האם לטבח הנורא תהיה השפעה על תוצאות הבחירות? / אריה זיסמן

קרב מורכב

החמאס מגלה סימני שבירה אבל בסג'עיה עדיין קיימים קיני מחבלים פעילים

המלחמה הזו מייצרת מאז תחילתה שגרה קשה וכואבת. מידי בוקר מגיעות בשורות איוב על עוד ועוד חיילים הרוגים בקרבות. אין יום ללא הודעה כזו רח"ל. בדרך כלל זה חוזר על עצמו מידי לילה, טרם סגירת העיתון, כאשר אנו מקבלים הודעה על "אירוע קשה בעזה". המשמעות ברורה, אולם אין אפשרות כמובן לכתוב על כך לפני שהמשפחות מקבלות את ההודעה. רק למחרת בבוקר משתחרר המידע על האבדות הנוספות והבלתי נגמרות. 

כך היה גם השבוע ביום שלישי בלילה, כאשר כולם כבר ידעו על האירוע הקשה שהחל להתגלגל כבר בשעה 4.30 אחר הצהרים בשכונת סג'עיה בצפון הרצועה ונמשך כשלוש שעות. בלילה כבר נודעו התוצאות הקשות – תשעה הרוגים הי"ד. אולם ההודעות הרשמיות הגיעו רק למחרת ביום רביעי בבוקר. שגרה מרה.

הקרב בסג'עיה נחשב למורכב וקשה. במקום פועל הגדוד החזק ביותר של החמאס. עשרות מחבלים התחבאו במתחם שלושת הבתים אליו נכנסו כוחות הצבא. הם ארבו לנכנסים והפעילו את המטענים שהוטמנו שם מבעוד מועד. בחמאס ניצלו היטב את ההפוגה הקודמת, למדו את אופן הפעולה של הצבא ופעלו למלכד חלק מהבניינים הנטושים. מנגד הצבא לא יכול להשתמש נגד כל בית בכוח אווירי, מחשש שהדבר יפגע בכוחות הישראלים הרבים שנמצאים באזור. כל זה מצריך כניסה קרקעית, שמסכנת מאד את החיילים. השבוע זה נגמר רע מאד.

בפעולה נהרגו מפקדים בכירים, שהגיעו למקום כדי למנוע תסבוכת קשה עוד יותר. "אנחנו  שונים מהחמאס באופן הפעלת הכוחות",  הסבירו בצבא. "בעוד מפקדי החמאס נותרים מאחור ומשגרים את החיילים שלהם קדימה, אצלנו המפקדים רצים ראשונים ומכאן האבדות הקשות של שדרת הפיקוד מאז תחילת המלחמה". בלחימה עצמה בסג'עיה חוסלו 350 מחבלים ועדיין מתחוללים שם קרבות פנים מול פנים. רק תפילות. 

תאריך היעד

מדוע סער קרוב היום לנתניהו יותר מאשר לגנץ, ומהו הקמפיין החדש של אנשי הרל"ב? 

מהו תאריך היעד: זו השאלה שנשאלה השבוע ביתר שאת גם במישור הצבאי-מדיני וגם בפוליטי. במישור הצבאי השאלה ברורה: האם הנשיא ביידן הציב תאריך יעד למלחמה (ראו לקמן).

במקביל קיימת שאלת "תאריך היעד" גם במישור הפוליטי בהקשר אחר: מהו תאריך היעד שגנץ יפרוש מהממשלה. תאריך זה יסמל את קיצה האפשרי של הממשלה, אלא אם חבריה (קואליציות ה-64) יתעשתו וישנסו מותנים לשמור על קיום הממשלה ויהי מה.

שני תאריכי היעד הללו משתלבים זה בזה. אם ביידן יכפה על נתניהו להפסיק את הלחימה, זה יהיה גם תאריך היעד בו יפרוש גנץ מהממשלה. אפשר אפוא שוב לראות שוב, כמה הכול תלוי זה בזה: הצבאי, המדיני והפוליטי.

גם אם גנץ יפרוש, מי שעשוי להישאר בממשלה, הוא גדעון סער יחד עם מפלגת "תקווה חדשה". הפערים בין גנץ לסער התרחבו מאד, עד שיש הטוענים שכיום סער קרוב יותר לנתניהו מאשר לגנץ. סער מביט קדימה ויתכן כי הוא שואף לחזור לליכוד. גם הוא רואה כיצד הימין שאינו הליכוד מתחיל להתמלא באנשים חדשים-ישנים, בנט, יוסי כהן הנדל, האוזר וגם ליברמן החדש. סער מחזיק אפוא את (חלק) מהמפתחות להמשך שרידותה של הממשלה הנוכחית ביום שאחרי.

