסרבנות, ואז מיהרו לצטט את המאמרים והכתבות מחו"ל, תוך הבעת דאגה מזויפת: "הנה גם התקשורת העולמית מזהה את הבעיות בישראל, וגם האויבים ממדינות ערב".
מדובר בשיטת פעולה קבועה של השמאל: מציתים ומדליקים אש תבערה, ואז ממהרים להאשים את נתניהו בשריפה. בדיוק כך הם עושים עכשיו עם "האזהרה", ששיגר הצבא לראש הממשלה, לפיה המצב הבעייתי יוביל למלחמה כיוון שהאויב מזהה חולשה. האבסורד זועק: אותם אלו שגורמים לחולשה רצים להזהיר ממנה ולהאשים את כולם מלבד את עצמם. החתול אכל את השמנת ולאחר מכן בוכה מדוע היא נגמרה.
אם נעמיק יותר בנושא, ניזכר באחת מישיבות הממשלה, בה דלף החוצה קולו הרועם של נתניהו, שנזף קשות בדרג הצבאי, בטענה שהדיבורים הפומביים על סרבנות מהווים סכנה ממשית למדינה. "האויב שומע את הקולות הללו ויפרש את הדברים באופן שנוח לו על מנת לתקוף את ישראל", הרעים בקולו. הכתבים שהדליפו את הדברים ציינו כי מעולם לא שמעו את נתניהו באופן הזה, כשהוא צועק ממש בגרון ניחר את דבריו.
שורה תחתונה: אי אפשר להסיר אחריות מנתניהו, ובאותה מידה אי אפשר לגלגל עליו את האשמה. מה הוא יחליט לעשות, זו כבר שאלה אחרת. לטעמי, כפי שכתבתי זאת מיד לאחר הטבח, הוא לא יוביל את הליכוד או את המדינה אחרי הבחירות הבאות. אולם עד אז הדרך רחוקה.
הטור נכתב ופורסם במקור במדור "מקור נאמן" בעיתון יתד נאמן
