מחר צפויה הממשלה להחליט על מועד קיום הבחירות לרשויות המקומיות. האם הן ייערכו בתאריך שנקבע מראש לסוף חודש ינואר, או שמא יידחו למועד אחר. אבל עד שתתקבל החלטה, דווקא הקמפיינים הפוליטיים חוזרים לחיינו ובגדול. כן, אפשר לומר את זה כבר באופן גלוי: הם חיים בקמפיין. מי? כולם. ימין ושמאל, ח"כים, לשעברים ואולי גם כאלו שרוצים להיות בעתיד ובקיצור עונת הקמפיינים כבר רותחת.
הוידאו לא פועל כשורה? – צפה דרך דף היוטיוב של 'המחדש'
השבוע שעבר החל עם הקמפיין על ראשו של תא"ל ברק חירם. בן הציונות הדתית, תושב תקוע. או כמו שהגדירה זאת נאווה רוזילו, מהדמויות הבולטות של מחאת קפלן: "לא בלתי רלוונטי לציין שברק חירם הוא בן הציונות הדתית (תושב תקוע), והוא עדיין לא הושעה".
הסיפור של חירם מעניין בהחלט. עוד בשעות הראשונות של התוהו ובוהו, הוא הקפיץ את עצמו אל זירות הטבח ובסופו של דבר היה זה שנתן את ההוראה לירות לתוך הבית בו שהו בני הערובה בבארי, שם למרבה הצער נהרגו בני הערובה יחד עם המחבלים.
הקמפיין על ראשו של חירם החל במלוא העוז. בריוני המקלדת החלו להטיף מוסר לאיש שהיה מוכן להיהרג כדי להציל אחרים. עבורם הספיק מקום המגורים שלו כדי לקטלג אותו כהזוי, סהרורי וקיצוני. "סולם הערכים של המשיחיים והפשיסטים, שכנראה מעדיפים את האדמה והרג האויב על פני קדושת החיים, מחלחל לצבא. זה מדאיג ומטריד שבעתיים, כשהחטופים שלנו עדיין מוחזקים ברצועת עזה" כתבה אותה רזיליו.
גם אשת השמאל שלי יחימוביץ' האישה שפעם רצתה להנהיג את המדינה ובסופו של דבר הבינה שאפילו בתקשורת היא טובה יותר, הגדילה לעשות והגדירה זאת כהרג ביודעין. לא פחות. "גיבורי ישראל מגינים על ילדי ישראל, לא הורגים אותם" היא אמרה בנחרצות.
הגינויים על המתקפה נגד חירם נשמעו מרבים בימין. אפילו ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט יצא להגנתו וקרא לרוזילו להסיר את ידיה ממנו. רק מאחד בקושי שמענו חצי גינוי. ראש המטה הכללי, רב אלוף הרצי הלוי.
הלוי שמזדעק על כל ביקורת קטנה נגד מפקד פיקוד המרכז, האלוף יהודה פוקס, כמעט בלע את לשונו מול המתקפות על חירם. בזמן שעל פוקס מארגן הרמטכ"ל עצומות כאילו היה סופר מהשמאל, כאשר יחד איתו חתומים ראש השב"כ, שר הביטחון, המפכ"ל וכל מי שרק אפשר, כשמדובר בחירם הוא שותק. עד כמה הוא שותק? עד כדי שבמענה לשאלת עיתונאי חילץ הרמטכ"ל מעצמו גינוי כלשהו למתקפה נגד חירם, אבל בהודעה הרשמית שיצאה מדברי הרמטכ"ל, הדברים הללו הושמטו.