בד בבד גם אנשי מחנה "רק לא ביבי" מטפחים תכנית חדשה ליום שאחרי. מדובר בקריאה לאנשי הצבא שנושאים באחריות למחדל הנורא – מהרמטכ"ל ועד לראש אמ"ן וראש השב"כ שלא ללכת הביתה אחרי המלחמה, עד שנתניהו ילך גם כן. הסיבה: אם הם יקדימו ויתפטרו, ימנה נתניהו אנשים משלו במקומם. הזויים.

"קמפיין על מלא"  

כל אמירה של נתניהו, ותהא זו הסתמית ביותר, מתפרשת כאמירה פוליטית לכל דבר

מאז תחילת הלחימה בעזה, כאשר נדמה היה שהפוליטיקה יוצאת להפוגה קלה, עסוקים יריביו של נתניהו בגיבוי פרשני אולפני התקשורת, בניסיון להוכיח, שראש הממשלה נמצא בעיצומו של קמפיין פוליטי לטיהור שמו ולגלגול האשמות כלפי כולם חוץ ממנו עצמו.

כל אמירה שלו, צבאית, מדינית, פוליטית, כלכלית ואפילו סתמית לחלוטין, נבחנת במשקפיים פוליטיים כדי להציג "הוכחה ניצחת" לקמפיין בו הוא מצוי. מיד לאחר ש"ההוכחה" הזו שמתפרשת על ידם כ"אקדח המעשן" וכש"ראיית הזהב" מוצגת, מגיעה דרישתם להתפטרותו המידית, "שהרי אין זה ראוי, ואפילו בזוי, לנהל קמפיין פוליטי תוך כדי לחימה". כל שבוע מוצגות "ראיות חדשות" לקמפיין הפוליטי כביכול שמנהל נתניהו.

אחת הדוגמאות הבולטות קשורה לדיון בכל הקשור ל"יום שאחרי" בעזה. מצד אחד טוענים יריביו של נתניהו, כי הוא לא מוכן לומר, מה יהיה בעזה ביום שאחרי. הסיבה: "נתניהו חושש מבעיות בקואליציה עם מפלגות הימין, המתנגדות לכל הסדר מדיני עם הפלשתינים". מסקנתם: שתיקת נתניהו נובעת רק מסיבות פוליטיות פנימיות, שהרי אם היה משרטט מה יהיה ביום שאחרי, הדבר היה מעניק לגיטימציה בינלאומית להמשך הפעילות בעזה ומונע לחץ להפסקת המלחמה.

מאידך, כאשר נתניהו החל להסביר כי הוא מתנגד בתוקף להצעה האמריקאית הקוראת לשלטון הרשות הפלשתינית בעזה ביום שאחרי, דבר שמכעיס את הנשיא ביידן, טוענים יריביו, כי מדובר בעמדה פוליטית, שנועדה לקרוץ לבייס שלו ולמכור להם את יכולתו, כאילו רק הוא יכול לעמוד בלחץ מול האמריקאים.

מסקנה: בין אם נתניהו ישתוק ובין אם ידבר, תמיד יטענו יריביו שהוא עושה זאת ממניעים פוליטיים, ובמילים אחרות: "נתניהו בקמפיין על מלא".

ולמרות כל זה אי אפשר לפטור כליל את נתניהו ולטעון כי מדובר ב"שה פוליטי תמים". לעיתים נראה שהוא משחק במכוון לידי יריביו, כפי שקרה לו השבוע עם השוואת מספר ההרוגים בטבח הנורא עם מספר ההרוגים לאחר הסכמי אוסלו. נתניהו אמנם נגרר לענות לח"כ מירב מיכאלי, שטענה בוועדת חוץ וביטחון, שאי אפשר לנהל את המלחמה ללא אופק מדיני. בדבריה, תמכה בהעברת עזה לידי הרש"פ ביום שאחרי. נתניהו נחלץ לענות לה, והשיב כי אי אפשר להחזיר את הסכמי אוסלו בדלת הראשית, ואז ציין את האמירה שלו בעניין מספר ההרוגים.  

