בעוד פחות מחודש הוא מתחתן, הבן הרביעי מתוך חמשת הילדים בבית. שלושה כבר התחתנו ועוד אחד נשאר אחרון אחרי החתן שמתחתן עכשיו. הם סופרים את הימים בלחץ ובחרדה גדולה, החתונה מתקרבת, ממש מעבר לפינה, ואין להם מאיפה לשלם אותה…
החתן שלנו אינו יתום, אבל אין לו אבא. כלומר יש לו, אבל אבא שלו אינו צפוי להגיע לחתונה שלו. כמו שלא הגיע לחתונות של ילדיו הגדולים יותר. הם אפילו לא יודעים איפה לאתר אותו כדי להודיע לו שהבן שלו מתחתן. למעשה, גם אם יצליחו להודיע לו, לא בטוח שזה יעניין אותו בכלל… עצוב לשמוע, אבל זאת מציאות כואבת שבה הם חיים כבר 13 שנים.
בביתם שורר מחסור נורא, אפס יכולת לממן את ההוצאות הבסיסיות של החתונה. אפילו בימי שגרה הם אך בקושי מצליחים לגרד מעט מפה מעט משם, עם הרבה מאוד עזרה משכנים וחברים. אבל כשמגיעה חתונה וההוצאות הופכות להיות משמעותיות יותר, אין להם שום מושג מאיפה הם מתחילים לארגן את הסכומים הבלתי נתפסים מבחינתם.
ב'קופת העיר' הבינו שבמקרה הזה אי אפשר להסתפק בתמיכה שגרתית – יש צורך בקרן סיוע מיוחדת ופרטנית עבור החתן היקר, שבשום אופן לא מוכן לבקש מאמא שלו כסף להוצאות החתונה. ולא בכדי, הוא פשוט יודע שאין לה מהיכן לתת לו.
13 שנה חלפו מאז אותו יום גורלי בחייו. 13 שנה שבהן הוא רואה את אמו נאבקת ומתמודדת עם קושי יומיומי, ועומדת בו בגבורה.
היא חזרה מבית הדין, ועל פניה היתה הבעה משונה מאוד. הקלה גדולה מצד אחד, סוף סוף קיבלה את הגט והשתחררה מעגינותה, אבל גם עצב גדול מצד שני, אבדה התקווה לשלום בית, מעתה נגזר עליהם להישאר משפחה חד הורית.
בהתחלה הם עוד ראו את אבא מדי פעם. הוא היה בא לבקר אותם, לוקח אותם לטיול קטן בגן השעשועים הסמוך. אט אט הלכו הביקורים והפכו יותר ויותר נדירים, עד שהם הפסיקו לגמרי. אבא נעלם. הוא ביקש שלא יחפשו אחריו ולא יטרידו את מנוחתו. עלה על מטוס לעבר יעד לא ידוע ונעלם.
נענים לבקשת הרב גלאי ומלווים את החתן הבודד לחופה!>>>
הם יודעים שהוא חי, מדי פעם מגיעות שמועות מישהו ראה אותו אי שם בקצה העולם, ובא לספר על כך. אבל הוא עצמו לא יצר איתם קשר כבר למעלה מעשר שנים!
הידיעה הזאת צורבת כמחט מלובנת בבשר החי. דוקרת דקירה קטנה וכואבת במיוחד, ואחריה עוד דקירה ועוד אחת. הדקירות מגיעות בזו אחר זו, יום אחרי יום, שבוע אחרי שבוע, חודש אחרי חודש, שנה אחר שנה – עשר שנים ברציפות, וזה לא מפסיק לדקור.
באחרונה הוא זכה להתארס עם בת ישראל כשרה ממשפחה מיוחסת. הכתפיים השחוחות שלו התיישרו מעט, הגו הכפוף הזדקף קמעא, הוא עומד להתחתן בשעה טובה. גם החיוך שאמא שלו תמיד משתדלת לחייך, התרחב מעט. יש שמחה בבית.
מרן עמוד התפילות והישועות, הגון הצדיק רבי שמעון גלאי שרבים נושעו מברכותיו, ושעומד בקביעות לימינם של עניים ואביונים, מכיר את המקרה מקרוב. בלב מלא כאב הוא מדבר, משבח את החתן, משבח את אמו הצדיקה והגיבורה שמצליחה לאורך שנים להחזיק בשיניים ובציפורניים את הקן המשפחתי החמים שלה, לגדל את ילדיה עם חינוך איכותי וטהור, למרות כל הקושי והכב הגדול.
"זאת קרן שמקימים לחתן שהעול של החתונה ועול הכלכלה נופל על האמא", אומר הרב גלאי בפנותו לציבור בבקשת עזרה למען החתן, "זאת זכות גדולה מאוד לתמוך, כדי שיוכל החתן להיכנס לחופה ברוגע, בשלווה.
"הקב"ה יעזור לכל התומכים והמסייעים שיתברכו בכל הברכות, כל הישועות בעז"ה, שיזכו לבריאות, לאריכות ימים, רוב נחת הצלחה במעשי ידיהם, וסייעתא דשמיא שה' ימלא כל מלאות ליבם לטובה ולברכה".
