הרה"ק רבי שניאור זלמן מלאדי, 'בעל התניא', נתפס על ידי השלטונות הרוסיים, והושלך לכלא. שם, בכלא, הגיע לחקור אותו קצין בכיר, שכנראה היה יהודי מתבולל. אותו קצין ניהל עם הרבי ויכוחים גם בנושאים תיאולוגיים, ובתוך כך הגיע לשאול אותו שאלה קשה. הרי הקב"ה יודע את כל העתידות ואת כל הנסתרות, אין דבר נעלם מנגד עיניו ואין נסתר מפניו… אם כן, למה כתוב בפרשת בראשית שהקב"ה התהלך בתוך הגן וחיפש כביכול את אדם הראשון, עד שהיה צריך לשאול אותו 'אייכה'? היעלה על הדעת שהקב"ה לא יודע היכן מסתתר אדם הראשון? או שאולי נגיד שהוא רק מהתל בו חלילה כדי לתת לו הרגשה שהוא באמת מצליח להסתתר? וכי אדם הראשון שחז"ל מפליגים בגודל קדושתו, לא ידע את הדבר הפשוט הזה שאנחנו אומרים יום יום: "אני מאמין באמונה שלמה שהבורא יתברך שמו יודע כל מעשי בני אדם וכל מחשבותם"? מה פירושה של השאלה הזאת 'אייכה' ? הקשה החוקר את ה'בעל התניא'. אמר לו הבעל התניא: אתה לא הבנת. 'אייכה' זאת לא שאלה שנועדה לברר פרט לא ידוע… לא ולא ! זאת קריאת השכמה ! איפה אתה ? תסתכל על עצמך תראה איפה אתה נמצא !!! תסתכל על הפוטנציאל הטמון בך, תראה לאיפה היית מסוגל להגיע!
לאיפה אתה עדיין מסוגל להגיע אם רק תתחיל לטפס בזה הרגע, ותחתור להגיע לפסגה הנחשקת. השאלה הזאת, אמר הבעל התניא, מהדהדת לנצח נצחים בחללו של העולם והיא נשאלת לכל אחד ואחד מאתנו בכל רגע נתון. תסתכל על עצמך, איפה אתה! תראה איפה אתה נמצא, מה הרמה הרוחנית שלך! כמה אחוז מהפוטנציאל שלך הצלחת לממש עד כה, כמה מאמץ ניסית להשקיע כדי להגיע לתוצאות טובות יותר.
הרבנית דסלר ע"ה, אשת חבר של המשגיח הנודע הגאון רבי אליהו דסלר זצ"ל, שהתה בתקופה בה פרצה מלחמת העולם השניה, באזור שמחוץ לטווח הסכנה המיידית. היא היתה עם בתם הקטנה, ובעלה רבי אליהו זצ"ל היה מעבר לגבול, המשפחה התפצלה ובצוק העתים החליטה הרעייה להרחיק נדוד, כדי לחלץ את הבת מטווח הסכנה של חיית הטרף הנאצית. כך הגיעו האם והבת לאוסטרליה, שם קבעו את מושבן עד שישקוט זעפה של המלחמה ויוכלו להתאחד מחדש עם ראש המשפחה. באותה העת טיילו הרבנית ובתה ברחובה של עיר, והנה רואות עיניהן חנות ובה תכשיטים מוצגים לראווה. היו אלו תכשיטים בעלי חן ויופי מיוחד, ניכר עליהם שהם תכשיטים עתיקים שהיו שייכים בוודאי לאשה עשירה מאוד. עם זאת, תג המחיר שהוצמד לתכשיטים הללו היה זול במיוחד, מחיר שאינו מתחיל להתקרב לערכם האמתי של התכשיטים. עיניה של הבת ברקו בהתלהבות, היא רמזה לאמה שאולי כדאי לחשוב על רכישה של איזה תכשיט או שניים כדי שתוכל להתקשט בהם, אולי אפילו תכשיטים לאם ולבת גם יחד. הרבנית הרגישה ברמיזה של בתה, והשיבה לה תשובה שהלמה בצורה יפה כל כך את בת האצולה לבית קלם, בתו של רבי נחום זאב ונכדתו של הסבא מקלם זצ"ל. "תסתכלי על המחיר", היא אמרה לבת, "את רואה שהמחיר זול מדי, נכון ? מה זה אומר ? שהאשה שמוכרת את התכשיטים הללו ירדה מנכסיה, כנראה הגיעה למצב של פת לחם, עד כדי כך שהיא נאלצה למכור את כל רכושה וכעת נותרו לה רק התכשיטים היקרים ללבה אותם היא מוכנה למכור במחיר נמוך כל כך כי היא זקוקה לכסף בדחיפות. "אנחנו לא נתקשט בייסורי הזולת! לא נענוד על צווארינו ועל זרועותינו שרשראות וצמידים שבאו אלינו בגלל שמישהי אחר נפלה ואיבדה כל רכושה ומעמדה ".
התשובה של הרבנית דסלר לוקחת למעשה את הרעיון של אביו של הגרש"א לופיאנסקי צעד אחד נוסף קדימה. לא רק לאדם יש מקור מאיפה בא ולאן הוא שאף להגיע, אלא גם לחפצים דוממים. הם היו שייכים למישהו, היה להם ייעוד, לנצח יישאר איתם הייעוד הזה, גם אם מישהי אחרת תענוד את התכשיטים הללו לצווארה, זה לא ישנה את העובדה שפעם הם היו שייכים לאשה אחרת, ושהצער של אותה אשה חקוק בתוך התכשיטים הללו לעולם ועד.