ההשוואה הודלפה החוצה מהדיון הסגור בוועדת חו"ב, כאילו נאמרה באופן יזום ומתוכנן על ידי ראש הממשלה, ויצרה מיד שטף של תגובות פוליטיות. נתניהו בהחלט התכוון לדברים שאמר, אבל לא באופן של השוואה בין הטבח בשמחת תורה לפיגועי אוסלו. בכך שיחק לידי יריביו, שטענו כי הנה לפנינו עוד הוכחה, שנתניהו נמצא בקמפיין על מלא, רק כדי להתחמק מאחריות לטבח תוך גלגול האשמות על השמאל.

לא לאוסלו

חוזרים לאחור: האם הסכמי אוסלו וההתנתקות יעמדו במרכז השיח בבחירות הבאות?  

איך שלא מביטים על הוויכוח לעיל בעניין "היום שאחרי בעזה", מגיעים שוב להסכמי אוסלו ולהתנתקות. התחושה היא ששני הנושאים הללו יעמוד במרכז הבחירות הבאות, לבטח אם נתניהו יוביל עדיין את הליכוד.

העיסוק השבוע באוסלו, החזיר את המערכת הפוליטית לבחירות 96, שנערכו לאחר אותם הסכמים. באותה מערכת בחירות ניצח נתניהו את פרס לאחר רצח רבין, עם הסיסמא "פרס יחלק את ירושלים". לאחר בחירתו, לא ביטל נתניהו את הסכמי אוסלו, אלא המשיך במימוש ויישום הסכם חברון והסכם וואי. בהמשך לחץ גם את ידו של ערפאת וכינה אותו "ידיד".    

הלקחים מאז כנראה יושמו והופקו, ועתה מצהיר נתניהו, שהוא לא ייתן לרש"פ דריסת רגל בעזה. לצורך כך יש לו אפילו סיסמת (בחירות): "עזה לא תהיה חמאסטן ולא פת"חסטאן". "אני לא אחזור על טעויות אוסלו גם בעזה", הבהיר. בסביבתו מצהירים כי אוסלו קרה במשמרת של רבין ופרס, וכשם שמהם לא דרשו להתפטר, אין לדרוש ממנו לעשות זאת עכשיו.

אולם לא כולם בליכוד שלמים עם הקו הזה של נתניהו. הרוחות סערו שם השבוע סביב "קמפיין אוסלו". "יש דברים שמוטב לא לומר כעת בעיצומה של המלחמה, גם אם ברור שאוסלו היה אסון", צוטטו גורמים בליכוד. לדבריהם, יש בימים אלו לחפש את המאחד ולא את המפלג. אותם גורמים מתחו ביקורת על נתניהו וטענו כי הוא יודע שעם הזמן יגברו הקולות להדחתו, ולכן הוא פועל, דרך אזכור אוסלו ושלילת הרש"פ, להחזיר אליו תחילה את הבייס הימני. "כאשר חצי מיליון לוחמים בעזה ואלפים אבלים, יש להימנע מהשיח הזה", אמרו.   

מי שכרגיל התבטא בשמו בלי פחד ולא הסתתר תחת "גורמים בליכוד", היה ח"כ דני דנון. לדבריו, אם נתניהו אכן ביקש להשוות בין נרצחי הטבח בשמחת תורה לנרצחי אוסלו, הרי שזו טעות. עם זאת הבהיר דנון, כי הוא אישית נכח בדיון בוועדת חו"ב ולא התרשם שנתניהו התכוון בדבריו להשוות בין הדברים.

גורמים נוספים הקרובים לנתניהו, ציינו כי אמירתו על אוסלו, לא הייתה לצרכים פוליטיים, אלא נועדה להדוף לחץ בינלאומי עתידי להכניס את הרש"פ לעזה. "זה לא עבד בעבר באוסלו ואין טעם לעשות שוב את הניסוי הזה על חשבון החיים של תושבי מדינת ישראל".

והיו מי שציינו כי נתניהו לא היה צריך להשוות בין אוסלו לטבח, אלא לקשור ביניהם: הרוגי הטבח הם הרוגי אוסלו, ההתנתקות, עסקת שליט וכישלון הקונספציה שהחמאס מורתע. הכול התפוצץ בפנים ובהפתעה.   

