שר האוצר בצלאל סמוטריץ' הפנה איגרת ארוכה לבכירי הממשלה לקראת ההצבעה על תקציב המדינה לשנה הבאה ואמר כי "זה תקציב טוב ונחוץ לתקופת המלחמה. יש בו כסף לצבא לנהל את המלחמה, וכל מה שצריך עד הניצחון". הוא הדגיש את ההקצאות בתקציב למילואימניקים, לניצולי שואה ולמפונים בצפון ובדרום, וכן את המימון לשיקום ולחיזוק הקהילות לאורך קווי העימות, לחיזוק מערך בריאות הנפש, לכוחות המשטרה, למשמר הלאומי ולסיירות ההתראה.
סמוטריץ' הדגיש גם כי התקציב שומר על אחריות פיסקלית ומכיר בכך ש"אין ארוחות חינם". הוא מבין שהמלחמה המתמשכת מחייבת שינוי זמני בסדרי העדיפויות ודחייה של נושאים משמעותיים אחרים.
עוד כתב סמוטריץ': המלחמה עולה לנו למעלה ממאתיים מיליארד שקלים בשנתיים הנוכחיות. בשנים הקרובות נהיה חייבים להגדיל את הוצאות הביטחון בצורה משמעותית, וכך גם את תקציבי מערך בריאות הנפש, תקציבי השיקום של פצועי צה"ל, קצבאות הביטוח הלאומי לנפגעי פעולות איבה, תקציבי השיקום של יישובי קווי העימות בדרום ובצפון, תשלומי הריבית הקבועים בעד החוב הלאומי שגדל בשל מימון המלחמה, ועוד. כל אלו הוצאות בבסיס תקציב שאנחנו נדרשים לתקצב תוך שמירה על אחריות פיסקאלית שתאפשר לנו לשמור על חוסנו של המשק הישראלי ועל אמון השווקים והמשקיעים בכלכלה הישראלית, למנוע תגובה אינפלציונית, ולחזור בעזרת השם למסלול צמיחה מהיר כדי להמשיך לפתח את מדינת ישראל בכל המישורים.
כדי לעמוד באתגר הזה אנחנו נדרשים בשלב הזה לצעדי התכנסות בשיעור של כעשרים וחמישה מיליארד שקלים בשנה. אנחנו אמנם מתקנים עכשיו את תקציב 2024 אבל נדרשים לביצוע צעדים שישפיעו על התקציב גם בשנים שלאחר מכן בכדי לשדר אחריות ורצינות לשווקים ובכדי שנוכל כבר היום להתחייב להוצאות קבועות שילוו אותנו גם בשנים הבאות. כל זה כמובן לא ימנע גידול בגירעון בשנה הקרובה כפונקציה של מימון הוצאות המלחמה, אבל זה יאפשר לנו להתכנס בשנים הבאות למגמת ירידה ביחס החוב לתוצר, לשמור על הגמישות הפיסקלית של המשק הישראלי ולגדר את סיכוניו.
קיבלתי החלטה לנסות לבצע את צעדי ההתכנסות האמורים, הן בצד ההוצאה והן בצד ההכנסה, בצורה מבוזרת ובאופן בו מצד אחד כולם יכנסו מתחת לאלונקה וירגישו במשהו את ההתגייסות למימון המערכה, ומאידך אף אדם או מגזר במדינה לא ירגיש את זה יותר מידי ויקום בבוקר בתחושה שחרב עליו עולמו וחתכו לו בבשר החי. קראתי לזה "תקציב של אחדות". וזה אתגר גדול, כמעט כמו לרבע מעגל. איך להקטין הוצאות ולהגדיל הכנסות בסדרי גודל כאלה בדרכים הכי רכות והכי מדודות.
באופן טבעי, כולם מבינים ומסכימים שצריך לקצץ. כל מי שנשאל אותו מבין שאין ארוחות חינם ושאם יש הוצאות ביטחון גדולות אז צריך לממן אותן מהיכן שהוא. אבל אף אחד לא רוצה שהקיצוץ יגע במה שחשוב לו, כל אחד מעדיף שזה יקרה בחצר של השכן… ואנחנו צריכים את כולם מתחת לאלונקה.