בפרשת השבוע
" לָכֵ֞ן אֱמֹ֥ר לִבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘ אֲנִ֣י יְקֹוָק֒ וְהוֹצֵאתִ֣י אֶתְכֶ֗ם מִתַּ֙חַת֙ סִבְלֹ֣ת מִצְרַ֔יִם ..
וְהֵבֵאתִ֤י אֶתְכֶם֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֤ר נָשָׂ֙אתִי֙ אֶת־יָדִ֔י לָתֵ֣ת אֹתָ֔הּ לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹ֑ב ..
וְלֹ֤א שָֽׁמְעוּ֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה מִקֹּ֣צֶר ר֔וּחַ וּמֵעֲבֹדָ֖ה קָשָֽׁה " [שמות פרק ו]
מדוע שלח הקב"ה את משה רבינו להודיע לבני ישראל שמהרה תבוא גאולתם, הרי הוא ידע מראש שהם לא ישמעו מקוצר רוח ועבודה קשה.
כמו כן מדוע בכל השליחויות הללו מופיע האזכור של אברהם יצחק ויעקב, אבותינו הקדושים, ולשם מה יש צורך להזכיר אותם בכל פעם מעכשיו?
אחרי היסוד שהנחנו עם הסיפורים המופלאים של גדולי ישראל, אחרי האמירה המהדהדת של ה'בעל התניא', התשובה כבר ברורה מאליה. הקב"ה שלח את משה רבינו כדי שיזכיר לבני ישראל 'אייכה', מי אתם, איפה אתם נמצאים ומה רציתם להיות. שימו לב, בני ישראל, תסתכלו מה קרה לכם!
אתם בני אברהם יצחק ויעקב, אתם העם הנבחר, אתם אמורים לקבל את התורה קדושה, יש לכם תפקיד נכבד ומרכזי בהיסטוריה של האנושות כולה, אתם עתידים להעמיד בנים ובני בנים שיאירו את העולם כולו, אתם לא עבדים נבזים ונקלים ! אתם לא נועדתם לעבוד לנצח את המצריים האכזריים! משה רבינו היה צריך להזכיר להם את זה שוב ושוב, גם אם הם לא ישמעו מקוצר רוח ומעבודה קשה, גם אם הם לא יאמינו לבשורת הגאולה עצמה, הם ייזכרו בעובדה הידועה להם, הם יתחזקו מהזיכרון הזה שהם בני אברהם יצחק ויעקב, וכשהם יגיעו להכרה המחודשת הזאת שהם שייכים לעם הנבחר שעתידו עוד לפניו, הם יקבלו משנה כוחות ויוכלו להתנער מעפר השעבוד, ולזקוף את גוום בשמחה ובתקווה שהנה הנה תבוא הגאולה.
וְגַ֣ם׀ אֲנִ֣י שָׁמַ֗עְתִּי אֶֽת־נַאֲקַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל .. וָאֶזְכֹּ֖ר אֶת־בְּרִיתִֽי [ו, ה]
ה"חפץ חיים" בספרו "אהבת חסד" [חלק שני פרק חמישי] מביא את דברי התנא דבי אליהו רבה [סוף פרק כג] שכשראו ישראל שאין שום עצה להינצל מגזרותיו של פרעה, והשעבוד הולך ומתגבר בכל יום ויום, מה עשו?
יתחזקו מהזיכרון של משה שהם בני אברהם יצחק ויעקב, והתקבצו באגודה אחת וכרתו ברית יחד לגמול חסד זה עם זה, כדי שתתעורר למעלה מדת חסדו של השי"ת עליהם ויתבטלו גזירות פרעה. ממשיך ה"חפץ חיים" ואומר: "והנה עתה שמידת הדין גברה מאוד על העולם, ואין שום עצה להינצל מידי צרות המתחדשות יום ויום – מה מאד יש להתחזק במדת החסד, כדי שעל ידי זה יתעורר מדת החסד העליונה ויקוים עלינו מה שכתוב: 'וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים', ואמרו חז"ל שאומר הקב"ה: ומה אלו שהם בעצמם צריכים חסד – עושים חסד אלו עם אלו, אני שאני מלא חסד ורחמים – על אחת כמה וכמה שאני צריך לגמול חסד עם בריותיי".
הרב מבריסק זצ"ל סיפר שפעם אחת, בעת שה"חפץ חיים" המתין לרכבת, באו אליו יהודים מודאגים, מלאים בצרות, ושאלוהו: "רב'ה! מה יהיה? תן לנו עצה"! השיב להם ה"חפץ חיים": "אין לנו אלא עצתו של רבי אליעזר הגדול: 'מה יעשה אדם וינצל מחבלו של משיח ? יעסוק בתורה ובגמילות חסדים'.
גם אנו בימים קשים אלו בכדי לעורר רחמי שמים צריכים להתעורר שאנו בני אברהם יצחק ויעקב , ולהרבות בתורה ובגמילות חסד, ואז התעוררו עלינו רחמי שמים בהנהגת מדה כנגד מדה . ובכך תבוא הגאולה במהרה בימינו אמן .
הדברים לעילוי נשמת מור אבי הרב מאיר חי בן גולי'ט זצוק"ל
שבת שלום ומבורך
הרב יוסף זאב
הישיבה הגדולה תל ציון