מחלוקת בהסכמה

לביידן ולנתניהו יש אינטרס להבליט את חילוקי הדעות ביניהם, כל אחד לצרכיו הפנימיים

הוויכוח הפומבי שפרץ השבוע בין הנשיא ביידן לנתניהו משרת את שניהם גם יחד, כל אחד מול הבייס שלו, עד שניתן היה לחשוב כי השניים תכננו הכול במשותף. זה החל בטקס הדלקת נרות חנוכה בבית הלבן, כאשר ביידן אמר לאורחיו היהודים: "אני אוהב את ביבי, אבל אני לא מסכים עם דבריו".

יממה לאחר מכן באירוע נוסף, אמר ביידן, כי נתניהו צריך לשנות מדיניות בעניין הפלשתינים, אך הממשלה הנוכחית מקשה עליו לעשות זאת. ביידן המשיך ואמר כי "נתניהו אינו יכול להגיד לא למדינה הפלשתינית בעתיד. הוא חבר טוב, אבל אני מאמין שעליו להשתנות". נתניהו נחלץ להשיב כי אכן יש מחלוקות לגבי היום שאחרי חמאס, "אני מקווה שנגיע להסכמה גם כאן". בכך הודה לראשונה בקיומה של המחלוקת הזו.   

מה שברור הוא שהמחלוקת הזו משרתת את שניהם. ביידן נמצא בשנת בחירות, וחייב להראות לבוחריו שהוא עדיין נאמן לחזון שתי המדינות כמשנתה של המפלגה הדמוקרטית. מאידך גם נתניהו מבקש להראות לבייס שלו, שהוא לא נכנע לתכתיבים אמריקאים ולא ייתן להקים מדינה פלשתינית בעזה. במחלוקת הפומבית הזו, השיק נתניהו את קמפיין הבחירות שלו, באם כמובן יחליט להתמודד.

מחלוקת נוספת היא מתי לסיים את הלחימה: האמריקאים אמנם אינם מתנים את המשך הסיוע והחימוש בתאריך יעד לסיום הלחימה, אך הם היו רוצים לראות את סיום הלחימה עד סוף השנה האזרחית קרי בעוד שבועיים. מאידך הצבא והדרג המדיני בישראל מבקשים להמשיך בלחימה עד הגשמת היעדים: מיטוט חמאס והחזרת החטופים.

הפשרה תהיה היכן שהוא באמצע. האמריקאים שמתחילים להגיע לכאן ברכבת אווירית, ישמעו מהדוברים הישראלים  כי המלחמה תימשך במתכונתה העצימה הנוכחית, פחות או יותר עד סוף ינואר (כ"א שבט). לאחר מכן ידרשו מספר שבועות נוספים כדי להסיג את הכוחות מלב עזה ולהתייצב בקווי הגנה בצפון הרצועה. המטרה היא להגיע למצב בו הצבא ימשיך בפעולות נקודתיות ופשיטות על מנת להשלים את מיטוט החמאס, וליצור שליטה ביטחונית רציפה בטווח הנראה לעין.

לנתניהו נוח להציג את כל נושא סיום הלחימה כלחץ אמריקאי, כדי לתרץ מדוע הוא יפסיק את הלחימה העצימה טרם מיטוט מוחלט של החמאס. בפועל, אין בינתיים שום לחץ אמריקאי ואין שום התניה לאי העברת תחמושת. האמריקאים גם לא מאיימים להפסיק את הווטו שהם מטילים במועצת הביטחון באו"ם נגד כל החלטה לעצור את האש בעזה. "נתניהו מזמין את הלחץ הזה", סבורים רבים. 

מדד תמיכה

האם לטבח הנורא בשמחת תורה תהיה השפעה על תוצאות הבחירות לרשויות?

"בחירות האמצע" לקונגרס בארה"ב, מתקיימות תדיר לאחר שנתיים בהן מכהן הנשיא הנבחר ומהוות אינדיקציה לתמיכה בו. אם מפלגתו זוכה במושבים רבים בקונגרס, הרי שמצבו שפיר. אם המפלגה היריבה זוכה ביותר מושבים, מצבו בעייתי.   

בישראל אין "בחירות אמצע" ולכן אי אפשר לבחון דרכן את מצבו של ראש הממשלה. אולם מה שהכי קרוב לבחירות האמצע, הן הבחירות לרשויות המקומיות, שעל פי החלטת משרד הפנים, יתקיימו בעוד חודש וחצי ב-כ' שבט (30 בינואר). אם הבחירות הללו לא יידחו שוב, הם ישמשו מדד להלך הרוח הציבורי בעיקר כלפי המועמדים המזוהים עם הליכוד ונתניהו.