אני מאמין שבתקופת מלחמה אנחנו נדרשים לאחדות ולכידות. כממשלה אנחנו חייבים תמיד לפעול ולהרגיש ממשלה של כולם ולהתחשב בכל המגזרים ובכל הצרכים. וזה חשוב שבעתיים בתקופה מלחמה. חשוב לוודא שאנחנו לא משיתים את מחיר המלחמה רק על מה שחשוב לחלק אחד בעם.
אנחנו מקצצים לעומק במה שמכונה שלא בצדק "הכספים הקואליציוניים", וזה קשה וכואב לכלל השותפים בקואליציה, שנאלצים לוותר על המון חלומות ותכניות שרצינו להגשים. אנחנו מקצצים בתקציבי המשרדים. ברוך השם יש לנו שותפים בכלל המגזרים במשק. ההסתדרות נותנת את חלקה, המעסיקים נותנים את חלקם, ועוד ועוד, והם רוצים לראות, בצדק, שאנחנו רציניים ומוכנים גם אנחנו לשלם מחירים ולהפחית את הוצאות הממשלה.
אני משוכנע שאנחנו יכולים לעמוד בזה. אני מאמין שהתכנית שגיבשנו בהתייעצות רחבה היא נכונה וטובה ומאוזנת וממש לא מוגזמת בשמרנות שלה. היא ערה לצרכים ולמשימות, וכך גם למגבלות ולאילוצים של כולנו. היא מקטינה קצת את ההוצאה ומגדילה קצת את ההכנסה, אבל עושה את זה באוסף צעדים מדודים. בניגוד לכותרות הדרמטיות, אנחנו לא מקריסים אף משרד ואף שירות. אנחנו לא "פוגעים בילדי ישראל", לא "סוגרים את משרד החקלאות", לא "מייבשים את הנגב והגליל", לא "סוגרים את המשטרה", לא "הורגים את השכבות החלשות" ולא "מחסלים את התרבות". תעשו טובה, תשמרו את הבומבסטיות לדברים האמתיים… אני מאמין שמצאנו את שביל הזהב וממש מבקש את ההתגייסות של כולכם להצלחה. כאמור כל קיצוץ וכל ויתור הוא כואב וקשה, אבל זה מחוייב המציאות. האלטרנטיבה היא העלאת מיסים משמעותית וזה חייב להיות המוצא האחרון שלנו. אלטרנטיבה נוספת היא לא להעביר תקציב מתוקן, אבל אז בהתאם להוראות חוק יסוד משק המדינה ב 19 לפברואר יחול קיצוץ אוטומטי בתקציב המדינה של כארבעים ושמונה מיליארד ש"ח, שהמשמעות שלו היא "Shut down" מוחלט של כלל משרדי הממשלה. לא נוכל להוציא שקל ולממן שום פעילות.
בכדי להקל על ההתנהלות של משרדי הממשלה, הנחיתי את אגף התקציבים לאפשר לכם השרים גמישות מקסימאלית בהפעלת התקציב ובבחירה מהיכן לקצץ ואלו פעולות להשאיר. נעביר אליכם בעזרת השם את עודפי השנה הקודמת לא יאוחר מחודש מרץ, נשתדל להכניס לבסיס התקציב כמה שאפשר מתוך הסיכומים התקציבים שיישארו, בכדי לאפשר גמישות תזרימית בהפעלת התקציב כבר בתחילת השנה, ועוד ועוד. אני מקווה שזה יקל על כולנו את ההתנהלות בשנה הקרובה.
חברים ושותפים יקרים, האתגר הכלכלי אינו נופל בחשיבותו מהאתגר הצבאי של המלחמה. ניהול נכון ואחראי של הכלכלה על רקע המלחמה ישמור על חוסנו של המשק וממילא יאפשר לנו לשאת בנטל הביטחוני בעתיד ולחזק את מדינת ישראל. ולהיפך חלילה. אנחנו נדרשים לאחריות לאומית, לשותפות ולחברות, ואני משוכנע שיחד בעזרת השם נוכל גם לאתגר הכלכלי הנלווה לאתגרי המלחמה הצבאיים והאזרחיים.
אני מבקש שתמצו את השיח המקצועי מול אגף התקציבים ותגיעו להסכמות. חלקכם כבר עושים את זה ענייני וטוב בימים האחרונים ומצליחים להגיע לסיכומים, מה שמלמד שעם קצת רצון טוב, זה בהחלט אפשרי.
כמו תמיד, אני עומד לשירותכם בכל מה שצריך.
