הרגע אחד מעט מביך ומוזר התרחש אתמול כשר החוץ בלינקן בביקורו בישראל מופיע בפני חברי קבינט המלחמה ובשלב מסוים, בשיח על הסיוע ההומניטרי, הוא פונה לשרים ולראש הממשלה ומבקש לומר מילות תודה. לא פחות. כך פורסם בחדשות 12.
בלינקן אומר: "אני מבקש להודות לראש הממשלה והשרים על כך שהסכמתם להכניס לעזה 150 משאיות של קמח. אנחנו רוצים שהמשלוח הזה לא יהיה חד פעמי אלא קבוע".
חברי קבינט המלחמה מסתכלים זה על זה במבוכה, הם לא שמעו על התחייבות כזו שניתנה על ידי ישראל לממשל ביידן, הסוגיה לא עלתה לדיון לא בקבינט המורחב – אבל גם לא בקבינט המלחמה המצומצם, בטח כשבתוך הרצועה בידי חמאס נמצאים 136 חטופים. הכי רחוק מהומניטרי תמורת הומניטרי.
מדובר ב-150 משאיות, הרבה טונות של קמח שמביא האו"ם, ומועבר דרך נמל אשדוד ישירות לעזה. בדיוק ההפך מהמדיניות שהוכרזה על ידי הדרג המדיני לאורך כך המלחמה, על ניתוק הקשר הכלכלי אזרחי בין ישראל לעזה.
גורם ישראלי בכיר אומר לנו: ההבטחה הזו ניתנה בציר עוקף קבינט, או על ידי נתניהו ישירות לביידן או על ידי השר דרמר בשליחות נתניהו, ללא התייעצות עם הקבינט. זה היה רגע ביזארי ומביך
נתניהו השמלאני הכי גדול
לא.
הוא פשוט חייל של ארה"ב.
אבל אסור לשכוח מי מנהל את העולם!