יש אמנם הטוענים שאין קשר בין הבחירות לרשויות לבחירות הארציות, כיוון שיש ראשי ערים מוצלחים הנמנים על מפלגה מסוימת, אך מקבלים תמיכה גם מתומכי המפלגה היריבה בכנסת. אולם המפלגות מתפארות בסיום כל מערכת בחירות לרשויות ומבליטות את המועמדים שלהן תוך עריכת "מאזן פוליטי" – היכן הצליחו והיכן כשלו. בליכוד זה בולט במיוחד, עקב ריבוי המועמדים מטעמו בכל רחבי הארץ.

לליכוד יש כמאה מועמדים לנציגים במועצות הערים, ו-40 מתמודדים על ראשות הערים או המועצות. לפיכך יהיה מעניין לראות האם הציבור יזהה את המחדלים שהביאו לטבח הנורא עם הממשלה והעומד בראשה, ויענישו את המועמדים המזוהים עמו ועם מפלגתו. מי שינסו ליהנות מהמצב, הם מועמדי "יש עתיד" שמתמודדים על רשויות הערים ת"א, חיפה, רחובות, ערד, הרצליה, הוד השרון, קריית אונו ועוד. גם ב"מחנה הממלכתי" יתמכו במועמדים הקרובים להם ויבקשו לראות האם הסקרים הארציים יבואו לידי ביטוי מעשי גם ברשויות. 

בד בבד יש גם ראשי ערים בולטים מטעם הליכוד שלא מוטרדים מהאווירה הכללית ומשוכנעים בניצחונם. מדובר בחיים ביבס, ר"ע מודיעין, ובמרים פירברג ר"ע נתניה. השניים מקבלים תמיכה גם מתומכי המפלגות היריבות עקב הצלחתם בתפקיד ואינם חוששים מהשפעת האווירה הכללית על מעמדם.

אחוז ההצבעה

סקר מעניין: מצביעי מפלגות האופוזיציה נחושים יותר להצביע בבחירות לרשויות

נקודה נוספת שראויה לתשומת לב: אחוז ההצבעה. בדרך כלל נרשם אחוז הצבעה נמוך בבחירות לרשויות. השאלה עתה האם עקב המצב, הציבור ינהר לקלפיות כחלק מהמחאה על מה שארע. או שיישאר בבית עקב ייאוש מהמצב. סקרים שנעשו בעניין מראים כי רק 46% אמרו שהם יגיעו בוודאות להצביע, אם הבחירות ייערכו בתאריך החדש שנקבע – כ' שבט. מדובר בירידה מהסקר הקודם בו אמרו 54% שיגיעו בוודאות להצביע.

מניתוח הסקר הנוכחי עולה שירידה באחוז ההצבעה תסייע בעיקר לראשי ערים מכהנים עם רשימות מסודרות ומטות שטח מאורגנים. נקודה נוספת: מצביעי מפלגות האופוזיציה הנוכחית בכנסת, נחושים יותר להגיע להצביע בבחירות המקומיות. מדובר ב-57% מהם, לעומת 40% ממצביעי מפלגות הקואליציה. המשמעות: המועמדים שמתמודדים תחת מותג מפלגות הקואליציה ולא ברשימות עצמאיות, מתחילים את המרוץ במצב בעייתי.

עם זאת הסקר מעלה כי רוב הציבור סבור, שהנושאים המקומיים הם שישפיעו על הצבעתו. אולם אי אפשר יהיה להתעלם גם מהאירועים במישור הארצי. וכך אם לפני המלחמה, המחאה עמדה במרכז העניינים ונראה היה שהיא תשפיע על הבחירות לרשויות, הרי שעתה המלחמה וכל השלכותיה עשויה (או עלולה) להשפיע על התוצאות.   

ההחלטה של משרד הפנים לקיים את הבחירות לרשויות בעוד חודש וחצי, הפכה לקרב פוליטי בין התומכים במועד זה למתנגדים לו. מצד אחד עומד שר הפנים הרב משה ארבל מש"ס ומצד שני השר בצלאל סמוטריץ' מהציונות הדתית. בתווך נמצאים רבים נוספים בעיקר ראשי ערים ומועמדים המתמודדים על מקום במועצות הערים.