כן, גם בצבא מנהלים קמפיין ובוחרים על מי להגן ועל מי לא. מי דמו סמוק ומי עוד אחד שצריך להגיד תודה שבכלל השאירו אותו בצבא. קחו לדוגמא את קמפיין הגיוועלד המסורתי בעקבות "האיומים" על חייו של האלוף יהודה פוקס איומים שמגיעים באופן קבוע אחרי שפוקס נתפס בקלונו או בשקריו. רק בשבוע החולף היה זה גם תורו של רונן בר ראש השבאב, סליחה השב"כ, להזהיר מפני הקריאות ש"עשויות לחולל איום קונקרטי על חייו של האלוף – ולהתיר פגיעה בו". קריאות שלא היו ולא נבראו, ואיש לא שמע עליהם, אבל לראש השב"כ, זה מספיק כדי להאשים שהקמפיין על ראשו של פוקס "מונהג בידי דמויות מועטות, אך קיצוניות וכהניסטיות".
גינויים נחרצים בהחלט, אבל על מי לא שמעתם גינויים? כן, נכון. על המתקפות נגד חירם. אתם בטח כבר יודעים למה.
אבל לא רק הם חיים בקמפיין. בשבוע החולף היה גם תורם של משפחות החטופים. במליאת הכנסת נערך דיון מליאה מיוחד למען החטופים. יו"ר הכנסת, ראש הממשלה נתניהו וראש האופוזיציה לפיד נאמו בזה אחר זה. כשנתניהו פָּרַשׂ את משנתו וסיפר על דאגתו והמחוייבות לשחרור החטופים, המשפחות זעקו "עכשיו עכשיו" ממש כמעט כמו "בושה בושה". כשלפיד נאם, היו שם מחיאות כפיים לרוב, למרות שלא היו שם מעבר לכמה אמירות חלולות חלולות.
למשפחות החטופים אני כמובן האחרון שאטיף מוסר, אבל היה מספיק לראות את ההתכווצות בצד של ההורים הנוספים שילדיהם חטופים. רק שהם לא מתנהלים על פי מטה המשפחות.
משפחות החטופים הם סה"כ ניצבים בקמפיין, אבל ברור שיש פה כזה והוא הולך על הראש של הממשלה. זה שראשי המחאה למענם מזוהים עם המחאות נגד הממשלה עוד קודם לכן? זה במקרה ממש.
גם בסוגיית נציבת השב"ס הקמפיין היה במלוא העוז. השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר הודיע בשבוע החולף על כוונתו שלא להאריך את כהונתה של הנציבה קטי פרי ועבור גנץ זה כבר הספיק לפצוח במחאה על כך שמפרים הסכמים ולספק לו עוד סעיף בדרך לפרישה מהממשלה לטובת הקמפיין על ראשותה ביום שאחרי המלחמה.
כמובן שחברי הקואליציה מדרעי ועד לגפני, דרך מיקי זוהר ויואב קיש וכל המי ומי נזעקו מיד ש-"הסכמים צריך לקיים" כי ככה זה שנמצאים כבר בתוך קמפיין, חושבים קמפיין ונושמים קמפיין והמלחמה? היא תמתין קצת. כלום לא ייקרה.
אגב, אפרופו "הסכמים צריך לקיים", משום מה לא שמענו את האמירות הללו כשהממשלה לא קיימה את ההסכמים מול המפלגות החרדיות, או מול סמוטריץ' ובן גביר, אבל נו, כנראה שיש הסכמים שצריך לקיים ויש הסכמים שלא נורא אם לא.
ועוד מילה אחת לגנץ: כשהיית שר ביטחון בשלהי כהונתך בלי מנדט ציבורי מיהרת למנות רמטכ"ל, להשתלט דֶּה פַקְטוֹ על גלי צה"ל ולאייש כל מה שאפשר. הפעם כמה טוב שאתה באופוזיציה כדי להילחם על עקרונות נגד הדחת נציבה כושלת שהתקיים בה כל הרודף אחר הניצחון, הכישלון רודף אותו.
אותה, במקרה הנוכחי.
אבל נו. ככה זה שחיים בקמפיין ועכשיו פשוט מתאים לך להכתיב לאחרים מה לעשות ומה לא.
אלוףףףף!!!!
חד ומדהים כמו תמיד