גם השרים והח"כים בוחשים בצלחת, כיוון שהנציגות המקומית היא זו שמעניקה להם את הכוח הפוליטי. חלקם מצדדים בקיום הבחירות במועד שקבע ארבל, וחלקים נאחזים בבקשת הדחייה של סמוטריץ'. לכל אחד האינטרס הצר שלו. מי שיצטרך בסופו של דבר לקבל את ההחלטה יהיה נתניהו.

בחירות תחת אש

האינטרסים שקופים: מי מעוניין לדחות את הבחירות ומי מעוניין לקיימן במועד שנקבע?

הבחירות לרשויות אמורות היו להתקיים בסוף חשוון, אך הן נדחו בשלושה חודשים עקב המלחמה. ההחלטה של משרד הפנים לקיימן בסוף ינואר (מלבד 14 ערים ורשויות בדרום ובצפון שפונו במלחמה) הציתה את הקרב. סמוטריץ', טוען כי אי אפשר לקיים בחירות כאשר רבים מהמועמדים מגויסים בימים אלו ולא יוכלו לנהל קמפיין ראוי. בדבריו הצביע על מועמדים רבים ממפלגתו שייפגעו מכך.

בהתאם לכך שיגרו השבוע מאות מועמדים בבחירות וחברי מועצות ערים מכל הארץ, מכתב זועם לשר ארבל ודרשו לדחות את הבחירות למועד בלתי ידוע. הטענה: אי אפשר לנהל בחירות בשעה שמאות אלפי חיילים עסוקים בלחימה בעזה, ובהגנה על גבול הצפון. במכתבם ציינו כי אין זה יאה שבשעה שעל לוחות המודעות מופיעות מודעות אבל, יתנוססו במקביל מודעות הקוראות להצביע למועמדים לבחירות (לי אישית זה הזכיר את מודעת הבחירות, שראיתי בביקורי בכפר עזה בחצר ביתו של אופיר ליבשטיין הי"ד, ראש המועצה האזורית שער הנגב, מראשוני הנרצחים בטבח, כאשר ניסה לגונן את תושביו).

מאידך ניצבים ראשי הערים הגדולות ותובעים מצדם לקיים את הבחירות במועד שנקבע, בטענה שהרשויות מתקשות לפעול בחודשים האחרונים עקב מגבלת הבחירות. הדבר מתבטא בעיכוב   תקציבים, דבר שפוגע בתושבים. במכתב ששיגרו במקביל לשר הפנים הם מציינים שכל דחייה נוספת במועד הבחירות תפגע ביכולת של הרשות להתמודד עם תוצאות המלחמה. על ראשי הערים הללו נמנים רון חולדאי, משה ליאון, חיים ביבס ועוד.

תומכי הבחירות גייסו לצדם את שר הביטחון, יואב גלנט, שקבע שאין מניעה לערוך את הבחירות לרשויות ואפשר לשחרר את המועמדים לצורך הקמפיינים. כמו כן ניתן יהיה להציב קלפיות באזורי הלחימה ולקיים את הבחירות. 

הוויכוח התלהט יותר, כאשר חלק מראשי הערים, טענו כי סמוטריץ רוצה לדחות את הבחירות כיוון שמצב מפלגתו בעייתי בימים אלו, כאשר היא מתקשה לעבור את אחוז החסימה לכנסת בכל הסקרים. מאידך משיבים להם אנשיו של סמוטריץ', כי ראשי הערים המזוהים עם הליכוד, רוצים בחירות עכשיו, לפני ועדות החקירה ולפני שהליכוד הארצי ידרדר עוד יותר מטה.

כאמור מי שיצטרך לקבל את ההחלטה יהיה נתניהו, הנקרע בין ראשי הערים המזוהים עם הליכוד לבין סמוטריץ', שותפו לקואליציה. כרגע נראה שיש רוב בכנסת הן מהקואליציה והן מהאופוזיציה בעד הבחירות בעוד חודש וחצי. הנימוק: דחייה למועד מאוחר יותר עלולה להביא בין היתר לפרישת מועמדים, פגיעה במתמודדים חדשים, ייקור מסע הבחירות, ובסופו של דבר  עריכת בחירות חדשות לחלוטין מבחינת ספר הבוחרים והגשת המועמדות. פשרה אפשרית: הבחירות ייערכו בסוף אדר, קרי בעוד חודשיים וחצי.  

הטור פורסם במקור במדור "מקור נאמן" בעיתון יתד נאמן